מעבר לדרמות ולעניין הספורטיבי שסיפק מונדיאל 2026, הוא גם הפיח חיים חדשים בתחושת הזהות הלאומית והחליש קמעה את הזהות האתנית.
הזהות הלאומית החלה לפרוח עם שקיעת הקולוניאליזם, כאשר עמים מימשו את זכותם להגדרה עצמית. זהות זו נשענת על תרבות, היסטוריה, שפה וטריטוריה משותפת, אך כדי להתקיים לאורך זמן היא זקוקה גם למצפן אידיאולוגי ולמערכת ערכים משותפת – המהווים דבק המקשר בין השתייכות פוליטית לאזרחות במדינה ריבונית.
לעומתה, זהות אתנית נבנית על מוצא, תרבות, מסורת, קהילתיות והיסטוריה קולקטיבית, ואיננה מחייבת זיקה מדינית. לדוגמה, מזרחים ואשכנזים בישראל, מוסלמים באנגליה ובשוודיה, וָלונים ופלמים בבלגיה, או קטלונים ובסקים בספרד.
סוציולוגים ופסיכולוגים נותנים משקל רב לצורך האדם בהשתייכות גלובלית, מעבר למעגל המשפחתי והקהילתי המצומצם. אלא שבשנים האחרונות תהליכים חברתיים, כלכליים ואידיאולוגיים שוחקים את הלאומיות, והצורך בהשתייכות נענה יותר ויותר על ידי זהויות אתניות. ערכים משותפים, כמו דמוקרטיה, שלטון חוק, וסמלים כמו דגל והמנון כבר אינם זוכים להסכמה רחבה.
שלושה תהליכים מהותיים ומרכזיים מחלישים את הלאומיות ומחזקים את האתניות. התהליך הראשון הוא הגלובליזציה, המאחדת כלכלות ותרבויות מעבר לגבולות מדיניים, ומעמידה את השוק החופשי, החוצה גבולות של מדינות, מעל מדינת הלאום. הגלובליזציה מפיצה רעיונות חדשים המערערים את הייחודיות התרבותית של המדינה שהיא הבסיס לזהות הלאומית.
התהליך השני הוא הגירה: הקמתן של מדינות לאום לוותה בגלי הגירה נרחבים. הקשר בין הגירה ללאומיות הוא מורכב, אך כשמהגרים שומרים על הסתגרות גיאוגרפית, חברתית ותרבותית, משתמשים בשפת המקור ומקיימים זיקה הדוקה לארץ המוצא – הזהות הלאומית במדינת היעד נחלשת ואילו הזהות האתנית מתחזקת.
התהליך השלישי הוא הקיטוב והשסעים העמוקים בתוך מדינות, הנובעים ממחלוקת קוטבית לגבי שיטת המשטר והתנהלות הממשל. בישראל, למשל, שורר קיטוב חריף בין תומכי השלטון ומתנגדיו על רקע הרצון בהפיכה משטרית והוויכוח על לקיחת האחריות לטבח שבעה באוקטובר. קיטוב וזהות אתנית, בצורות אחרות, מחלחלים ומתקבעים לעיתים גם דרך זהויות של קבוצות ספורט, למשל קבוצות כדורגל.
בתגובה לתהליכים אלה, אנו עדים כיום לשאיפה גוברת לחיזוק הלאומיות, בייחוד במדינות שבהן צומח משטר ימני-לאומני המדגיש לאומיות ושואף לצמצם הגירה. תנועת MAGA (Make America Grate Again) בארצות הברית היא דוגמה מובהקת למגמה זו, המתפשטת כיום גם למדינות אירופה. במקביל, ישנן מדינות שנוקטות דרכי פעולה מגוונות כדי לחזק זהות לאומית בקרב אזרחיהן, ואחת המעניינות שבהן היא הטמעת סיסמאות לאומיות שמבטאות ערכים משותפים לכלל.
קוסטה ריקה, למשל, אימצה את הסיסמה Pura Vida – חיים טהורים – פילוסופיית חיים שדוגלת בפשטות, שמחה, אופטימיות, איזון בין עבודה לחיי משפחה ושלום. הסיסמה הזו מתנוססת על שלטים כבר בשדה התעופה של המדינה, ובביקורי שם הבחנתי מייד בסממנים מוחשיים לפילוסופיה זו בהתנהגות התושבים. קוסטה ריקה, שבדרום מרכז אמריקה, מונה כ-5 מיליון תושבים, ואין בה צבא על פי החלטה שמעוגנת בחוקת המדינה.
כף ורדה, אחת מהפתעות המונדיאל, היא רפובליקה המורכבת מעשרה איים ומונה כחצי מיליון תושבים. המדינה חרטה על דגלה את הסיסמה No Stress – חיים ללא לחץ.
בטנזניה רווחת האמירה Hakuna Matata (אין דאגות), ובפינלנד הסיסמה היא Sisu המבטאת אומץ, כוח רצון ונחישות. ואילו באיטליה אימצו את פילוסופיית החיים Dolce Far Niente המעודדת הנאה מרגעים פשוטים ושלווים בחיים.
בישראל, ובקרב יהדות התפוצות, השתרשה בשנים האחרונות הסיסמה "עם ישראל חי", שדחקה את האמירה "שלום על ישראל", והבליטה את רעיון הנצחיות וההמשכיות.
סוציולוגים טוענים שסיסמאות משותפות כאלה מחזקות את ה"אני המשותף" ותורמות לחיזוק הזהות הלאומית.
והינה הגיע מונדיאל 2026, שבו השתתפו 48 מדינות, והוכיח שאירוע ספורט עולמי שמטרתו תחרות, מסוגל לאמץ את הסיסמה "הכדורגל מאחד" ולגרום לחיזוק הלאומיות ולעמעום האתניות. בכל משחק הוצגו באצטדיונים סמלים לאומיים מאחדים כמו דגל המדינה שנפרס על פני חצי מגרש הכדורגל, המוני האוהדים במגרש ובאתרי הצפייה לבשו חולצות בצבעי הלאום, וכולם הריעו למדינה. השחקנים שרו בעוצמה את ההמנון ואליהם הצטרפו עשרות אלפי אוהדי המדינה בקול מהדהד.
נבחרת ספרד, שזכתה באליפות העולם בכדורגל במונדיאל 2026, שילבה שחקנים מקבוצות אתניות שונות: באסקים כמו השוער אונאי סימון והחלוץ מיקל אויארסבאל, וקטלונים כמו לאמין ימאל והקפטן רודרי. הניצחון הוציא לרחובות ספרד מיליוני אזרחים שצעקו: "אני ספרדי", "קדימה ספרד", ושרו במלוא גרון "תחי ספרד" – Viva España. כלומר, הלאומיות גברה על האתניות.
כמה זמן תשרוד תחושת הלאומיות והלכידות ששררה במונדיאל? ימים יגידו.
63 תגובות
פעם ראשונה שאני קוראת מאמר שקשור למונדיאל או לכדורגל, ואפילו נהנתי. והכל בזכותך.
תודה רבה גנה. מסתבר שכדורגל ומונדיאל משקפים גם מורכבויות חברתיות, כלכליות, מוסריות ופוליטיות.
נהנתי לקרוא, המאמר מעניין מאוד
תודה גיא יקר על תגובתך
המחשת לי את ההבדלים בין אתניות ללאומיות וגרמת לי לתהות מה עדיף ללכידות של עם ומדינה, לאומיות או אתניות ומה ההשפעה ההדדית בין שניהם. אשמח להמשיך לדון בנושא.
יפה ומעניין. עם זאת – רעיון מדינות הלאום, בניגוד למקובל, הוא מוגבל במרחב העולמי. מול המודל האירופאי והאסיאתי- בו מרבית המדינות הן מדינות לאום, ( באירופה שוויץ איננה במודל זה וגם ספרד לא בדיוק מדינת לאום), הרי כל המדינות ביבשת אמריקה אינן מדינות לאום, וכך גם מדינות אפריקה, אולי להוציא את אתיופיה ואולי מרוקו מוצרים. במזרח התיכון אין מדינות לאום פרט לטורקיה, וגם אוסטרליה בניו זילנד אינן מדינות לאום. אכן אירועי ספורט ( אולימפיאדה, מונדיאל, אליפויות כדורגל אירופאיות, אסיאתיות ודרום אמריקאיות) ואירועי תרבות ( אירוויזיון) מעוררים את הרגל המדינתי-לאומי.
גדעון, תודה על תגובתך
השאלה איך אתה מגדיר לאום. בארה"ב כל מי שיש לו אזרחות אמריקאית (US) הוא שייך ללאום של USA. ברית המועצות לעומת זאת הייתה בהגדרה רב לאומית. אזרחות סווויטית, לאום ארמני, למשל. ישראל מוגדרת כמדינה רב לאומית והשיוך ללאום היהודי קשור בהשתייכות לדת היהודית באישור הרבנות. למי שלא יהודי קל לבחור לעצמו דת ולאום כרצונו. אם אין לו דת יכול להיות שהוא יהיה גם חסר לאום.
תודה גיורא על תגובתך. אתה מגדיר נכון את ההיבט הפורמלי של לאום. בגלל הצורך של אדם בהשתייכות אני מעריכה כי לצופי המונדיאל במגרשים, באתרים ובטלביזיה יש תחושה של זהות לאומית מדינתית.
לדעתי ולצערי ישראל עושה חפיפה בין דת ולאום
ניתוח מרתק! כתיבה נפלאה
תודה אורן
דב עברון
שילוב מענין של דברים.
לדעתי הזהות הלאומית באה לביטוי עוד לפני שקיעת הקולוניאליזם.
המאפין הבולט היה השפה והתרבות.
העם דיבר בשפתו
סופרים ומשוררים פעלו להנצחת השפה והמורשת
של העם
תודה דב על תגובתך. כנראה אתה צודק.
מאמר מרתק שבוחן את המונדיאל מנקודת מבט אחרת ומרתקת.
תודה אורית על תגובתך
מאמר מרתק ומעניין מאוד
תודה יער על תגובתך
רחל יקרה,
קראתי בעניין רב, מאמר קצר ומרתק,חושף מציאות שהיטבת להגדיר ולפרש את משמעויותיה.
אלופה…כיף לקרוא❤️❤️
תודה אלון יקר על תגובתך
תודה אלון יקר
תודה מוטי על תגובתך
תודה מוטי יקר. מסתבר כי תחרות כדורגל- מונדיאל, אוגרת בתוכה היבטים פוליטיים, חברתיים, מוסריים, רגשיים והסטוריים מעבר לתחרות עצמה. זה עוד קסם שריתק מיליארדים בעולם לצפות בו.
מאמר מעניין. כל נושא הזהויות והקשר למהות תרבות ושייכות מרתק. נהינתי מאד מהמאמר וההקשר לאהדה לקבוצה עם זהות מדינתית. שפו רחל
נהנתי לקרוא..מאמר מעניין מאוד
אלופה! כיף לקרוא❤️❤️
רק בשביל זה שווה לראות את המונדיאל 😁 למי שלא חובב הז׳אנר… מרגש, מאחד והלוואי עלינו ויחזרו ימי האיחוד. ויוחלף הסלוגן מעם ישראל חי, לישראל השלובה והשלווה 🙏
תודה יעל יקרה על דברייך. מסכימה איתך לגבי הסלוגן אך אני מאד סקפטית.
ליעל – האם אנחנו עם ישראל חי או העם היהודי? יחי ההבדל הקטן. בקרוב יהיה כאן מאמר שלי בעניין זה
איזה כיף לגלות אישא שחובבת כדורגל, אין הרבה כאלה. ועוד ברמה אקדמאית
תודה לאדומים יקרים מאדומה.
וניתן להוסיף מימד נוסף. רעיון האולימפיאדות שמקורו ביוון העתיקה בה כדי לאפשר מלחמה ללא נפגעים.יצר התחרות, הפגנת הכוח והעליונות של הלאום אומית שמאחורי הנבחרת שנשלחה להתחרות- היא הפגנת אגו ועוצמה ללא שפיכת דם, כמו כול משחק באיצטדיון בו פורקים הצופים את האגרסיה שלהם שהצטברה במהלך כל תסכולי השבוע, ועתה יכולים לחזור לביתם מבלי להכות את בני משפחתם..
אני מזכיר מדי פעם שאנו נמצאים בעידן של "התנגשות ציוויליזציות" בגדול- בין מזרח ומערב, שבא לידי ביטוי כמעט בכול מפגש בין נבחרות מערב V ומזרח. דרום אמריקה/אפריקה V אירופה/סקנדינביה, מדינה מוסלמית V נוצרית וכו- כול זה היה ברקע וכך גם הגמר ספרדV ארגנטינה, שרידי התקופה הקולוניאליסטית שתנועת "וואק" מטפחת. כול זה מאפשר לחדי העין ללמוד על המתחים הגיאופוליטיים הבין גושיים- ומוטב שיגמר כך ברוח טובה כמעט..כי העימותים עברו כבר עכשיו למארגני המפגש הבא.
תודה גדעון יקר על תגובתך. העלת עוד היבט חשוב שהתרחש במונדיאל. היו גם חשבונות היסטוריים בין מדינות, לדוגמא אנגליה מול ארגנטינה על מלחמת פוקלנד. בנוסף, בלטו במשחקם כוכבים כמו מסי, רונלדו, אמבפה, האלנד, קיין ועוד. היתה תחושה כי נותנים עצמם יותר כשמשחקים למען הדגל שלהם.
תודה יוסי על תגובתך
מעניין מאוד לקרוא את האבחנה בין זהות לאומית וזהות אתנית ואת הסיבות לירידת כוחה של הזהות הלאומית. ההתיחסות לתחרויות ספורט ובעיקר למונדיאל כמחזקים זהות לאומית מעניינת במיוחד. תודה שחשפת את זה והסברת כה יפה
תודה חנה יקרה על תגובתך. מושגים כמו זהויות, זהות אתנית, זהות לאומית הם אבני יסוד בחשיבה סוציולוגית וגם פסיכולוגית. היום יותר ויותר מכניסים מושג חדש שהוא: השתייכות
(אדלר )הצורך של כל אדם בהשתייכות. הזהות למעשה מכתיבה את ההשתייכות.
תודה חנה יקרה על תגובתך. מושגים כמו זהויות, זהות אתנית, זהות לאומית הם אבני יסוד בחשיבה סוציולוגית וגם פסיכולוגית. היום יותר ויותר מכניסים מושג חדש שהוא: השתייכות
(אדלר )הצורך של כל אדם בהשתייכות. הזהות למעשה מכתיבה את ההשתייכות.
ליעל – האם אנחנו עם ישראל חי או העם היהודי? יחי ההבדל הקטן. בקרוב יהיה כאן מאמר שלי בעניין זה
לחנה כרפס – ומה עם הארוויזיון? שם, בעיקר לצעירים, שוב מתמודדות אומות המדינות בעזרת שירים.
נכון גדעון. אירוויזיון גם מעלה תחושות של זהות לאומית. כך קרה עם נועם בתן שייצג את ישראל ומדינת ישראל תמכה בו. נוכחתי שם בוינה וחוויתי עידוד ישראלי בארנה ( היו גם קריאות בוז ). אבל מונדיאל נמשך חודש, המון שעות לעומת 4 שעות אירוויזיון.
נהניתי לקרוא.
הזרקור החברתי מעלה את הארוע הספורטיבי לדרגת סמל.
באשר ל״ימים יגידו״.
נראה לי שכבר היום לא נשארה הרבה לכידות. כל מה שמשסע ומפריד עדיין קיים…
לשבור ולהרוס – אפשר ברגע.
לתקן/לבנות/ להבריא – קשה, זה תהליך.
נאחזת בתקווה…
נהניתי לקרוא.
הזרקור החברתי מעלה את הארוע הספורטיבי לדרגת סמל.
באשר ל״ימים יגידו״.
נראה לי שכבר היום לא נשארה הרבה לכידות. כל מה שמשסע ומפריד עדיין קיים…
לשבור ולהרוס – אפשר ברגע.
לתקן/לבנות/ להבריא – קשה, זה תהליך.
נאחזת בתקווה…
כתבת מדויק.
יפה לראות נבחרות כמו סנגל ומרוקו שהיו בשלטון קולוניאלי מתקדמות ועושות כברת דרך כנבחרות עצמאיות מעצם היותן מדינות ריבוניות.
תודה רז יקר. אני מפיצה בקרב חברים וסטודנטים לשעבר. לידיעתך, קבלתי עוד עשרות תגובות בפרטי. המגיבים באתר לא תמיד מוכרים לי, כמוך. במיוחד הפעם.
תודה מירב על תגובתך. מסכימה איתך. שמחתי גם לראות מדינות קטנות כמו כף ורדה שהתמודדו מצויין עם נבחרות מובילות והגיעו די רחוק.
מאמרה של רחל הוא חיבור נכון של ספורט בינלאומי עם ערכים שקונים להם שביתה במוסר בלאומיות ובזהות.את המונדיאל האחרון לא אהבתי כי היה ממוסחר מידי אבל אי אפשר היה להתעלם שהנבחרות הבילאומיות נותנות ביטוי לחלקים בציבור שמרגישים פחותים ביחס לאחרים.מראדונה ופלה צמחו מדלת העם גם כדורסלנים גדולים צמחו שם הספורט הוא כור היתוך כמעט בלעדי למחיקת הבדלים מעמדיים מה שלא קורה בתרבות לרוב סוגיה.המאמר הזה חשוב כי הקוראים אולי יפנימו שהדבקות המטורפת בספורט היא מעשה שפוי מאד
תודה חנה על תגובתך. כמובן שאני מסכימה לצערי. לכן סיימתי במאמר במשפט ספקני.
תודה עוזי יקר על תגובתך. מזדהה עם דבריך, למרות שנהניתי במונדיאל. בוודאי שספורט הוא כור היתוך וזה בא לידי ביטוי במיוחד בהרכב קבוצות הכדורגל. היה לי במאמר קטע על כך אך כדי לעמוד במגבלות המלים הסרתי אותו וחבל. הדבר נכון גם בישראל.
את כותפת נהדר
ולא פחות חשוב שאת גם יןדעת להפיץ נהדר
שהרי מהלי להביא דבריך לצחבור רחב, מאבדים את תכלית הכתיבה
תודה רז יקר. אני מפיצה בקרב חברים וסטודנטים לשעבר. לידיעתך, קבלתי עוד עשרות תגובות בפרטי. המגיבים באתר לא תמיד מוכרים לי, כמוך. במיוחד הפעם.
תודה רז יקר. אני מפיצה בקרב חברים וסטודנטים לשעבר. לידיעתך, קבלתי עוד עשרות תגובות בפרטי. המגיבים באתר לא תמיד מוכרים לי, כמוך. במיוחד הפעם.
רחל יקרה,
כמו תמיד קראתי את הטור שלך בהנאה רבה. יש בו חיבור יפה ומקורי בין החוויה הסוחפת של המונדיאל לבין השאלות הגדולות של זהות, שייכות ולאומיות. אהבתי במיוחד את הדוגמאות לסיסמאות הלאומיות במדינות השונות ואת הדרך שבה הראית כיצד כמה מילים פשוטות יכולות לבטא עולם שלם של ערכים ותחושת שותפות.
תוך כדי הקריאה חשבתי שאולי המונדיאל אינו ממש מעלים את הזהויות האתניות, אלא מצליח, ולו לזמן קצר, לחבר מעליהן. השחקנים הבאסקים והקטלונים אינם מפסיקים להיות מי שהם כשהם לובשים את מדי ספרד, אבל באותו רגע נוצרת עבורם ועבור האוהדים גם זהות משותפת רחבה יותר. יש משהו מרגש ביכולת של הספורט ליצור פתאום תחושת “אנחנו” במקום שבו ביום־יום יש מחלוקות ושסעים.
אהבתי מאוד גם את השאלה שבה סיימת: כמה זמן התחושה הזאת יכולה לשרוד לאחר שהמשחק נגמר. טור מצוין, מעניין ומעורר מחשבה.
תודה גיא יקר על תגובתך. שמחתי לקרא שאהבת את הסיסמאות שציינתי. זה החלק שאני הכי אוהבת במאמר. חוויתי את הסיסמאות בקוסטה ריקה ובטנזניה.
מסכימה עם הערכתך שבני האדם יחזרו לזהותם האתנית די במהרה.
רחל יקרה,
מאמר מעולה וחשוב.
ניכר בו, שאת לגמרי באלמנט שלך.
התרופפות הזהות הלאומית, שהיטבת לנתח,מזכירה לי את הציטוט משירו של המשורר האירי ייטס:
Things are falling apart the center can not hold
שהדרך משם לכאוס ואנרכיה קצרה מאוד. מדאיג!
יחד עם זאת,התפיסה שאחרי התפוררות
מגיעה צמיחה(גם בטבע, גם בחברה ובכלל)מפיחה אופטימיות!
מכל מקום,בעקבות דברייך, למונדיאל הבא-אני מגיעה!
תודה עדית על תגובתך. אהבתי את ציטוט המשורר האירי. אני מתחברת לאופטימיות שלך.
רחל יקרה,
ניהנתי לקרוא. הצגת זוית מעניינת.
אלופה.אין עליך!!!
תודה אילן על תגובתך. זה החיבור שלי בין אהבת כדורגל והבנות חברתיות.
לא מבין מה ההתלהבות מהכדורגל, ועוד שמדובר בגוקטורית
הכדורגל היום זה רק פאולים, ופציעות, ודחיות, וקללות, בערך כל חצי דקה
המאמר שלך מעניין אך ברשותך אציע תיקון קטן. המונדיאל הוא תחרות בין נבחרות של מדינות. ההשתייכות המשותפת הרחבה ביותר במדינה היא התושבות. השתייכות רחבה נוספת היא האזרחות. אגב, לא כל התושבים הם אזרחים ולא כל האזרחים הם תושבים. ברור שכל מי שמזדהה עם המדינה בין אם הוא אזרח ובין אם הוא תושב אוהד את המשלחת שלה, מייחל להצלחתה וכואב את כשלונה. אך צדקת שתחרויות ספורטיביות מאחדות את כל המדינה. יש עוד איחודים: המונדיאל מאחד את כול חובבי הכדורגל, ובאולימפיאדה כל ענף מאחד את החובבים שלו. המכביה מאחדת את כל היהודים אך גם את היהודים של כל מדינה. בקיצור, כל מכנה משותף יכול לאחד בני אדם.
נכון מאד גיורא יקר. אבל המונדיאל והאולימפיאדה הם אירועי הספורט הגדולים ביותר וסוחפים מיליוני צופים
את סוחפת הרבה תגובות וזה קומפלימנט
תודה יוחנן על תגובתך. לגיטימי לא להתלהב מכדורגל. כל התופעות שציינת אכן קיימות. יחד עם זאת בכדורגל יש אסטרטגיה, טקטיקה, מנהיגות, עבודת צוות ו…….. גאוני כדורגל שמבקיעים שערים מבריקים. אמבפה רץ במהירות 36 קמ״ש, חולף על פני שחקנים ומבקיע!!! וכך מסי, רונלדו,האלנד, קיין, סאקה ועוד. אלו רגעי חסד לאוהבי כדורגל אבל זר לא יביננו….
תודה יצחק יקר. כנראה הנושא מעורר להגיב