הלוואי והאור יפתיע

כשאור מתגלה במקומות חשוכים, ועוד במלוא הדרו וגווניו, זו חוויה בלתי נשכחת. מתיו ניקולס טייל בפארק הלאומי בהר ריינייר (Mount Rainier) בוושינגטון במערת קרח, בדיוק כשהשמש פגעה בקרח ויצרה קשת בענן. אור השמש נשבר דרך גבישי הקרח והאצות. לדבריו, הייתה זו אולי החוויה הקסומה ביותר בחייו, הצבעים נמשכו במשך שעתיים עד שנעלמו עם אור השמש.

בדרך כלל הקרח נראה כחול. הקרח סופג בעיקר אורכי גל ארוכים, כמו אדום וכתום, ומחזיר בעיקר את אורכי הגל הקצרים יותר, שהם כחולים. לכן, הקרח נראה כחול כשהאור עובר דרכו. אבל אם יש בועות אוויר קטנות, סדקים, גבישי קרח בעלי מבנה מורכב, או אפילו אצות, האור נשבר ומתפזר בזוויות שונות. תופעות אלו יוצרות קשת של צבעים כמו במנסרה.

המפגש בין קור לחום, ביו חושך לאור – גילה את היופי.

בקישור הבא ראו נא את היופי שגילה:

www.facebook.com/photo.php?bid=462321059512944&id=100072051616843&set=a.211503787928007

יש יערות, שאם נביט בהם מעלה, נראה מחזה מרהיב של שבילי אור בשמיים. הענפים העליונים בצמרות העצים אינם נוגעים זה בזה ונוצר דפוס המזכיר רשת כשמביטים מלמטה.

המרווחים נראים כאילו שורטטו בקפידה בין הענפים והעלים של עצים סמוכים. התופעה נפוצה במיוחד במיני עצים מסוימים, כמו מנגרובים, אקליפטוסים, או עצים טרופיים גבוהים, ואפשר להבחין בה בעיקר באזורים שבהם יש צמחייה צפופה, כמו יערות גשם. ראו את תמונת הכותרת למאמר זה, כאן למעלה.

לתופעה זו אפשר להציע כמה הסברים והשערות: ראשית, אופטימיזציה של כניסת האור: המרווחים מאפשרים לקרני אור לחדור לקרקעית היער ולספק אנרגיה גם לצמחים נמוכים יותר. גם ברמת עץ בודד, העלים של העץ לא מסתירים זה את זה והם מפוזרים בצורה שמאפשרת חשיפה מקסימלית של האור לכל עלה, תופעה הקרויה פילוטקסיס.

שנית, מניעת פגיעה פיזית: הרוחות מניעות את הענפים והעלים, ואם הם יתנגשו זה בזה, הדבר עלול לגרום לשברים או נזק.

ושלישית, מניעת התפשטות מחלות או מזיקים: שמירת מרחק בין העלים והענפים עשויה למנוע העברה של פתוגנים או חרקים בין העצים. צמרות העצים לא נוגעות זו בזו, כאילו הן "נזהרות" לשמור מרחק.

התופעה נקראת "כתר אצילי" ובאנגלית Crown shyness – השם מרמז על המראה האצילי, ואולי על המעשה האצילי, שבהשארת פתח לאור גם עבור אחרים. כל פרט שומר על המרחב של האחר, תוך שמירה על טובת המערכת כולה.

התופעה הזו מעלה בי מייד אסוציאציה לשירו של ליאונרד כהן, "המנון", שם כתב: "יש סדק בכל דבר, כך האור חודר פנימה" – "There is a crack, a crack in everything, That's how the light gets in".

כדי שהאור ייכנס, צריך להשאיר פתח, אפילו סדק צר. כמו ביער. או אז תחזור החיוניות לחיינו, כמו הברק שחוזר ליהלום אחרי שהוא נסדק.

הלוואי והאור יפתיע, כי אנחנו זקוקים לנס אחד גדול – אחריו נוכל שוב לראות את היופי.