חדשנות, קדמה ואיזון חברתי

השוואה בין המודל האמריקאי למודל הסיני מציגה שתי תפיסות עולם מנוגדות לניהול חדשנות, קדמה וסדר חברתי. המודל האמריקאי מונע מלמטה-למעלה (Bottom-Up) ומבוסס על כוחות השוק, בעוד המודל הסיני מונע מלמעלה-למטה (Top-Down) ומבוסס על הדרכה מדינתית הדוקה במסגרת "קפיטליזם מדינתי".

למרות הקוטביות התפיסתית, שתי המעצמות חולקות נקודות מפגש ודמיון מרכזיות. ראשית, שתיהן מבינות שטכנולוגיות מפציעות דורשות מימון ציבורי ראשוני ברמת סיכון גבוהה, ומזרימות השקעות עתק ציבוריות במחקר ופיתוח – ארצות הברית משקיעה דרך DARPA ו-NSF, וסין משקיעה סכומי עתק דרך קרנות מדינתיות ותוכניות חומש, כמו "Made in China".

שנית, בשתי המדינות פועל אקו-סיסטם תחרותי ושאפתני: למרות המשטר הריכוזי בסין, השוק הפנימי שלה (בדומה לארצות הברית) הוא תחרותי מאוד. חברות טכנולוגיה סיניות, כגון Tencent, Alibaba, BYD או Baidu מתחרות באגרסיביות עצומה על נתח שוק, מהירות פיתוח וכישרונות.

שלישית, שתי המדינות נקטו רגולציה מקלה בשלבי הפיתוח הראשוניים (Sandbox דינמי) שאפשרה לטכנולוגיות לרוץ קדימה לפני שיש חקיקה. כך למשל, תחום התשלומים הדיגיטליים (WeChat Pay/Alipay) ותחום הרכבים החשמליים צמחו בסין במהירות מסחררת כמעט ללא חסמים רגולטוריים בשנים הראשונות.

ולבסוף, שתי המעצמות רואות ב-AI, בשבבים ובאנרגיה ירוקה רכיבים קריטיים לביטחון הלאומי, לעצמאות טכנולוגית – ולא רק מוצרים מסחריים.

מנגד, הפערים המבניים בין שני המודלים הם עמוקים ומשקפים תפיסות יסוד שונות של מנוע החדשנות, חופש הפעולה, הציבורי והפרטי, ותפקיד המדינה. בארצות הברית, השוק הקפיטליסטי והסקטור הפרטי הם שקובעים אילו טכנולוגיות ישרדו, בעוד המדינה מייצרת תשתיות וכללים. בסין, המדינה והמפלגה בונות תוכניות חומש לאומיות, והן שמגדירות אילו טכנולוגיות מועדפות, ומכוונות אליהן משאבים.

תפיסת חופש הפעולה – הציבורי והפרטי – בארצות הברית מושתתת על זכויות הפרט וגבולות הממשל. חופש הביטוי, הפרטיות והיזמות מוגנים (חוקתית ומשפטית) מפני התערבות שרירותית של המדינה, בעוד שבסין חופש הפעולה כפוף ליציבות המשטר והסדר החברתי – חופש הפעולה מוענק כל עוד הוא משרת את מטרות המדינה ולא מאיים על שלטון המפלגה.

פער זה מתבטא גם בניהול נתונים (Data) ובפרטיות. המודל האמריקאי מקדש פרטיות מוגנת ומבוזרת, מטיל מגבלות קשות על הממשל באיסוף דאטה של אזרחים ומתאפיין במאבקים משפטיים על פרטיות מול חברות טכנולוגיה, בעוד המודל הסיני מבוסס על ריכוזיות נתונים (Data Centralization) – כלומר לציבור אין פרטיות מול המדינה; הממשל מחזיק בגישה נרחבת למאגרי ענק של נתונים (פנים, קול, עסקאות) המזינים את האלגוריתמים של ה-AI.

כמו כן, הרגולציה האמריקאית פועלת בעיקר בדיעבד (Post-hoc). הרגולטור מתערב בעיקר דרך תביעות משפטיות, אכיפת הגבלים עסקיים או קנסות במקרה של נזק מוכח. ואילו הרגולציה הסינית היא מניעתית והפגנתית – המדינה יכולה להתערב ולסגור ענפים שלמים בתוך יום, כפי שקרה בפשיטה הרגולטורית על חברות האד-טק והחינוך הפרטי או על ענקיות הטק בשנת 2021.

לבסוף, בעוד שהמוביליות החברתית בארצות הברית נוצרת דרך מנגנוני שוק ותמריצים – הזדמנויות עסקיות, תחרות בשכר והכשרות בשוק החופשי, ותורמת לשילוב האוכלוסייה, בסין מופעלת הנדסה חברתית ניהולית – נעשה שימוש בטכנולוגיה לצורך ניהול האוכלוסייה והכוונתה לתעסוקה; ואכן נרשמה הצלחה בהעלאת המוטיבציה של מאות מיליוני סינים לעבור מעוני כפרי לתעסוקה עירונית מתקדמת.

אם נבחן את השאלה איזה מודל מתאים יותר למשק הישראלי? נמצא כי אף אחד מהמודלים אינו מתאים כמות שהוא במלואו. ישראל זקוקה למודל משולב (נקרא לו "המודל השווייצרי-ישראלי") המותאם לגודל המשק, למגבלות הגיאופוליטיות ולאופי הדואלי של הכלכלה הישראלית.

בחינת אימוץ המודל האמריקאי לליבת ה-High-Tech הישראלית מראה שישראל אינה יכולה לתכנן חדשנות מלמעלה-למטה (Top-Down), למעט טכנולוגיות ביטחוניות ייחודיות. היצירתיות של ההייטק הישראלי נובעת מחופש פעולה, הון סיכון פרטי ותרבות של סיכון וניסוי (Bottom-Up). כמו כן, כדי להמשיך להיות חלק מהמערכת הכלכלית המערבית ולמשוך השקעות מקרנות ענק, ישראל חייבת לשמור על רגולציה התואמת את הסטנדרטים האמריקאיים והאירופיים בכל הנוגע להגנה על קניין רוחני וזכויות פרט.

בחינת אימוץ המודל הסיני לשילוב אוכלוסיות ויוזמה לסגירת פערים חברתיים מראה כי בשונה מארצות הברית, שבה השוק החופשי דואג לעצמו, המשק הישראלי קטן מדי ונדרשת התערבות מדינתית ממוקדת (הכוונה לאומית). המדינה חייבת לפעול באופן אקטיבי (בדומה לסין) כ"לקוח ראשון" וכמכוונת משאבים להטמעת AI בתעשייה המסורתית, בבריאות, בחינוך ובמגזר הציבורי.

חוסר ההצלחה לקדם את המגזר המסורתי לעולמות התוכן של חדשנות בבינה מלאכותית ודיגיטציה מחייב שינוי בגישת הממשלה. עליה לחזק את התמיכה בשינוי מנועי הצמיחה לכלל האוכלוסייה בנושאים רבים וביניהם הטמעת AI בתעשייה המסורתית ובחינוך, ובחיבור אוכלוסיות מודרות לשוק התעסוקה האיכותי, כדי לאפשר הרחבת מנועי הצמיחה. פעולה זה תבטיח בדיעבד גם את המשך שגשוג ההייטק והעלאת כלל התעשייה לתעשייה חכמה שתעלה את רמת החיים לכלל אזרחי המדינה, וגם תגדיל את השוויון והפריון במגזר הציבורי.