גלובליזציה, הגירה, טרור ו"טראמפיזם" (2)

פגעי הגלובליזציה ומדיניות "תיקוני טראמפ"
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

בפרק הראשון של מאמר זה עסקתי בהתדרדרותה של החברה האנושית כתוצאה מהגלובליזציה. בפרק זה אדון בפגיעתה של השיטה במשקי העולם הראשון והשלישי ובמדיניות "תיקוני טראמפ". כאשר מדברים על "העולם הראשון" מתכוונים בדרך כלל למדינות צפון אמריקה ומערב אירופה; ועל "העולם השלישי" – למרבית מדינות "חצי הכדור הדרומי". כשמדברים על "גלובליזציה" מתכוונים בדרך כלל להנמכה משמעותית, לפעמים עד כדי ביטול, של גבולות מדיניים, כדי לאפשר זרימה נטולת מעצורים ככל שניתן של הון, סחורות, שירותים ואנשים בין מדינות ואפילו בין יבשות בעולם הרחב. בדרך כלל ממעטים לשים לב לעובדה שבמסגרת תהליכי הגלובליזציה נוצרת גם זרימה של רעיונות, תרבות, מומחיות, וגישות פוליטיות בין המדינות והעמים.

ברבע האחרון של המאה העשרים ובשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת התעצם תהליך הגלובליזציה ברמה הבין-לאומית, עד כדי היווצרות נזקים הולכים ומצטברים במערכות הכלכליות-חברתיות של חלק נכבד ממדינות העולם. במדינות העולם הראשון, היכן ששכר העבודה גבוה, נוכחו לדעת כי זול יותר לייצר מוצרים רבים במדינות העולם השלישי, שכן אחד מגורמי הייצור המרכזיים הוא תשומת העבודה. עקב כך סגרו תעשיות רבות את מפעליהן בארצות העולם הראשון והעבירו אותן לארצות העולם השלישי. התופעה גרמה להגדלת האבטלה בארצות המפותחות; להורדת שכר העבודה; להגדלת הפער בין שכבות החברה; להפחתה בגביית המיסים; וללחץ לצמצם את השירותים הציבוריים שמדינות הרווחה מספקות לתושבים.

תעשיות אלה עברו למדינות העולם השלישי. שם הפירמות מעסיקות עובדים ששכרם הממוצע הוא כעשירית משכר העובדים במדינות המפותחות. הייצור והמסחר במוצרים הללו נשלטים על ידי חברות רב-לאומיות שבדרך כלל רשומות כתאגידים בעירבון מוגבל במקלטי מס בין-לאומיים. התברר שהייצור בתנאים אלה מנוון את כוח העבודה בארצות העולם השלישי, בולם את הפיתוח הכלכלי והחברתי, ומותיר את אזרחי הארצות הללו במעמד של חוטבי עצים ושואבי מים עבור אזרחי הארצות המפותחות.

תופעה נוספת התפתחה לצד מופעי הגלובליזציה. נוצרו בעולם תאגידי ענק (מולטי-נשיונלס) שממעטים לשלם מיסים, לא במדינות העניות היכן שמייצרים את המוצרים ולא במדינות המפותחות ששם צורכים אותם. משרדי רואי חשבון ועורכי דין שהתמקצעו בעבודות מסוג זה יודעים כיצד להימנע, באופן חוקי כמובן, מתשלום מיסים במדינה כלשהי. כך מצטבר הון עצום שנמצא בשליטת מנהלי החברות הרב-לאומיות. הון זה יכול לשמש להכוונת מערכות פוליטיות באותן ארצות שיקנו יתרונות כלכליים לחברות הרב-לאומיות. בסיכומו של דבר, איכות ורמת החיים במדינות העולם הראשון יורדות. במדינות הנחשלות נבלם הקידום ונשמרת רמת חיים מינימאלית, רק עד כדי לאפשר לפועלי ייצור נטולי זכויות להתקיים בדוחק ולהגיע לעבודה.

בצד התופעות הנ"ל מתעצמות במדינות השונות התנהגות והתנהלות פליליות, ומתפשטת עבריינות בתחומים חברתיים-כלכליים. נוצר צורך להרחיב את כוחות המשטרה, ביטחון הפנים ואת מערכת בתי המשפט ובתי הסוהר. במקביל צומח מעמד של עורכי דין ורואי חשבון שבלעדיהם חברה רב-לאומית לא תוכל להתנהל ברמה מתקבלת על הדעת. יתר על כן, מערכות שלטון מזדעזעות והגירה ממדינות עניות לעשירות גדלה ללא תקדים.

כל ההתפתחויות הללו התרחשו גם בארה"ב והן הלכו והתעצמו בימי שלטון הממשלים של הנשיאים הדמוקרטיים קרטר, קלינטון ואובמה. לאחר מכן בעת מערכת הבחירות לנשיאות שבה התמודדו הילרי קלינטון מול דונלד טראמפ, הכריז האחרון: "אמריקה תחילה". ואכן כשנבחר החל טראמפ ליישם מדיניות שלטונית שמטרתה הייתה להקטין את הגירעון של המשק הלאומי האמריקאי; להחזיר לארה"ב תעשיות שנטשו אותה לטובת ארצות עניות; לשפר את מצב האבטלה בארה"ב ולהעלות את שכר המינימום לעובדים; לשפר את השירותים הציבוריים שהמדינה מספקת לאזרחים; להקטין את ההוצאות לביטחון בין-לאומי שנועדו להגן על מדינות ידידותיות לארה"ב; ועוד כהנה וכהנה בתחומים אלה. לרוב הבין העם בארה"ב את העניין. לכן מעבר לפעולותיו של הנשיא טראמפ בתחומים אחרים, הוא יצר לעצמו תמיכה רחבה בקרב ציבורים בארה"ב, שמצבם השתפר, בשל המדיניות הכלכלית של ממשלו.

כיום רוב המומחים העוסקים בכך מבינים את הנזק שגרמה הגלובליזציה לכלכלה העולמית. העיתונאי ופרשן הטלוויזיה המוכר לרבים, נדב אייל, פרסם לא מזמן ספר בשם "המרד נגד הגלובליזציה" (הוצאת ידיעות ספרים, 2018). בספר מראה אייל כיצד מכשלת הגלובליזציה משפיעה על כל אחד מאיתנו; כיצד היא תשפיע על פנסיות של גמלאים; על סיכויי המלחמה הבאה; על מספר ילדים שייוולדו למשפחות צעירות; כמו גם על עתיד המזרח התיכון.

יש לקוות שמנהיגי מדינת ישראל מבינים את הדברים ועקב כך יפעלו מהר ככל האפשר כדי להציב מחסומים בפני מכת הגלובליזציה. הבריטים למשל כבר הבינו את הדבר והצביעו במשאל עם על פרישה מהקהילייה האירופית (הסכם שנגן). מתרבים הסימנים לכך שגם בארה"ב ההבנה הזאת מתחילה לחדור לתודעה הציבורית. רבים מְצֵרים על הליכתו של הנשיא טראמפ ל"מאר-א-לאגו". בעוד כשנה יתקיימו בארה"ב "בחירות אמצע הקדנציה". בתחנות הטלוויזיה הפרשנים מנבאים תבוסה לחלק מחברי קונגרס ומושלי מדינות דמוקרטים לטובת פוליטיקאים רפובליקנים. אם אכן כך יקרה, הדבר יציין אכזבה של ה"אמריקן פיפל" מאלה שסילקו את הנשיא טראמפ מהבית הלבן, בין השאר בשל מכשלת הגלובליזציה.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. מבין השיטין ניכרת תמיכתך בטארמפ = האיש שיצר תנאים להריסת ארצות הברית וחבלה בעולם

    1. GIL היקר
      אני מעריץ את יכולת האבחנה שלך – נכון, הייתי בעד טראמפ. "הנשיא היהודי" הראשון בבית הלבן.
      לגבי הערתך השנייה מומלץ מאד שתקרא בהמשך את תגובתו של ד"ר גדעון שניר למאמרי שלעיל.
      אולי תתחיל ללמוד דבר או שניים על מדיניות ממשל טראמפ, מה שהאמריקאים כבר לומדים עכשיו.

  2. השמאל הנאו ליברלי שמקורו באירופה אף הקצין בגירסה האמריקאית כשנוסף לא המימד הפרוגרסיבי המייחס לעצמו את הנאורות תמכו בעקררונות השוויון הגלובלי. התאגידים הגדולים הצטרפו בחדווה לחגיגת היצור הזול שאכן הוריד מחירים אך במקביל- כפי שהיטבתה להסביר גרם לאבטלה קשה במדינות הכלכלה המפותחות שלא נערכו לשינוי וגרמו לדור שלם להדרדר לפח האשפה החברתי
    התאגידים הצדיקו את הגלובליזציה בטענה שקידום כלכלת העולם השלישי תגדיל את כושר הקניה של תושביהם שיהוו שווקים חדשים לכלכלת המערב, אלא שתחזית זו לא התממשה והכלכלות הגדולות החלו לדשדש ממשבר פיננסי אחד למישנהו
    כאמור- ארצות הברית מתחילה להתעורר ואפילו ביידן (כפי שציינת נכונה) מאמץ את צעדיו של טראמפ כשמציב את סין כאויב הגדול ביותר. אירופה- עדיין לא מבינה את גודל האסון שהמיתה על עצמה ועדיין ממשיכה להתנגד למדיניות ארהב נגד סין ואירן וממשיכה לקלוט מהגרים מוסלמים. ספק האם התזכורת המדממת ששבדיה ואנגליה קיבלו בימים האחרונים תשנה משהו, או שכרגיל תואשם איזו מדינה דמוקרטית קטנה מסוימת במזרח התיכון המתעקשת לשרוד.

  3. מר יצחק דגני הנכבד,
    קראתי, בהנאה ובעניין את שני מאמריך על גלובליזציה. אני בטוח שנזקיי הגלובליזציה וסכנותיה הם כפי שתיארת. קטונתי מלחלוק עליך. אבל חסר לי מאמר שלישי- מה לדעתך צריך לעשות בנדון.
    מהרמזים בסיכום ניתן היה לחשוב שאתה מציע ללכת בעקבות טראמפ וג'ונסון לד-גלובליזציה, בשיטת אמריקה פירסט, אנגליה פירסט, סין פירסט וישראל פירסט. הדבר בלתי אפשרי, אי אפשר להחזיר את גלגל ההיסטוריה אחורנית, גם אם היינו רוצים וגם זה לא בטוח. אני מניח שגם באינדונזיה התופרות מרוויחות שכר רעב, אבל לא רעבות ללחם.
    תהליך הגלובליזציה כיום מזכיר את המהפכה התעשייתית והקיטוב של האוכלוסייה בין בעלי ההון והפרולטריון. המדיניות של רוסיה וסין הייתה לבטל את הכלכלה החופשית ולהביא שוויון להמונים, התוצאה הייתה עוני שוויוני והרס הכלכלה. מאז, שתיהן שינו כיוון, כמובן. המדיניות של ארה"ב והמערב הייתה להקטין את האי-שוויון על ידי שבירת המונופולים, מס הכנסה, ומדינת הרווחה. הם הצליחו בגדול. אי אפשר לעצור את האנרגיה של ההון, אפשר לתעל אותה ולכוון אותה.
    הרעיון של טרמפ להחזיר את התעשיות לאמריקה ולהגביל את הגלובליזציה זה טוב כסיסמת בחירות ואפילו אולי כדי לנצח בבחירות. אם זה יקרה באופן נרחב זה יהיה הרס של ארצות הברית ואולי הרס כלכלת העולם. ארצות הברית חיה על הגלובליזציה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. אני מניח ומקווה שגם חברי הקונגרס הרפובליקנים שייבחרו תחת סיסמת הבחירות הזאת, יתעשתו, שלא כמו טרמפ, לפני שתתרחש הקטסטרופה.
    מניעת החוליים של הגלובליזציה, שציינת במאמר, בדומה לאלה של המהפכה התעשייתית, תהיה בדרך של אמנה בין לאומית לפיקוח על אחידות במיסוי, שקיפות הנתונים וביטול מקלטי המס. הבעיה היא, כמובן, שלא קיימת רשות בין לאומית שתפקח על כל אלה, (למרות שקראתי רק היום שקיימים ניסיונות ראשוניים וקלושים בכיוון זה.) האם המדינות יסכימו להישמע למעין או"מ כלכלי? לאלוהים פתרונים. יתכן שהתאחדות של מדינות המערב: אמריקה, אירופה, אוסטרליה ואולי גם הודו, קוריאה ועוד, תחת מטריה כזו- יכולה להיות התחלה בכיוון הנכון. ויכול להיות שזו אוטופיה.
    רק לא טרמפ ודומיו. בבקשה.

    1. אלי וידן מכובדי,
      תודה על תשומת לבך, הערותיך ושאלותיך.
      המאמרים עוסקים בגלובליזציה לא בטראמפ, הגם שיש לו חלק בשינוי כיוון הכלכלה בארה"ב. לא אתייחס אליו כאן הגם שלא ברורה לי דעתך עליו.
      בתגובתך שלעיל נכללות תובנות שאינן נכונות. למשל: הסגת הגלובליזציה לאחור תביא להרס כלכלת ארה"ב ואולי כלכלת העולם. ההפך הוא הנכון.
      הדבר הוא בהחלט אפשרי ומדינות בעולם כבר החלו בכך. כמובן שזה צריך להתבצע באופן מתוכנן והדרגתי כדי למנוע זעזועים גיאופוליטיים.
      לארגונים בינלאומיים אין כל סיכוי להצליח בפיקוח על הגלובליזציה כפי שהנך כותב. כ"כ אין כל סיכוי לבטל את מקלטי המס. יש יותר מדי אינטרסנטים, כולל במערכות השלטון במדינות שונות, שיש להם אינטרס לקיים מקלטי מס. אין כל סיכוי לקיים או"מ כלכלי כפי שאתה מציע.
      בקיצור אני ממליץ שתקרא את ספרו של העיתונאי נדב אייל "המרד נגד הגלובליזציה" (הוצאת ידיעות ספרים, 2018) תמצא שם הרבה נתונים שיעניינו אותך. אם תרצה להעמיק חקור בנושא אני מאד ממליץ שתקרא את ספרו של אלן גרינספאן "עידן התהפוכות" (הוצאת מטר, 2009) הוא היה
      יו"ר הפדרל רזרב האמריקאי במשך כשני עשורים. תובנותיו על כלכלת ארה"ב ובכלל על הכלכלה העולמית ספוגות בידע תיאורטי ובניסיון מעשי שלא יסולא בפז. לסיכום הנני מבקש להדגיש כי בשל שונות וגיוון קיצוניים בכלכלות מדינות שונות בעולם, ריפוי מכשלות הגלובליזציה חייב להיעשות על ידי שלטונות כל מדינה בנפרד בהתאם למציאות בכל מדינה. מדינת ישראל היא ברת מזל על שלא נפגעה משמעותית ממכשלות הגלובליזציה בשל היותה אי בעל גבולות סגורים למעט שלושה נמלי ים ושדה תעופה בינלאומי אחד. חוזקה הכלכלי של ישראל והיותה למעשה מדינת נישה בעלת יתרונות טכנולוגיים שיש להם ביקוש בעולם סייע לישראל לחמוק מחוליי הגלובליזציה.

  4. אני לא בגישת רק לא טראמפ. אני רק חושב שהוא ממש סכנה בכך המישורים. אבל מי שבו כל בסגנון הזה הוא אתה. רק טראמפ. הגאון הגדול שהיה יכול להציל את העולם.

    1. ידידי שכותב "רק לא טראמפ"
      כנראה שעוד לא החלטת באיזה צד אתה.
      מחד אתה לא בגישת: רק לא טראמפ
      ומאידך אתה כותב שהוא סכנה בכל המישורים.
      אני מסכים אתך שהוא היה סכנה לאויבי ישראל,
      ונכון – התבטאתי בסגנון זה.
      אולי תסביר את עצמך יותר טוב?
      אבל תשתדל שיבינו אותך.

  5. יש להבחין בין האיחוד האירופי ובין פתיחת גבולות. האיחוד האירופי מאפשר לכל אזרחי האיחוד לגור ולעבוד בכל מדינות האיחוד כאילו הן ארץ אחת. עוד לפני האיחוד האירופי היו הסכמים של ביטול מעברי גבול בין בלגיה-הולנד ולוכסנבורג, וכן בין מדינות סקנדינביה. הסכם שנברג ביטל מעברי גבול בין רוב מדינות האיחוד האירופי וכוללים גם את שוייץ שאיננה באיחוד האירופי. בריטניה מעולם לא הצטרפה להסכם שנברג. אפילו בין ספרד לגיברלטר תמיד הייתה ביקורת גבולות עם שני מעברי גבול בצד הבריטי ובצד הספרדי. יש להציג דרכונים ואפילו יש מגבלות להעברת אלכוהול וסיגריות.

    1. לפרופ' גיורא קימל הנכבד,
      תודה על תשומת לבך והערותיך. ברשותך, אני מקווה, תיקון: הסכם, או אמנת, שנגן (SCHENGEN) ולא שנברג.
      עוד – האמנה נחתמה ב- 14 ביוני 1985 באנייה ששטה על נהר המוזל מול העיירה שנגן בלוקסמבורג.
      חתמו עליה 5 מדינות: בנלוקס שאליהן הצטרפו צרפת וגרמניה. מדינות נוספות הצטרפו במהלך השנים אחר כך.
      ה"אירופיזציה" שאמנת שנגן יצרה אינה אלא קטע שולי יחסית בתופעת הגלובליזציה.

  6. טראמפ הקים אתמול רשת חברתית שתקדם את דרכו הנאורה והבדיקה. אתה מוזמן לעכב שם.

    1. גבי יקירי
      תודה על המידע. אבל מה זה: "והבדיקה" ? ומה זה "לעכב שם"?
      כדאי שתערוך הגהה לפני שהנך לוחץ על המקלדת כדי לשלוח תגובה.
      וכן – אני מעדיף את טראמפ בבית הלבן. היה לנו מזל עמו.
      שרק יהיה בריא ויתמודד עוד פעם ב- 2024.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'