אכן, עסק ביש!

"עסק ביש" – תערוכה קבוצתית בביתן הלנה רובינשטיין
מיצג בתערוכה
מתוך: עסק ביש - תערוכה קבוצתית צילום: מאיר מימון

לפני ימים אחדים הקדמתי את הגעתי להיכל התרבות ושמתי פעמיי לביתן הלנה רובינשטיין הסמוך, שבו מוצגת תערוכה שלא ידעתי דבר על אודותיה. אבהיר, איני מבקר אומנות, איני בקיא ברזי שפת האומנים ואיני מתיימר להביע דעה על תוכנה, תכניה ומשקלה האומנותי של התערוכה הנושאת את השם "עסק ביש". בה בעת אני דובר עברית, בוגר אוניברסיטה והשפה היא לי כלי עבודה יומיומי. מכמני השפה, התחביר, המילים, המשפטים ומשמעויותיהם נהירים לי, ובצניעות אומר כי אני גם מבין, בדרך כלל, את הנקרא. ועל כך אני מתרעם.

בפתח הכניסה מודפסים עלי קיר דברי האוצרת גב' דלית מתתיהו. והרי הם לפניכם במלואם (לא השמטתי אות או פסיק):

"עסק ביש צר עלינו, אנחנו בתוכו – אך הוא איננו ממין התמורות המובנות מאליהן, הסטייה המאששת, כקמט או כמכשול, את הקבוע והבלתי משתנה. זה המצב שעתודות הדינמיט פורות בו את פני השטח בדרכן הנפיצה, מפוררות את המערך הסיבתי, שולחות זרועות לכל עבר ומתגלמות כמשטח ארוג ומסובך לאין-קץ.

מבט נוכח אובדן השליטה, ביחס אליה, מבקש לקשור בין עודף המורכבות והפיזור, ההאצה והתאונה, כסינדרום שהיה למאפיין רוחני בזמננו – לבין תהליכי היצירה, שהם האופן העמוק ביותר לשהות בתוך סבך, להיאחזות בו כמוצא למחשבה.

קשה לגעת באופניה הלא ריבוניים של היצירה, בעסק ביש הפרטי שלה. סודה המתריס הוא החדירה לתחומה המופרך של אי-סבירות צפויה, לעיתים אף מיוחלת. זה הרגע המבקש לכנס כתערוכה מופעים של האפלת שליטה והעצמת המתח בין כוונה ושרירותיות, רגעים של הפצעה חומרית קפואה, תוצרים של פגיעה בחומר ברגע נסי של התנגשות פלאית.

התאונה של האמנות מושלכת כאן אל המרחב המשתרע בין הנשלט לאפשרי, בין ההתכוונות היוצרת, ביחס למציאות – לבין תמיהה נוכח האוטונומיה של החומר, כושרו להפציע מבעד למצופה, על אפו ועל חמתו. היא כמוסה בשבריר של עבר ובהווה מתמשך של חורבה או פלא שהותירה אחריה".

אני מזמין כל אחד ואחת מכם לקרוא את הטקסט כמספר הפעמים שייבחר, וינסה להבין האם הכתוב מדבר אליו. לטעמי זהו גיבוב של מילים נבובות, תארים מפולפלים, ללא קשר והקשר בין מילה לפסוק, בין משפט לפִסקה ובינה לבאה אחריה. כל אלו הם הצגה למראית עין של תובנות מעולמות אליטיסטיים לכאורה. האדם הרגיל המבקר בתערוכה (אם אליו כוונו הדברים) ואנוכי אחד כזה, לא יצלח גם אם יתאמץ לפרש מה נאמר ומה הוא עתיד לראות מעת שיעבור את מפתן הביתן. לתחושתי, האוצרת מכוונת דבריה לחבריה למיליה האוצרים. אם כך הדבר, תתכבד ותשגר אליהם את משפטיה הסתמיים, ואלו בשיח מלומדים יגלגלו בלשונם דברי שבח, הלל וקילוסין.

אני, המבקר התמים בתערוכה, נרתע מקריאת הטקסט חסר הפשר, ומילותיו רק הקשו עליי להתבונן באוסף סירי ואדי סאליב. לא עלה בידי לחבר בין מילה אחת לבין המיצגים. מוטב לוּ היה הקיר אילם והקהל, איש איש כפי תחושותיו, היה מכריע האם בפניו תערוכה או כלשון הטקסט "זו התאונה של האמנות [ה]מושלכת כאן אל המרחב המשתרע בין הנשלט לאפשרי…".

רבותיי, הגיעה השעה לזעוק את זעקת "המלך הוא עירום", בל נלך שולל אחר העמימות המכוונת של "פרשני" אומנות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. נהניתי לקרוא מלא בהומור.הגיע הזמן לאמר שזה הכל "חירטוט".מין יומרנות שאיש לא מבין מה האוצרת ו/או האומן רוצים לאמר.

  2. לא שגרתי למדורי האמנות
    כמי שאוהב אמנות בת זמננו, ומרבה לבקר בתערוכות בארץ ובחו"ל שמתמקדות בזרם זה,
    אני ער לכך כי לעתים (לא מזומנות מידי) הטקסטים של האוצרים שנועדו להסביר, עושים שירות רע בהיותם מוצפנים ובלתי מובנים
    ונדמה כי במקומותינו התופעה חמורה יותר מאשר בארצות העולם

    1. פנים רבות לטמטום. אתה הראית לנו אחת מהן. השאלה היא אם טמטום זה הוא אותנטי או שהוא בבחינת הונאה מתוחכמת.

      1. נראה לי שזה טמטום לשמו. נותרתי פעור פה לנוכח העברית המליצית והנשגבת המסתכמת בגיבוב פסקאות חסרות מסר. נראה לי שהוצרת מחמחצה קריירה ספרותית.

  3. אין אומץ להגיד מה הם חושבים על ההתנפחות של חלק מהאמנים ועוד יותר של האוצרים ומנהלי הגלריות ואנשי יחסי הציבור

  4. אני מודה לידידי המלומד שהפנה את תשומת ליבי לבעיה הקיימת במערך הסיבתי במרחב המשתרע בין הנשלט לאפשרי.
    האמת היא שאין סיבה לבוא בטענות לגב' דלית מתתיהו שהשכילה לשפוך את הגיגיה על כותל במוזיאון.
    יש להפנות את האצבע המאשימה לכל שרשרת הפיקוד במוזיאון, החל במנכ"ל ובאוצר הראשי וכלה בגרפיקאי שבילה שעות רבות בכדי לעצב את הכיתוב על הכותל.
    יש מוזיאונים שעושים כל שביכולתם על מנת להביא קהל ויש כאלה שיגרמו לקהל להדיר את רגליו. למזלנו יש רבים יותר מהסוג הראשון.
    ואם בעסק הביש עסקינן, מזלה של הגברת מתיתיהו הוא שיש לנו כמה עסקי ביש דחופים יותר לעסוק בהם.
    אם נשרוד את הללו, נתפנה ונאמר לגב' מתיתיהו הנכבדה את דעתנו. מוזיאון טוב מנסה לכוון לא רק לקוראי בני ציפר בעיתון "הארץ" אלא גם לכמה מקוראי "ישראל היום" שתעו בדרכם והזדמנו לעסק ביש שבו לא יהיה כלום כי לא היה כלום.

  5. לא הייתי בתערוכה ולא קראתי את הטקסט בלייב. אני סטודנטית שנה ד' בשנקר וטקסט קיר הוא אחת ממשימותי.
    תודה לך איש יקר שהסבת את תשומת ליבנו ואני אישית אנסה לכתוב ברור ופשוט. ולא אתפלסף רק כדי להגיד…הנה כתבתי טקסט שאף אחד לא מבין ולכן הוא נהדר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי