פוטין מבקש עזרה מחברות בציר הרשע

בתחילת חודש אוקטובר הגיע לרוסיה כוח של 10,000 חיילים מצפון-קוריאה, אולם עובדת הגעתם טרם הביאה לשינויי מגמה מפתיעים במלחמה בין רוסיה לאוקראינה. המלחמה הטוטלית שאליה יצאה רוסיה באוקראינה נהנתה עד כה מתמיכה אידיאולוגית מלאה מצד הציר מוסקבה-בייג'ין-טהראן-פיונגיאנג, אך עד כה לא הייתה מעורבות ישירה של אף אחת מארבע החברות בציר הרשע. הצבא של פוטין, לצד הלוחמים השייכים לצבאות פרטיים רוסיים, הצליחו, בסיוע לוגיסטי וגם טכנולוגי של הסינים והאיראנים, להתקדם פנימה אל תוך אוקראינה והם מחזיקים כעת בכחמישית משטחה.

המטרה הראשונית של פוטין, שעליה הכריז עם תחילת המלחמה – להביא למיטוטו של "המשטר הנאצי" של ולדימיר זלנסקי בקייב – התפוגגה לה באוויר; והיום כבר ברור שרוסיה לא תצליח לכבוש את אוקראינה. האוקראינים מצידם, השיגו, באופן מרשים, שליטה בשורה של מאחזים אסטרטגיים באזור קורסק שנמצא בדרום רוסיה. עכשיו, כשאוקראינה שולטת על מאחזים אסטרטגיים באזור קורסק, הרוסים מבקשים מבנות בריתם להיות יותר מעורבות במלחמה, מכיוון שהפעם לא מדובר על כיבוש של טריטוריה במדינת אויב, אלא בתקיפת האויב והשתלטות על הטריטוריה של רוסיה עצמה. במילים פשוטות, הרוסים אומרים לבנות בריתם שעליהן לשלוח חיילים לרוסיה על מנת להגן על רוסיה, אשר הותקפה על ידי האוקראינים. נוצר מצב שבו בנות בריתה של רוסיה לא חתמו על סיוע בהתקפה הרוסית באוקראינה, אך הן כולן חתומות על סיוע במקרה של הגנה על גבולותיה של רוסיה במקרה של התקפה אוקראינית. שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, הזכיר לעולם, כי מדינתו חתמה על הסכם ביטחון משותף עם צפון-קוריאה בחודש יוני, וכי האחרונה מחויבת להגן על הרוסיה מפני ההתקפה האוקראינית.

כניסת מדינה שלישית למלחמה משנה את הסטטוס החוקי של השחקנים המעורבים. מעתה, ידיה של ארה"ב, אשר הטילה עד כה הגבלות על אוקראינה בנוגע לשימוש בנשק אמריקני, משוחררות. לפני יומיים אמרה דוברת הפנטגון סברינה סינג, כי שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין "כבר הזהיר בפומבי כי אם רוסיה תשתמש בחיילים צפון-קוריאנים בשדה הקרב, הם ייחשבו כמטרות לגיטימיות, וכי יהיו לכך השלכות חמורות על הביטחון באזור". היא גם הוסיפה, כי "ארה"ב לא תטיל על אוקראינה הגבלות בשימוש בנשק אמריקאי נגד כוחות צפון קוריאה". יש לציין, כי המגבלות הללו של ארה"ב הן אלה שאינן מאפשרות לאוקראינה לתקוף מטרות צבאיות בעומקה של רוסיה. סינג אמרה שחלק מהחיילים האלה כבר התקרבו לאוקראינה, אך היא לא אמרה דבר לגבי חצייתם את הגבול. ככל הנראה, החיילים האלה יוצבו בקורסק בשטחה של רוסיה עצמה ולא ישלחו ישירות לאוקראינה, מכיוון שקיימת סכנה לחיסולם המיידי על ידי הכוחות האוקראיניים. אין צורך להזכיר שמדובר בחיילים לא מיומנים שאינם יודעים להפעיל אמצעי לחימה מתקדמים שבהם משתמשים הצדדים במהלך הלחימה.

אם הכוחות הצפון-קוריאניים יחוסלו מייד, תיווצר בעיית תדמית לסינים המאפשרים את המהלך הזה. נוסף על כך, קיים חשש שהחיילים הצפון-קוריאנים ייפלו בשבי האוקראיני ומשם ינסו לחצות את הגבול ולהגיע לאירופה כמהגרי עבודה שהצליחו להימלט מהמשטר הרודני בפיונגיאנג. במקרה כזה, יש סיכוי גדול שהמשטר הצפון-קוריאני יתנכל לבני המשפחה של החיילים האלה.

המעורבות הצפון-קוריאנית לא תצליח להביא להכרעה בחזית האוקראינית, הגם שזו הייתה, ככל הנראה, מטרתו של המהלך הרוסי. קרוב לוודאי שהרוסים סיכמו עם הסינים שהכוחות האלה יעברו גיבוש במחנות אימונים ברוסיה; הם ינסו לדחוק את האויב האוקראיני באזור קורסק ברוסיה עצמה, אך הם לא יחצו את הגבול עם אוקראינה. עבור פוטין זהו מהלך בעייתי משתי סיבות: ראשית, הדבר מראה על רמת מוטיבציה נמוכה בקרב החברה הרוסית שלא ממהרת להתגייס למאבק ב"מערב הרקוב והשנוא"; שנית, ההתקדמות הרוסית באוקראינה כרוכה באובדן גדול של כוח אדם, והקרמלין לא ממהר לחדש אותו מכיוון שכל צעד כזה מביא לחוסר יציבות ברוסיה עצמה. בספטמבר 2022, כשפוטין ניסה להכריז על גיוס, הפופולריות שלו צללה מטה וסביר להניח שהוא לא יחזור על השגיאה הזאת.

לפוטין חשוב להשיג, שוב ושוב, הישג תדמיתי פנימה, לצד הפחדת היריבים החוצה, באירופה ובארה"ב; מנגד, עקב חוסר יכולת לגייס חיילים מקומיים ל"מלחמת תרבות עם המערב" – הוא מצא את עצמו עומד מול דילמה קשה: האם להמשיך את ההתקדמות האיטית במלחמה באוקראינה, או למצוא מוצא מדיני שימנע שקיעה בבוץ האוקראיני, בדומה לשקיעתה של ברית המועצות בבוץ האפגני. מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה מבין היטב את הדילמה של פוטין. לכן, הוא אמר כי "הצבת הכוחות הצפון-קוריאניים בקורסק היא גם אינדיקציה לייאוש הגובר שפוטין חש".

לסיום אבקש להתייחס גם לזווית הסינית. התשובה הסינית לדילמה זו היא מורכבת: ראשית, הסכמתה של סין לשליחת הכוחות הצפון-קוריאניים לרוסיה, תוכיח את הזדהותה עם רוסיה במלחמה נגד האימפריאליזם המערבי, ותאפשר למוסקבה להתקדם בחזית. שנית, סין מביעה כעס כלפי המשטר הרודני בפיונגיאנג על כך שהוא עלול לדרדר את סין למלחמה עם דרום-קוריאה. הסינים לא מוכנים לקחת על עצמם אחריות למלחמה שכבר לא ניתן לכנותה מלחמה אזורית, מכיוון שמדובר במלחמת עולם לכל דבר. שלישית, היחסים עם ארה"ב. ב-29.10.2024 הפתיע היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, כשדיבר על השפעתה של סין על הסגת הכוחות הצפון-קוריאניים מרוסיה, מכיוון שהדבר מסכן את הביטחון הקיבוצי. נוסף על כך, סאליבן ביקש מנציגים של מדינות אחרות לפנות אל הסינים ולדרוש מהם להתערב בסיטואציה ולגרום להסגת הכוחות הצפון-קוריאניים מרוסיה. מסתבר שלסינים אין קושי להשיג הבנות ארוכות-טווח עם וושינגטון, מעבר לרטוריקה אנטי-אימפריאליסטית, שלפיה הסינים מתייצבים מאחורי ציר הרשע הנודע.