ללמוד לקבל ולהתקבל

טיול עם התבוננות בתרבות החברתית הארגנטינאית
גילת ניסים

"תרבות היא תיאוריה על האופן שבו מתנהגת למעשה קבוצה של בני אדם… התנהגות נלמדת" (קלייד קלקהון).

רבים מכם בטח ביקרו בארגנטינה שבדרום אמריקה בטיול שאחרי הצבא. עם תרמיל על הגב ועם חברים קיפצתם בין מדינות שונות בדרום אמריקה כדי להכיר נופים משגעים וכדי לנקות את הראש בין הצבא לאזרחות. אם כך, אתם בטח יודעים שארגנטינה היא מדינה מרהיבה המציגה שלל נופים: ההרים בצפון, בואנוס איירס הבירה – שיש האומרים שהיא פריז של דרום אמריקה, החופים של האוקיינוס האטלנטי במאר דל פלטה, הקרחונים בפטגוניה, שנופיה מזכירים גן עדן, ובדרום ממש – "ארץ האש", שנדמית כסוף העולם.

אך בטיול הגדול והיפה שעשיתם שכחתם להסתכל על דבר אחד – התרבות החברתית הארגנטינאית.

במונח זה איני מתכוונת להתייחס לאוכל הארגנטינאי, לטנגו (הריקוד הלאומי) או לדומיהם. כוונתי להראות לכם צד חדש של התרבות בארגנטינה, של התנהגות הארגנטינאים בחברה, ולנסות ללמוד, אפילו מעט, על תרבותנו שלנו כאן בארץ.

במהלך השנים האחרונות ביקרתי פעמים רבות בארגנטינה, אך לא עם חברים במסגרת טיול אחרי צבא, אלא לבד, כדי ללמוד, כדי לחקור וכדי ליהנות מאנשים שתרבותם שונה לחלוטין מהנהוג בישראל. במהלך נסיעות אלו נוכחתי בשני מאפיינים של ההתנהגות החברתית בארגנטינה:

ראשית, קבלת האחר. בארגנטינה אין שופטים אדם על פי מוצאו, דעותיו, דתו וכדומה. בין שמדובר בחברים בין שמדובר באנשים מכל רחבי העולם, הארגנטינאים יודעים לקבל כל אדם באשר הוא, לחקור תרבויות שונות בסקרנות ולכלול את אותו אדם "שונה" בקבוצה שלהם כאילו תמיד היה אחד מהם.

שנית, האיחוד דרך הדברים הקטנים, אלו שנדמים כמובנים מאליהם. לדוגמה המסורת הארגנטינאית של ימי ראשון, המתמקדת באסאדו המפורסם – ולא על האוכל אני רוצה לדבר אלא על מה שמתלווה אליו. לפי המסורת הארגנטינאית, בכל יום ראשון – הוא יום המנוחה של הנוצרים, ויש לזכור שרוב הארגנטינאים הם קתולים – יושבים מסביב לשולחן לארוחה. זהו בילוי משפחתי וחברתי שנמשך שעות וכולל גם מוזיקה, שיחות ועוד. גם אורח שהוזמן להשתתף במסורת זו הופך להיות כבן בית, מאוחד עם האחרים.

את הדוגמה השנייה לקחתי מעולם הכדורגל. בארגנטינה אוהבים מאוד כדורגל, והמדינה מתאחדת במשחקים חשובים או "סתם" משחקים של הליגה הארגנטינאית. כל משחק הופך לאירוע. כל החברים שאוהדים את הקבוצה המשחקת מתאגדים סביב מסכי הטלוויזיה כדי לצפות במשחק ולהרגיש את הגאווה שמאחדת אותם דרך הכדורגל. ברשתות החברתיות כולם כותבים על המשחק ומדברים ביניהם, והמשחק הופך לאירוע גדול וחברתי יותר. כשהנבחרת הארגנטינאית משחקת זה הופך להיות אירוע לאומי. התנהגות זאת מאחדת אנשים סביב רעיון מסוים, שנראה כל כך מובן מאליו.

אולי אתם חושבים שזה דומה לנו ולחגיגות יום העצמאות וכדומה. זה האינסטינקט הראשון שלנו. לכן אמליץ לכם לעשות טיול קטן בארגנטינה כדי להכיר תרבות אחרת, שאם נלמד אותה אולי נצליח לשנות את הגזענות שיש פה בארץ, גם אם נתחיל את השינוי מהאדם הקטן. ונוסף לכך, תוכלו להבין איך מרגיש אדם שכל האירועים החברתיים הללו מאחדים אותו עִם עַם ועִם תרבות שונים לחלוטין.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

62 תגובות

  1. כתבה מאוד מעניינת כל הכבוד, רק הערה קטנה, כשאת אומרת "קבלת האחר. בארגנטינה אין שופטים אדם על פי מוצאו, דעותיו, דתו וכדומה. בין שמדובר בחברים בין שמדובר באנשים מכל רחבי העולם, הארגנטינאים יודעים לקבל כל אדם באשר הוא". בתור סטודנטית את צריכה לזכור שישנה בעיתיות לקבוע עובדה זו מבלי להסתמך על מחקר שיאשר את הדברים הללו, לכן חשוב כשאת אומרת דברים כאלה , לסייג את דבריך ולא לקבוע עובדות.

  2. אך רק שתדעי לך ששבת אצלנו זה ליגה אחרת !!
    חחחח אחרי הכל מאמר פצצה

  3. אבחנות מעניינות הנובעות מחוויה אישית. כדי לאשש או להפריך את התחושות שלך גילת, מציעה לקרוא מאמרים אקדמיים העוסקים בחקר החברה המקומית בארגנטינה. אני מניחה שתמצאי שם גם דברים אחרים כמו מעמדות סוציו-אקונומיים, קבוצות מסוגרות בעלי אופי דתי ועוד. מאחלת לך להמשיך ולהתפתח באקדמיה, בכתיבה וכמובן בטיולים!

  4. גילת היקרה, ממש לא מפתיע אותי את מיוחדת מהממת חכמה ובנוסף עשית לי חשק לטייל בארגנטינה 🙂 חביבתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יאיר

שירה

שיר