קנדי פינת ברלין

היסטוריה וזיכרון בעיר שראתה הכול
צילום: אבי גולדברג

מול בית העירייה של רובע שונברג בברלין שוכן בית קפה ודיוקנו של הנשיא ה-35 של ארצות הברית של אמריקה תלוי אחר כבוד על אחד מכתליו.

ב-1963 הגיע הנשיא קנדי לברלין, שהייתה תחת משטר בנות הברית מאז סיום מלחמת העולם השנייה, לביקור עידוד בחלק המערבי הנצור. ביקור זה היה התרסה כנגד מדיניות ברית המועצות ומדינת הבובה שלה גרמניה המזרחית.

תום מלחמת העולם השנייה היה גם סיום פרק קצר ומיוחד ביחסי מדינות המערב עם ברית המועצות – שיתוף פעולה להבסת האויב הנאצי. באופן חד-פעמי הצליחו סטאלין, רוזוולט וצ'רצ'יל לגבש חזית אחידה, שנשענה בעיקר על יכולתה הכלכלית האדירה של ארצות הברית. מרגע שארה"ב קיבלה על עצמה לסייע לבנות בריתה, זכה הדוד ג'ו סטאלין ממוסקבה לסיוע אדיר מהדוד סם מניו יורק. המשורר היהודי-רוסי זוכה פרס נובל לשירה יוסף ברודסקי, שהיה ילד בעת המלחמה בלנינגרד, מספר בזיכרונות הנעורים שלו ("Less Than One") על שפע הגי'פים ומשאיות הסטודיביקר שכוכב לבן של צבא ארה"ב מוטבע עליהן ששוטטו בעירו לאחר המלחמה.

הרומן עם האדומים לא ארך, וכפי שהכריז צ'רצ'יל חודשים מספר לאחר תום המלחמה: "מסך ברזל" ירד על המדינות ששוחררו מעול הנאצים ושועבדו מחדש בידי הבולשביקים הרוסיים. ברלין המערבית נותרה מבודדת בלב גרמניה המזרחית וב-1948 נעשה ניסיון גס לנתקה ממערב גרמניה. שוב יצאו האמריקנים והפעילו את עוצמתם האדירה. רכבת אווירית ובה הספקה להצלת תושבי העיר שכנעה את האדומים שעליהם להשתפר אם ברצונם לאיים על האינטרסים של הדוד סם.

ב-1961 הקימו הסובייטים באיוולתם את חומת הפרדה שכיתרה את ברלין המערבית. פרט לסבל ושנאה לא יצרה החומה דבר, והנשיא קנדי, בעודו ניצב על מרפסת עיריית שונברג ביוני 1963, הכריז לאות הזדהות עם תושבי ברלין הסובלים: Ich bin ein Berliner (אני ברלינאי).

ירדתי לארכיב לבית העירייה לבדוק תיק בניין שנבנה בשלהי המאה ה-19, כמו רבים מהבניינים בברלין. מסמכי הבניין נגנזו בחמישה קלסרים עבים וכללו היסטוריה פרטית של בניין אחד. בקלסר המכיל תיעוד משנות השלושים והארבעים של המאה שעברה, תקופת הרייך השלישי, נפער ריק היסטורי. כל המסמכים הנושאים את חותמות הרייך נתלשו, היו כלא היו. בשנת 1954 מופיע רישיון בנייה לשיפוץ הבניין, לאחר שניזוק קשות על ידי הפצצות בנות הברית.

צילום: אבי גולדברג
צילום: אבי גולדברג

בעוד מערב ברלין נאבקת על חייה המוזרים כמובלעת בתוך מדינת הדיכוי, מעבר לחומה התחוללו מאבקים אחרים. במרחק כמה קילומטרים מזרחה מבית העירייה של שונברג, בלבו של רובע העמלים Hohenschonhausen, נסגרו רחובות אחדים והוכרזו כשטח אסור לכניסה. ברחוב גנסלר הוכשר בית כלא ובניינים סמוכים שהוחרמו על ידי שירות המודיעין הסובייטי הועברו לידי השטאזי ותפקדו כמתקן חקירות ועינויים למתנגדי משטר הדיכוי של הד-ד-ר (הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה). בסרט "חיים של אחרים", זוכה האוסקר לסרט הזר 2007, נחשף העולם למנגנון המציצנות, הדיכוי והאכזריות של השטאזי, שפעל מאותם בניינים שברובע הסגור. ברלין 1

בית הכלא הפך מוזיאון להנצחת משטר הרשע. הבניינים שעל ידו עומדים בשיממונם. לוח הנצחה דהוי לפני הבניין שבפרידנוולדר שטראסה 17 מסביר כי הבניין, שהיה בעבר מפעל מכונות, הוסב לשימוש השטאזי כמתקן לחקירות. מאז נפילת השלטון לפני עשרים וחמש שנים הבניין עומד סגור. המסמכים שהיו בו נטחנו עד דק לפני שננטש. לוחות עץ חוסמים את פתחיו, כתובות גרפיטי מקושקשות על קירותיו והוא ניצב מאיים בריקנותו.

נזקקנו לצרור מפתחות כדי לפתוח את מנעולי השרשרת הנועלים את שער הכניסה החלוד, ופנסים כדי לראות את תוכו של הבניין, שגם בשעת יום הוא חשוך. כך סיירנו בבניין, שרק כתובות מספר ברוסית ובגרמנית מזכירות את עברו. חדרי חקירות מטים לנפול ואווירת נכאים מזכירים את העבר המפוקפק של הבניין שבו נגזרו גורלות על ידי קציני שטאזי אכזריים.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

  1. כתוב יפה ועם פרספקטיבה.
    שונה כל כך מהכותרות המתלהמות של האקטואליה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך