בשורה אמתית או מניפולציה פוליטית?

מדיניות השמים הפתוחים שעליה הכריז שר התחבורה כבר כאן. ננסה להבין מעט את הפרטים ולפרק את אווירת הקרנבל לעובדות פשוטות ובהירות. האם יש כאן בשורה אמתית? התשובה היא כן. האם זו החלטה מניפולטיבית שמקבליה לא חשבו עד הסוף על ההשלכות שלה? גם כאן, כמו שמתקבלות בדרך כלל החלטות במזרח התיכון, התשובה היא כן.

 אין ספק שהמהלך של ״פתיחת השמים״ עומד לשנות סדרי עולם לטובה, אך בהחלט גם לרעה. צריך לומר מיד – השמים היו פתוחים תמיד, ההחלטה לאשר לחברות תעופה לנחות בישראל הייתה תמיד בידי שר התחבורה, והוא לא היה צריך הסכם רעשני וצעקני שמאפשר טקסים וכותרות. מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, וגם ללא ההתמסרות המוחלטת שסכנות בצדה, במסגרת ההסכם שממנו אין דרך חזרה, יכול היה שר התחבורה להודיע חד-צדדית שהוא מתיר לכל מי שרק חפץ לנחות בישראל.

 אז על מה כל המהומה? זו המניפולציה. בימינו אם לא עשית כותרת, כאילו לא עשית דבר. בכל מה שקשור לכותרות, הדרג הפוליטי הצליח. נסיעות לחו״ל ושדה התעופה הם דברים קדושים בתרבות הישראלית מכל מיני סיבות סוציולוגיות היסטוריות שאין זה המקום לפרטן.

 האם השוק ישתנה באמת? התשובה היא לגמרי כן. ההסתערות של חברות תעופה אירופיות על השוק הישראלי תהיה אגרסיבית מאוד, ובטווח הקצר הקהל הישראלי בהחלט יצא נשכר. עם זאת, וכפי שאמרתי מפורשות גם בראיון שנתתי לעיתון דה-מרקר בימים האחרונים, כל מי שסבור שמעכשיו יוכל הקהל הישראלי לטוס לאירופה ב-100 דולר כנראה הוזה. לא צריך לסיים פקולטה לכלכלה באוניברסיטה בשביל להבין שלא ייתכן שהמונית לשדה התעופה תעלה יותר מהטיסה עצמה. שיעור המושבים המוזלים במטוסים לא יעלה על 20% מסך כל המושבים שבמטוסים. נוסחת 80-20 עובדת כאן היטב. 20% מהמושבים עושים 80% מהרעש התקשורתי. הרוב המוחלט של הנוסעים לאירופה יטוסו במחירים הממוצעים, כ-500 דולר לאירופה בממוצע שנתי.

 אז היכן השינוי הגדול? כנראה בהרגלי הצריכה של הציבור הישראלי. קודם כל יצטרפו לשוק ביקושים חדשים שלא היו לפני כן. אנשים שלא חשבו לטוס יצאו מהבית ויטוסו לאירופה, אבל לא בתקופות השיא (חופשת הקיץ, החגים), אלא בתקופות השפל שבין תקופות השיא. בפועל עקומת הביקוש ״תושטח״, משום שרבים יעברו לטוס בתקופות השפל, אז ניתן יהיה למצוא מחירי מציאה בתנאי שמזמינים כמה חודשים מראש. ההרגל החדש שיצטרכו הישראלים לאמץ, הזמנות של חודשים מראש ללא כל יכולת שינוי, הוא מהפכה צרכנית מובהקת שתשנה את פני השוק.

 ומה עם התיירות הנכנסת שהבטיחו שרי התיירות והתחבורה? כאן השינוי והבשורה יהיו זניחים כנראה. ישראל ידועה כיקרה במיוחד בכל הקשור למחירי הלינה בבתי מלון. אין זה סביר שאירופים שיצליחו לתפוס ״דילים״ זולים בטיסות לישראל, יסכימו לשלם מאות דולרים ללילה בבתי מלון ממוצעים לגמרי בסטנדרטים בין-לאומיים. בכל סקר בין-לאומי שהתפרסם בשנים האחרונות, ישראל נמצאת בעשירייה הפותחת של המדינות שבהן הלינה בבתי מלון היא מהיקרות ביותר.

 ומה על התעופה הישראלית?  זו כנראה לא תוכל להתמודד. כבר עתה החברות הישראליות מסתלקות מהקו או מצמצמות את מספר הטיסות לכל יעד שחברת שכר ״לואו קוסט״ מודיעה שתטוס אליו. המודל העסקי של חברת ״לואו קוסט״ דומה למודל של חברות הליסינג בארץ: קניית מטוסים בכמויות גדולות ובהנחות משמעותיות, ומכירתם לאחר שנים אחדות ברווח גדול יחסית למחירי השוק. בכל העולם כניסת חברות ״לואו קוסט״ נעשית באופן אגרסיבי כדי לבסס מעמד ולסלק מתחרים, והמחירים עולים בהדרגה לאחר שהחברות נעשות דומיננטיות בעיר או בשדה המסוים. להבדיל מערים גדולות בעולם שסביבן כמה שדות תעופה, בישראל שדה אחד בלבד (ומסלול אחד בלבד), כך שפוטנציאל ההשתלטות של החברות האלו גבוה כאן במיוחד.

 הבשורה של השמים הפתוחים היא חיובית וחשובה, אולם בישראל כמו בישראל קודם עושים ואחר כך חושבים. לו היינו מדינה המתכננת כראוי מהלכים שמשנים את פני השוק, הייתה הממשלה דואגת לפתוח גם את ״הקרקע״ ולא רק את השמים, כלומר דואגת לתשתיות תחרותיות במחירים שיתאימו למחירים הזולים של הטיסות. עכשיו החגיגה מתחילה, וההנאה בטווח המיידי לתיירות היוצאת תהיה גדולה, אך ללא צעדים מבניים משלימים הברכה הזאת עלולה להפוך לקללה.