Que c'est triste Trieste

מה עצובה היא טרייסטה
תמונה של אבי
אבי גולדברג

"Que c'est triste Venise", שר שארל אזנבור על ונציה, שכנתה של טרייסטה; הוא שר על שברון לב ועל שיט עצוב בגונדולה ללא אהובה. יש משהו עצוב בערי הנמל הגדולות של פעם שהפכו לרציפים ארוכים וריקים שבהם עומדים מחסני סחורות שוממים ומנופים מחלידים כמו עגורים שמתו בעמידה, נדמה שרציפי הנמל עוברים הנשמה מפה לפה של אדי אלכוהול בפאבים חדשים. מעיר הנמל חיפה של שנות החמישים והשישים השוקקת חיים שחיו ובילו בה מלחים, נוסעים, סוורים, רוכלים וזונות לפני שהובסה בידי אשדוד – נותר אך מעט.

נושאת תיירים צחורה, רבת-קומות, עגנה לשעות מספר קשורה לרציף, בטרייסטה, העיר שהייתה נמל ליבוא טובין מרחבי העולם, שער ים לאימפריה ההבסבורגית, לימים האוסטרו-הונגרית. עגנה מיותמת לאורך רציף שומם. התיירים שיצאו ממנה לכמה שעות, חוזרים חמושים בשלל שקיות צבעוניות ובהן "מזכרות". מול הרציף ניצב בניין משרדים ובראשו האריה המכונף, הסמל המסחרי של חברת ג'נרלי האיטלקית שנוסדה בשנת 1831. הירושלמים מכירים את אחיו התאום, בית ג'נרלי שבמרכז ירושלים, וממול בניין לוידס שהייתה חברת הספנות ענקית.

טרייסטה, הבנויה כעיר מרכז אירופית לתפארת, היא יותר וינה מאשר נאפולי, בודפשט יותר מאשר גנואה. בניינים כבדים ללא רמז לקרבה לים האדריאטי, ריח הקפה עולה עדיין מבתי הקפה שלאורך התעלה, כפי שריח האוזו עולה מנמל סלוניקי, והפרנו ממרסיי, בתי קפה שפעם היו ידועים כמקדש לאוהבי המשקה המריר, תזכורת ריחנית לספינות עמוסות פולים שהגיעו לנמל לספק את תאוות הקפה של האוסטרים והאיטלקים. בתי הקלייה ובתי הקפה של העיר היו לשם דבר. כיום נותרו רק שרידים מהאימפריה לוגמת הקפה של פרנץ יוזף. קפה אילי המשובח עדיין דומיננטי בעיר, אך זו בעיקר הנוסטלגיה שהביאה גם אותי לכאן. גשם עז ניתך לפתע, קפה אורבניס הנושן היווה מקלט מתאים מהמטר העז. הפסיפס שעל הרצפה מציין את תאריך הולדתו בשנת 1831, הרבה לפני שאוחדה איטליה.

טרייסטה היא עבורי עירם של ג'יימס ג'ויס, הסופר האירי הגולה מרצון, וחברו המקומי ממוצא יהודי איטאלו סבבו. בין האירי הגולה שמאס בקרתנותה של דבלין והתיישב למשך ארבע-עשרה שנים בטרייסטה, ולבין סבבו התפתחה חברות אמיצה. ג'ויס שימש כמורה לאנגלית בבית הספר לשפות בעיר, והמשיך בכתיבתו. איטאלו סבבו הוא שם העט שאימץ לו אטורה או אהרון שמיץ, איש עסקים שליבו לב סופר מתוסכל, שהלך אחר הספרות וחיי הבוהמה, ללא שזכה להכרה עד שפורסם ספרו האחרון, "תודעתו של זנו", לפני מאה שנה.

התחייה התיירותית של טרייסטה מתחזקת מהחשיבות שהיא נותנת לשהותו הארוכה של ג'ויס בעיר, אולם היא עדיין מוקד זוטא במשיכת צלייני ספרות, שנייה לדבלין. עולי רגל המנסים לגעת בסבבו ובג'ויס, למחוק את מרחב השנים שחלף מאז התנדנד הסופר האירי בין בתי היין או בשיטוט במסלולי בדלי הסיגריות שהותירו סבבו והאנטי-גיבור שלו – זנו. שניהם, הסופר ובן דמותו, היו מעשנים כפייתיים שנאבקו ללא הצלחה בהתמכרות, בחיים ובעלילת הספר. אפשר לראות ב"תודעתו של זנו",שתורגם לעברית, חוליה בפריצת דרך בספרות המודרנית אירופית שעשו באותה עת פראנץ קפקא וג'יימס ג'ויס.

תמימות דעים קיימת בין מומחי הספרות כי איטאלו סבבו היהודי שהתרחק ממקורותיו, שימש את ג'ויס כדמות האנטי-גיבור המפורסם ביותר במאה העשרים, ליאופולד בלום, בספרו "יוליסס". הספר יצא לאור מעט לפני ספרו של סבבו בפריז ופרסומו נאסר בתחילה במדינות רבות, בשל התיאורים הגרפיים של הפנלופה הבוגדנית שלו – מולי בלום.

בסוף מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית הועברה טרייסטה לידי האיטלקים. אך סביבותיה נותרו בידי שכנותיה שקמו על הריסות האימפריה, קרואטיה וסלובניה החברות בפדרציה היוגוסלבית. במהלך מלחמת העולם השנייה חוסלה באכזריות רוב רובה של הקהילה היהודית בידי הנאצים תחת משטר פשיסטי וסיוע אוסטשים קרואטים. לקראת תום המלחמה הפכה טרייסטה למאחז הקדמי של הקומוניסטים במערב אירופה. בנות הברית המערביות לא הסכימו למחטף של הפרטיזנים של טיטו ואלו נאלצו לוותר על המלקוח ולסגת מהעיר שנשארה כמובלעת פוליטית מוקפת ביוגוסלביה האדומה העוינת של שנות המלחמה הקרה. לעיר וסביבתה ניתן מעמד אוטונומי מיוחד באיטליה והוא שריר וקיים עד היום.

שבנו מהביקור בעיר, המכונית טיפסה בכבישים המתפתלים על הגבעות המקיפות אותה מכל עבר, גשם סוחף שוב ניתך, ולאחר כעשרים דקות חזרנו לגבול הסלובני השלו ולכביש המהיר הנמתח על הרמה הקארסטית אל עבר לובליאנה. אין ספק שתיאורי חוטא לשכיות החמדה הארכיטקטוניות שבעיר, לחיי התרבות והמחקר שבהם היא ידועה, ובתיאור נחפז של היסטוריה מורכבת ומעניינת יותר ממה שאפשר לתאר ברשימה קצרה, שהרי גם אני כמבקרים הנחפזים שפרקה נושאת התיירים שעגנה בנמל, אורח לרגע.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

3 תגובות

  1. יאיר שלום
    תודה על ההתיחסות הקצרה
    כל אחד והעצב הגאוגרפי שלו.
    אבי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן