פירוגי, גלידה ושרידים מעידן הקומוניזם

אוכל רחוב – והפעם: פולין
אוכל רחוב בפולין

שהות של שבועיים בשתי הערים התיירותיות החשובות של פולין, ורשה וקרקוב, שינתה את דעתי על פולין מהקצה אל הקצה. אמנם אמרו לי שפולין ראויה לתיור, ולכן נסעתי. אלא שמה ציפיתי למצוא היה ארץ אפורה כמו גפילטע פיש ורוטטת כרגל קרושה (בסוגריים אוסיף שלדעתי אלה מהמופרכים שבמזונות בני האדם) ומלאה באנשים נרגנים (בעיקר נשים. פולניות, נו). אז זהו שלא: פולין – לא מה שחשבתם, או נכון יותר – לא מה שאני חשבתי.

לא ארחיב על ההיבטים ועל המאפיינים התיירותיים של פולין, לא אחלוק עמכם את התרשמויותיי מהאתרים שבהם ביקרנו, לא אתאר את רחובות ורשה וקרקוב שאותם חרשנו בהליכה רגלית ולא אציין את "הנקודה היהודית" שנמצאת ברקע כל הזמן. אפילו לא אתעכב לתאר את הארוחות שאכלנו במסעדות מכל הסוגים, את הברים והפאבים שבהם ישבנו, את מקומות הבילוי שמתחרים ב"עיר ללא הפסקה" שלנו. וכדי לא לעורר את קנאתכם המוצדקת לא אציין את המחירים הנמוכים עד תדהמה. את כל אלה תוכלו למצוא באינטרנט. שהרי התכנסנו כאן כדי לדבר על אוכל רחוב בפולין. נאמן לשליחותי העיתונאית, לא חדלתי מלתור אחר אוכל רחוב. אתחיל ישר מהסוף: בפולין אין אוכל רחוב של ממש. אין בה דוכני רחוב שלידם עומדים אנשים ואוכלים. אבל שני המאפיינים האחרים של אוכל רחוב – הגשה מהירה ומחיר נמוך – קיימים גם קיימים.

גם בוורשה וגם בקרקוב, כמו בכל עיר בעולם כמעט, יש שווארמה כזו או אחרת, תרומת טורקיה לעולם. בפולין, כמו במקומות אחרים וכמובן בטורקיה עצמה, שמה "קבב". אלא שהקונים אינם אוכלים בעמידה סביב המקום ואפילו לא יושבים על כיסאות בחוץ. הכול נעשה בתוך החנות פנימה. ויש נקניקיות, כמובן. תמיד אפשר להיכנס למסעדה כזו או אחרת ולקחת רק נקניקיות בתוספת לחם וכוס בירה – סידור מצוין שמעניק כוחות להמשך היום.

אפשר גם לקחת את המטעמים המזוהים ביותר עם פולין, עד כדי כך שיש רשתות מזון שמתמחות בהם – פירוגי (כיסוני בצק ממולאים – "קרעפלאך" בשבילכם, אחינו האשכנזים ו"רביולי" בשבילכם, אחינו הפלצנים) בשלל מילויים: בשר, כבד, תפוחי אדמה ואפילו פירות יער. ניתן להזמינם מבושלים או מטוגנים, ובמרבית המסעדות זו מנה שמוגשת ללא המתנה ארוכה וללא גינוני טקס. מזמינים מנה מעורבת, אוכלים וממשיכים.

באחד הרחובות הראשיים של קרקוב מצאנו בית אוכל ענק בשירות עצמי. המיוחד במקום היה דלפק שנפתח לעבר הרחוב ובו טיגנו לביבות – כמו של חנוכה, אבל ענקיות, בגודל צלחת. ניתן לקבל את הלביבה הזאת בצלחת נייר בתוספת רוטב לפי בחירה – יוגורט או רוטב שום, ולאכול על שולחנות עמידה על המדרכה. אותו פריט מקובל במטבח הפולני, המוכר בעיקר כתוספת, הוגדל והוגש מעבר לדלפק. גם יצירתי וגם טעים. היה זה הדבר הקרוב ביותר לאוכל רחוב של ממש שמצאתי בפולין.

אבל אוכל הרחוב האולטימטיבי בפולין הוא גלידה. ברחובות ורשה וקרקוב נושקות חנויות הגלידה זו לזו. גלידה (Lody בפולנית) נראית כמאכל הרחוב האהוב ביותר בפולין. ביומנו הראשון בקרקוב ראינו תור ארוך משתרך ליד חנות גלידה, לא ממש בלב אזור התיירות או במרכז העיר. דבר זה נראה מוזר שכן מספר דוכני גלידה ברחובות פולין גדול ממספר דוכני הפלאפל והשווארמה בתל אביב רבתי. הצצנו פנימה וראינו שתי נשים בגיל העמידה חבושות מצנפות לבנות, שנראו כמו שריד מהעידן הקומוניסטי, שולות גלידה ממיכלי מתכת, לא יותר משניים או שלושה טעמים. אני סברתי שהגלידה כאן פופולרית כל כך כי היא זולה במיוחד, רעייתי סברה שבהגלידה בפולין זולה מאוד בלאו הכי, לכן כנראה מדובר בגלידה מיוחדת. כשביררנו אחר כך, במלון, הסתבר שאשתי צדקה (כרגיל. טוב, היא פולנייה). סיפרו לנו שזו גלידה עשויה ידנית מחומרים טבעיים בלבד ושמכל רחבי קרקוב נוהרים חובבי הגלידה דווקא לחנות הזו. כמובן שלמחרת הגענו, חיכינו בתור וזכינו לקבל גביע מהגלידה המיוחדת. אשתי טוענת שהיא אכן נפלאה. אני התרשמתי קצת פחות. טוב, מה אני מבין בגלידה.

אני מבין בבירה. בירה היא לא מאכל רחוב ואפילו לא משקה רחוב אבל בפולין היא נשתית כמו מים, או ליתר דיוק במקום מים. מדובר בבירה מסוג לאגר. יש כמה סוגים, ולא תמיד ניתן להבחין ביניהם על פי הטעם. הבירה טעימה ובעיקר זולה באופן כמעט לא מתקבל על הדעת, והיא נשתית בדרך כלל בכוסות של ליטר. ולאחר סטייה זו, נחזור לאוכל הרחוב.

סוג אוכל נוסף שניתן להגדירו כאוכל רחוב הוא פרצל, כלומר בייגלה. דוכני פרצלס נפוצים מאוד בקרקוב ואפשר למצוא אחד כזה בכל קרן רחוב לפחות. מדובר בדוכן נייד לא גדול בעל זכוכית ראווה. הדוכנים נפרשים עם בוקר ובשעות אחר הצהריים מקופלים ונעלמים להם. ניתן לבחור בין כמה סוגי פרצל: פשוט, בתוספת פרג והטעים מכולם – גבינה צהובה מותכת מוטבעת בבצק. פתרון מצוין לחטיף על הבוקר או לצהריים (עם בירה כמובן).

בקרקוב גם נתקלנו ביריד אוכל קטן שנפרש בכיכר מרובעת קטנה בסמוך לכיכר העיר הענקית. ביריד היו דוכני יין (יקבי בוטיק), בירה (כנ"ל), מוצר אורגני כל שהוא, שכבר אינני זוכר מה היה אך מעיד על כך שגם בפולין יש יאפים ושני דוכני מזון, באחד נקניקיות – איך לא – ובשני תבשיל בשר עם תוספות לפי בחירה: תפוחי אדמה, כרוב וכדומה. את המנות הגישו בצלחות נייר ובכיכר הוצבו שולחנות עץ שעליהם אפשר היה לאכול. היה טעים. היה זול. היה אוכל רחוב? ובכן, במובן מסוים. למחרת נעלם היריד.

אי אפשר לסיים מבלי להזכיר מוסד קולינרי מיוחד לפולין. אמנם לא אוכל רחוב, אבל ראוי לאזכור בשל ייחודו ובשל דמיונו לאוכל רחוב מבחינת מהירות ההגשה ומבחינת המחיר הנמוך. מדובר במוסד הקרוי "מילק-בר". אבל זה לא מילק ולא בר. מבחינה היסטורית מדובר במוסד שמקורו בסוף המאה ה־19. בעל רפתות גדול חיפש שימוש לכמויות החלב העצומות שהופקו בחוותו ופתח בוורשה מקום שבו ניתן היה לרכוש אוכל זול, טרי ומבושל במקום ומבוסס בעיקר על מוצרי חלב וביצים. בתקופת המשטר הקומוניסטי קיבלו המקומות האלה תנופה גדולה; הם הפכו לרשת מסעדות פועלים ממשלתיות מסובסדות והתפריט התרחב והתגוון. בשיא הפעילות היו ברחבי פולין מעל 20,000 (!) "ברים" כאלה, כך סיפרה לנו המדריכה בסיור "ורשה הקומוניסטית" שבו השתתפנו.

כיום נותרו פחות מ-200 ברים, ומרביתם כבר לא מסובסדים על ידי המדינה. למרות זאת, נאמר לנו, הפולנים מחשיבים את ה"מילק ברים" לסוג של מוסד לאומי. מרבית המקומות הללו רחוקים ממרכזי תיירות ולקוחותיהם הטיפוסיים הם קשישים, סטודנטים, עובדים מהסביבה ואחרים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם והם מחפשים מקום זול במיוחד. אמנם בקרקוב נכנסנו ל"מילק בר" כזה שהיה ממוקם קרוב למרכז התיירותי, אבל זה היה היוצא מהכלל. מבחינת ההתנהלות זו הכלאה בין קפטריה למסעדת שירות עצמי וחדר אוכל מוסדי. ניגשים לדלפק הקבלה, מזמינים לפי תפריט שמתפרסם על הקיר, מקבלים פתק ועוברים לתחנות הבאות שבהן מקבלים את המנות שהוזמנו. האוכל מגוון מאד, טרי ובעיקר זול, זול, זול. אין לצפות לשירות "מחויך וקשוב" ואיש לא ישאל אם "טעים לכם". בדרך כלל יש לחכות בתור לא קצר ואם מישהו מתעכב מעט בביצוע ההזמנה לא מהססים לגעור בו ולזרז אותו. במקומות הרחוקים ממרכזי התיירות לא תמיד יתקבלו תיירים במאור פנים. בביקורנו ב"מילק בר" בשכונה ורשאית לא זוהרת, בלשון המעטה, זכינו מאחד הסועדים היוצאים לברכת Fuck America.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. כולנו גדלנו על "פולניות" שעיקרה אוכל בינוני ומטה "יובש" מסויים מבחינה תרבותית בעיקר במה שנוגע להנאות החיים…וכאן החידוש הגדול. כנראה שלא היא….בהחלט מקום שאחרי קריאת המאמר שווה ביקור.

  2. לא נראה לי שפולניות יקבלו בהבנה אופציה של אוכל ברחוב. רחמנא לצלן- לאכול בעמידה??? ללא מפיות ,סכום מבריק מסודר לפי הפק"ל, מפת קרושה מכוסה בנילון דק שקוף
    .
    בטח כל המקומות האלה הם של פולשים לבנטיניים .
    (-:

  3. לפני שנסעתי לפולין אמרו לי בארץ סתם מקום. תפל. אנשים קרים. אני חייב לציין שטסתי למרות המינוסים שנתנו לי ובמקום הופתעתי רק לטובה. לא ארחיב רק לוטמר במשפט חד? הלוואי וישראל היתה דומה לפולין בחינת הכל מהכל

  4. זה נכון.
    מאוד יפה פולין.
    הרבה הסטוריה לתרבות.
    האוכל טעים ומזמין.
    אנשים מתנהגים יפהפה.
    קראקוב יפיפיה , הייתי 3 ימים וזה מספיק.
    כף ,כף ממליצה בחום.
    תהנו
    קטרינלה ויסמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן