אדם מחפש משמעות ברכבת הטרנס-סיבירית

מתחנת יקטרינבורג המשכנו בנסיעה לעבר היעד הבא. באמצע הלילה הרכבת עצרה באיזה כפר נידח, אי שם בין יקטרינבורג לנובוסיבירסק. בבושקות שמטפחות קשורות לראשן עומדות על הרציף, בידיהן שקיות עם בצלים ובוטנים וסלסלות עם דגים מעושנים. האנשים היחידים שמגיעים לפה הם נוסעי הרכבת, וגם הם כמעט לא יורדים בתחנה.

התחנה הזאת ממוקמת באחד מהיישובים הרבים שהוקמו כדי לתחזק את המסילה. במשך השנים הוגלו לכאן אנשים רבים שהואשמו בפעילות כנגד המשטר הקומוניסטי, ונזקקו לקצת שממה קפואה כדי להתחנך מחדש. לא מעט יהודים הגיעו לכאן כחלק מאותה מדיניות. קניתי דג מעושן מאחת הסבתות ברציף וחזרתי לרכבת. סוג של דג שאיני יודע את שמו, שחי באגמים הקפואים, והוא אחד הדגים הטעימים ביותר שיצא לי לאכול עד כה בחיי. הטעם והמרקם שלו היו ממש עדינים.

לנסיעות ארוכות כאלה בטיולים תמיד מומלץ לקחת ספר טוב. במוסקבה נתן לי אחד החברים את הספר "האדם מחפש משמעות". החיים הם סבל, כתב ויקטור פרנקל ניצול מחנות המוות. מחווייתו האישית יצק את מסקנותיו לספר הקצר הזה. בניגוד לפרויד שטען שהאדם מונע מתענוג, ולאדלר שגרס כי האדם מונע מכוח וכבוד, ויקטור פרנקל אומר שהסבל הוא שורש האדם, וכדי לשרוד את הסבל הזה האדם חייב למצוא לו משמעות, ומהי משמעות זו? בקצרה, לחיות למען מטרה נעלה ולא למען מימוש עצמי. האושר עצמו אינו מטרה, אלא פירות הדרך שמובילה למטרה נשגבת מרצונותיו של האדם עצמו. לשרת מטרה או במקביל לאהוב אדם אחר. האושר הוא תוצר לוואי של מעשי האדם בחייו. והדרך כרעיון מורכבת מרצף של אירועים, שהשאלה הנצחית לגביהם היא עד כמה לנו יש שליטה עליהם.

ויקטור פרנקל קובע כי את האירועים לא ניתן לשנות, אלא רק את האופן שבו אנו מתייחסים אליהם. מכל סיטואציה, בעיקר מהקשות שבהן, יש לגזור את הטוב. זו היא הבחירה האמיתית והיחידה שיש לאדם בחייו. לבחור כיצד לתרגם את חוויות חייו באופן שיסייעו לו להגיע למטרה נשגבת מעצמו.

ויקטור פרנקל מוסיף שכאשר תמצא את ה"למה", את הסיבה – יופיע ה"איך". נדמה לי שבמסע הזה הסדר של שאלת השאלות עבורי הוא הפוך, הכוונה היא שאת ה"איך" מצאתי, והרכבת הזו מחדדת לי את ה"למה". לפני שיצאתי למסע לא הייתה לי תשובה מדויקת מדוע אני עושה את זה. זה באמת היה מעין דחף פנימי, מעין אתגר שהצבתי לעצמי – להתבונן בבריאה על כל חלקיה. שכן, למה לי לעזוב הכול? משפחה טובה, אהבה, קריירה מבטיחה, דירה על הים, פשוט לוותר על חיים מאוד נוחים וללכת אל הלא נודע? לא ידעתי מה צופנת לי הדרך, וגם עכשיו אני לא יודע.

ואז פה, באמצע הלילה, בקרונות הרכבת שמחברת את אסיה, כשאוויר קר חודר מבין דופנות הגומי, לאורם המנחם של הירח והכוכבים, כל כך רחוק מכל דבר שמוכר לי, וכשקול המסילה מבקע את תודעתי בלב החורף הסיבירי – מצאתי מטרה, מצאתי את ה"למה". הבנתי שאם אחזור לישראל, אני אלמד תכנון ערים בדגש על השפעות האדם על הסביבה.

נוסעים עולים לרכבת ונוסעים יורדים ממנה, מעט מאוד עושים את הדרך שאורכת כ-8 ימים ממוסקבה עד לוולדיווסטוק. חיילי הנ"מ הרוסים ירדו מהרכבת, גם דימה הבוראטי ואיגור השיכור מהמסעדה. הדמות היחידה המוכרת שנשארה זו אלינה, הדיילת של הקרון, למרות שנדרשו כמה ימים להמיס את שכבת הקרירות הסובייטית שלה, ראיתי בעיניה שהיא דואגת לי, לפני כל יציאה של הרכבת מהתחנה, היא הסתכלה לתאי לוודא שאני שם. אף פעם לא חייכה אליי, אבל אני תמיד חייכתי אליה ושאלתי לשלומה למרות פער השפה. ביום האחרון היא ישבה איתנו לארוחת פרידה. אם חד-הורית ומסתבר שגם סבתא. 15 שנים שהיא חוצה את אסיה מצד אחד לשני, מובילה את נוסעי הרכבת למחוז חפצם בשלום. היא שותפה להגשמת חלומותיהם של רבים, וכולי תקווה שגם חלומה שלה יתגשם בקרוב.

4 ימי נסיעה מגיעים לסופם, הרכבת עצרה בחריקת בלמים, הגעתי לאירקוטסק, בירת מחוז סיביר. 4 ימים שחלון הרכבת הוא מעין תמונת נוף מתחלפת עוצרת נשימה. 4 ימים שחייתי בתוך ציור שאינו נגמר. 4 ימים של צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק, נפרדתי מאלינה בחיבוק, והפעם היא חייכה. ירדתי מהרכבת והבטתי לשמיים, אין אפילו ענן אחד, השמיים הם כמו כיפה כחולה ומושלמת. תפסתי מונית להוסטל. נשכבתי במיטה כשחיוך גדול על פניי, שומע את השקט, עברתי 4 אזורי זמן, בלי לשים לב אני בג'ט לג. כל סדרי השינה מתבלבלים. לא הצלחתי להירדם.

לסיכום, 11 טיפים וחוויות שצריך לחוות על הרכבת הטרנס-סיבירית:

1. אין מקלחת, גם לא במחלקה הראשונה.
2. האוכל במסעדה סביר, כדאי להצטייד במזון ובעיקר במים לשתייה.
3. אפשר לפצל את הנסיעה לכמה עצירות, וכך לראות יותר ערים בדרך.
4. להזמין כרטיסים מראש דרך אחת הסוכנויות, להן יש את היכולת ל"תפור" לו"ז מדויק לפי בקשה.
5. בחורף הקרונות מחוממים, אך עדיין מומלץ לקחת שק שינה וכמובן ביגוד חם.
6. להצטייד בספר, משחקי לוח, קלפים, כלי נגינה, כלי כתיבה ומחברת.
7. להביא מילון רוסי עברי.
8. לבקר בכל מחלקות הרכבת.
9. לשתות סאמגון תוצרת בית עם חיילים רוסים.
10. לאכול דג אגמים מעושן, כזה שסבתא הכינה בבית.
11. לא לפחד.