אוכל ברחוב גם בקובה

מאכלי הרחוב בקובה מפתים למדי ולרוב טעימים

פעם נקלע תייר מזדמן לחווה נידחת באזור כפרי (לא חשוב איפה). משפחת החוואים אירחה אותו יפה, הושיבה אותו לשולחן מלא כל טוב והשיחה קלחה. תוך כדי הסעודה הבחין התייר בחזיר ידידותי בעל שלוש רגליים שמסתובב חופשי בבית וזוכה לחיבת המשפחה. לחזיר הזה יש ודאי סיפור מיוחד, התעניין התייר אצל המארחים. נכון, השיב האיכר, לפני כמה חודשים, בלילה, פרצה שריפה בחווה והחזיר רץ אל הבית, פרץ את הדלת בגופו והעיר אותנו וכך הציל את חיינו וגם את המשק כולו. ואת רגלו הוא איבד ודאי בשריפה, אמר התייר. לא, השיב האיכר, חזיר כזה טוב ואמיץ לא אוכלים בבת אחת.

נזכרתי בסיפור הזה כאשר נעצרתי ליד דוכן בשוק בסנטיאגו, העיר השנייה בגודלה בקובה, שממנה חזרתי לא מכבר. בדוכן נמכרו כריכי לחמניות עמוסים בנתחי ירך חזיר. זהו מאכל הדומה מאוד ל"פורקיטו" שנמכר ברחובות איטליה ובשולי הדרכים בה: ירך חזיר המסתובבת על שיפוד ונצלית לאורך כל היום בצלייה אטית. כשחזרתי לשוק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, הירך הענקית חוסלה לגמרי.

בקובה אפשר למצוא דוכני אוכל רחוב בעיקר בערים הגדולות (הוואנה, סנטיאגו). אין דוכני אוכל רחוב מיוחדים לתיירים כמו שיש מוסדות אחרים (מסעדות, בתי הארחה ובתי מלון). דוכני אוכל הרחוב הם המקומות שבהם התיירים מתערבים בין המקומיים באופן בלתי אמצעי. פשוט עומדים באותו התור, ואם הדוכן פופולרי (כמו דוכן פיצה בטרינידד, למשל) אז בהחלט יש תור.

קובה אוכל רחוב פיצה

תיירים בקובה נרתעים בדרך כלל מלאכול בדוכנים כאלה משום שיש מדריכי תיירים שמזהירים מפני סכנת קלקול קיבה. זוגתי ואני לקחנו את הסיכון גם בגלל שמאכלי הרחוב מפתים למדי וגם בגלל שלקחנו על עצמנו שליחות עיתונאית, אבל בעיקר בגלל שמצאנו בזה פתרון מצוין לשגרת הטיול שהתפתחה עם הזמן: ארוחת בוקר וארוחת ערב, לפני היציאה לבילוי, אוכלים ב"קזה" (בית פרטי שמורשה להלין תיירים) ובין לבין, כדי לא לקטוע את הטיולים וכדי להחזיק מעמד עד ארוחת הערב, מנת אוכל רחוב קטנה הייתה פתרון מצוין (ובדרך כלל גם טעים). אגב, פעמים רבות "הדוכן" אינו יותר מחלון של בית הנפתח אל הרחוב ומעביר החוצה את תוצרת המטבח הביתי (כמובן רק אחרי קבלת רישיון ממשלתי).

קובה אוכל רחוב דוכן כריכים

איזה אוכל רחוב יש בקובה? ממשפחת הצלייה האטית יש ירך החזיר שהוזכרה מעלה, ממשפחת המטגנים בשמן עמוק אפשר למצוא מבחר נאה החל ממתוקים (מחיות של בננות, תפוחי אדמה מתוקים ובטטות, שעברו דרך מתקן שנותן להן צורה של נקניקיה קטנה ונבזקו בסוכר) ועד מלוחים (נתחי דג או פירות ים), בננות מטוגנות (חטיף שהולך נהדר לצד בירה קרה או מוחיטו רענן), כריכים של נקניק (בדרך כלל נקניק כלשהו הנקרא בקובה "חמון" אבל הוא אינו החמון הספרדי הידוע אלא נקניק רגיל מכמה סוגים) וגבינה קשה. ויש כמובן פיצה קובנית, להיט גדול: מעין פיתה שמנמנה שבמרכזה גוש גדול של גבינה מומסת. הפיצה נקנית במאפיות ייחודיות ונאכלת לוהטת. בפתח כל מאפייה כזאת עומד תמיד תור גדול של מקומיים. בברקואה, "עיר השוקולד", שבה עלינו לאוטובוס בדרכנו לסנטיאגו, קנינו ממתק מקומי ואופייני העשוי קוקוס טחון ושוקולד. טעים מאוד, מזין מאוד והחזיק אותנו במשך כל הנסיעה הארוכה.

המחירים כמובן זולים מאוד, אפילו למקומיים ועל אחת כמה וכמה לתיירים. אבל מבחינתו הערך העיקרי הוא היכולת להתנסות במאכלים חדשים, כלומר ההרפתקה הקולינרית.

קובה אוכל רחוב מיצים וקוקטיילים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. מעניין מאוד- ונשמע גם טעים מאוד.אילץ אותי לנגב את המקלדת אחרי הקריאה..

  2. מקווה להיות שם בעוד חודשים ספורים וליהנות גם ממטעמי הרחוב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש