מעבר להרים ולמדבר

אם ביקרתם בפטרה והתרשמתם מההיכלים שהנבטים חצבו בסלעים, שהיו מאוזוליאומים למלכים ולעשירים אחרים, כדאי לדעת שלאתר פטרה יש אח. האח נמצא בערך 500 קילומטר דרום-מזרחה לפטרה בסעודיה, ממש כדברי השיר "מעבר להרים ולמדבר" , והמקום נקרא מדעין סאלח (Madain Saleh). המקום רחוק למדי מים סוף, במרחק של כ-200 קילומטר, ובינו ובין חוף הים יש רכס הרים שגובהו בין 1,500 מטר ו-1,900 מטר של סלעי בזלת וסלעים וולקניים אחרים שנוצר מהתפרצויות של הרי געש, גם כאלה שמתועדות בעדויות היסטוריות מאלף השנים האחרונות. התפרצות גדולה הייתה בשנת 1256.

אתר הקברות הזה חצוב בשני המצוקים שהם הדפנות של ואדי די עמוק. המקום היה תחנה על דרך ששימשה את שיירות הגמלים שהובילו בשמים יקרים מדרום חצי האי ערב לפטרה ומשם לעזה, לדמשק ואל הנשים העשירות והמפונקות ברומא וברחבי האימפריה הרומית.

יש שם כמה מאות מצבות קבר חצובות בסלעים שצבעם בין כתום וצהוב. הארכיאולוגים מתארכים את מרבית המצבות למאה הראשונה לספירה. הן מעוטרות בתבליטים שמתארים חיות שונות: אריות, נמרים, שועלים, איילות, עיזים ואפילו קיפודים. האנשים שבנו לעצמם את הקברים האלה היו לא רק נבטים אלא גם בבלים ופרסים, וחלק מהם השאירו כתובות גם ביוונית ולטינית. בכתובות הם מודים לאלוהויות שונות על שעברו בשלום את ההכנות הרבות בדרכים הקשות שהיה עליהם לעבור.

רק מעט אנשים ביקרו במקום. עד לאחרונה, הסעודים הרשו רק לארכיאולוגים שרצו לחקור את המצבות לבקר שם. אבל לאחרונה החליט יורש העצר מוחמד בן סלמאן (ששולט למעשה בסעודיה) להפוך את המקום לאתר תיירות גדול. הוא מינה את באדר בן עבדאללה, אחד מבני משפחת המלוכה, ליו"ר רשות שאמורה לפתח את התיירות במקום. יוזמה זו היא חלק משאיפתו הכללית לגוון את הכלכלה של ערב הסעודית, שכיום נשענת רק על הפקת נפט, וליצור הכנסה ותעסוקות בענפי כלכלה אחרים לעשרות אלפי הצעירים הנוספים לאוכלוסייה כל שנה.

הסעודים מדברים על מאות אלפי תיירים בשנה, אך ציפייה זו נראית לא מציאותית. אמנם, לפטרה מגיעים בערך 400,000 תיירים בשנה, אבל לשם אפשר להגיע מעקבה ומאילת בנסיעה נוחה למדי. גם בעקבה וגם באילת יש שדות תעופה ויש בתי מלון סבירים לפי סטנדרטים מערביים. אחרי שחוזרים מפטרה אפשר להתקלח, להשתכשך בבריכת שחייה, לאכול במגוון מסעדות ולבלות בבארים. מדעין סאלח היא אתר באמצע המדבר ואין בה דבר מכל אלה.

מוקדש לזכרם של המשורר חיים חפר, המלחין יוחנן זראי והזמר אריק לביא זיכרונם לברכה, שיצרו וביצעו את השיר "הסלע האדום" בסוף שנות החמישים (בערך ב-1958) במדינה אחרת ובעולם אחר.