עולם אחר

חופשה בטוקיו
לילה בטוקיו צילום: יונתן קורפל

חופשות החגים תמו. בעוד זמן קצר יתחילו ההרהורים לגבי הנסיעות הבאות לחו"ל. יש לי כאן המלצה חמה. לפני שלוש שנים ביקרנו לראשונה בטוקיו. עוד בהיותנו שם כבר ידענו כי אנחנו עוד נחזור ונבקר במקום. עד כדי כך נהנינו. כעת מימשנו את ההחלטה וביקרנו שנית בעיר המהממת. אם רק יסתייע הדבר בידינו, סביר להניח שניסע את כל הדרך הארוכה לשם פעם נוספת.

טוקיו היא עולם אחר, לטעמי האישי, וזאת בשל ארבע סיבות עיקריות. קודם כול המבנה הפיזי שלה, שהוא כמעט עתידני. גורדי שחקים שמספרם רק הולך ורב, וביניהם, כמו רשת קורי עכביש, עורקי התחבורה. על הקרקע, מעליה ומתחתיה. הרשת הזאת, שחלקה הגדול נסתר מן העין, כוללת לא פעם שלוש שכבות מתחת לפני האדמה ועוד שלוש שכבות מעליה. אל לנו לשכוח כי מדובר באזור נגוע ברעידות אדמה, והכל בנוי כהלכה ונותר עומד על כנו. בביקורי הקודם חווינו במקום סופת טייפון. בניין המלון בן עשרות הקומות התנדנד באופן שלא היה אפשר להתעלם ממנו, ואף השמיע קולות, אולם טכנולוגיית הבנייה המשוכללת שורדת אירועים שכאלה ללא כל בעיה. הבנייה לא רק נכונה, היא גם יפה. יש כאן מבנים מפורסמים ומרתקים, שאודותיהם לומדים בכל קורס אדריכלות מודרנית בעולם, ונקודות תצפית מדהימות, למשל Tokyo Tower, SkyTree, Tokyo International Forum.

היסטוריה בטוקיו
היסטוריה בטוקיו צילום: יונתן קורפל

הסיבה השנייה היא היפנים, בני האדם. שקטים, ממושמעים, מנומסים ואדיבים ברמות שלישראלי קשה להבין. איש אינו עולה לרכבת לפני שכולם ירדו ממנה בנוחיות. איש אינו זורק מסטיק, גם לא פיסת נייר. בולט מאוד חוסר בפחי אשפה, אבל כל מי שנותר עם נייר, שקית או בדל סיגריה, נושא פסולת זו עמו עד שימצא מקום להשליכה, אפילו יהיה זה בביתו. בנסיעה ברכבת, גם בקו שאורכו 1,400 ק"מ, איש אינו מדבר בסלולר, התנהגות שאינה מנומסת ואף אסורה. ככלל המכוניות אינן צופרות. כולם עומדים בלוחות הזמנים, ממנהיגי האומה ועד האזרח הפשוט, ובטח נותני השירות. כולם עושים הכול בצנעה, בחיוך, קדים לפני ואחרי. המלצר ללקוח, אבל גם בכיוון ההפוך. עוברי אורח יזדרזו לסייע לך מבלי שתבקש אם אך יבחינו בשפת גופך בהתלבטות באשר לכיוון המבוקש. אותי ההתנהגות המרגיעה והאנושית מהממת, אף יותר ממגדלי המתכת המודרניים ורכבות הבזק.

הגורם השלישי הוא מגוון האפשרויות. יש בעיר האדירה הזאת הכול. כל תייר ימצא כאן את מה שהוא מחפש. אין-ספור מסעדות, מכל המינים ומכל הסוגים, בכל רמות המחירים. אם אינך שמרן, יש לך כאן הזדמנות לגלות עולמות חדשים בלתי נדלים. מועדונים וברים מגוונים מציעים כאן קשת אפשרויות. החל בסגנון השמרני ועד למופעים טרנסג'נדריים. מעניין לגלות מדינה בה נותני השירות לא מצפים ואף מסרבים לקבל טיפים, כמו שנוהגים בסביבה בריאה. בצד המופעים של תרבות מקומית ניתן למצוא כאן גם מועדוני ג'ז. במקביל לתרבות העכשווית לא נס ליחה של התרבות המסורתית. גם בביקורי השני בטוקיו ביקרתי בתיאטרון הקאבוקי הגדול ביותר במדינה. הנאתי הייתה צרופה, אף שלא הבנתי מילה, כמובן.

מוזיאונים מכל קשת האפשרויות. ממוזיאונים היסטוריים ועד מוזיאונים לאמנות. ואלה האחרונים מקיפים את כל הסגנונות. מאלה המתמקדים באמנות של העת העתיקה – וקודם כל Edo, ועד לכאלה המציגים את האמנות המודרנית וזו העכשווית, ובהם The National Museum of Modern Art, Tokyo Metropolitan Art Museum, Mori Art Museum. ציור, פיסול, וידאו וכל יתר הסוגים והאמצעים. יש כאן גם תערוכות בין-לאומיות ברמה הגבוהה ביותר. אפשרויות הקניות אין-סופיות, למשל ברחוב Ginza. יש גם שווקים, כולל שווקים של אוכל ושוק דגים המפורסם בעולם כולו. וכמובן לא חסרים ארמונות, מקדשים, מנזרים, פארקים וכל מה שתעלו על הדעת.

אפשר לנסוע לסיור מודרך באוטובוס של יום מחוץ לעיר, למשל לאזור המקדשים ב-Nikko, כולל האגם המקסים Chuzenji ומפלי Kegon. אפשר לנסוע ברכבת לטיול בעיר אחרת. בביקור הראשון נסענו כך לבירה העתיקה המפורסמת Kyoto. נסיעה, ביקור בנקודות המפתח וחזרה – הכול ביום אחד. בקיצור, בביקור השני לא חזרנו על חוויות שהיו לנו בסבב הראשון. ובכל זאת מילאנו לחלוטין שש יממות, ונותרו עוד רבות מספור שעדיין ממתינות לנו.

הגורם הרביעי מבחינתי זו הטכנולוגיה. דמיינו את עצמכם קונים בגדים ברשת Uni-Qlo, מלקטים את מבוקשכם בסל או עגלה. המסע מסתיים בעמדת תשלום עצמי, שם אתם מניחים סתם כך את הבגדים במגירה והמחשב מזהה את המחירים, יוצר חיוב, מקבל כרטיס אשראי ומנטרל את אמצעי האבטחה. וכל זאת ללא אדם שעומד מולכם, הכול בהפעלה עצמית בשניות. הרכבות הבין-עירוניות דוהרות במהירות של מאות קמ"ש ומגיעות לכל תחנה בדיוק של שניות. עוד לפני האולימפיאדה, הרכבות המשוכללות האלה יוחלפו בדור חדש מהיר בהרבה. ועוד: השימוש המאסיבי באמצעי תשלום אלקטרוניים; המעבר הגובר למקורות אנרגיה חליפיים; רוחב הפס של האינטרנט בכל מקום. ממש מדהים. וגם כאן השיאים הנוכחיים עומדים להיפרץ בקרוב בכיוון של מדע בדיוני.

מכל הסיבות הללו אני סבור שטוקיו הנה גן עדן לתיירים. רק להסתובב בה ומיד להתענג. בניגוד לרבים וטובים, בכל שנות חיי מעולם לא טיילתי במסגרת קבוצה מאורגנת. אני בנוי אחרת. בטוקיו זה נראה לי חשוב עוד יותר. בנסיעה בקבוצה סגורה, ממקום למקום, אתם עלולים להחמיץ חלק לא מבוטל מהיתרונות האמורים. גן עדן אמרתי, והתכוונתי לכך. אין לי ספק שבכל מדינה יש גם חסרונות ובעיות, אבל במקרה הנדון הן מן הסוג שלא צריך לעניין אותי כאורח לזמן קצר. אם עוד לא הייתם כאן, ואתם יכולים להרשות זאת לעצמכם, אני ממליץ שתעשו זאת בהקדם. משהו שונה ונהדר כל כך שאסור להחמיץ.

מבנים טיפוסיים בטוקיו
מבנים טיפוסיים בטוקיו צילום: יונתן קורפל
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. טוקיו וקיוטו בפרט ורוב יפן, סובלות באוגוסט מטמפרטורה שמעל 30 מעלות ולחות המתקרבת ל-100%. רוב הולכי הרגל מטיילים שמגבת קטנה צמודה לצווארם ומספיגים את נחלי הזיעה הנוטפים מפניהם. ראו הוזהרתם!!

    1. ולכן כדאי להגיע לשם למשל באוקטובר. הערות כמו זו שלך מוכיחות עד כמה חשובים הטוקבקים, שעוזרים לגולשים לקבל תמונה שלמה יותר.

  2. לא פגשתי יותר מדויקים מהיפנים. לתיר קל יותר כשהוא יודע שהשירות אותו הוא צריך, למשל: רכבת, ינתן בדיוק בשעה ובאופן שתוכנן. השילוב בין היפני המודרני המעונב ובין השתתפותו באירועים מסורתיים הרחוקים לגמרי מהעולם המודרני הוא מרתק.

  3. עמדות שירות עצמי יש אפילו בשופרסל, רק הקהל שונהץ… בגלל זה יש עובד צמוד שמביט בידיים ובסלים…

    1. לא התפעלתי מזה שיש עמדות לשירות עצמי, אלא מרמת התחכום של העמדות האלה, שמבחינה טכנולוגית יכולות לקרוא פרטי כל מוצר גם אם כולם יחד מונחים סתם כך ללא כל סדר וכוון בתוך מגירה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך