יומן מסע חוצה ארה"ב על אופנוע (1)

אני והאופנוע עולים על המפה
דניאל ג'ינו - גשר הזהב

 אם הייתי צריך להצביע על הנקודה שבה הכול התחיל, זה בוודאי היה כשהייתי בן 8, עם אוסף הבולים שלי. אימא שלי, מתוך רצון לעודד ולטפח את התחביב הזה, רכשה עבורי את מפת העולם ותלתה אותה מעל למיטה שלי בחדר.

בכל פעם שהגיע מכתב מחו"ל הייתי מלא התרגשות. גוזר את המעטפה עם הבול ומניח את חתיכת הנייר בתוך כוס מים. לאחר כמה שעות הבול המושרה היה נפרד מחתיכת הנייר. ולאחר עוד כמה שעות הבול התלוי והמיובש היה נעשה לחלק מהאוסף שלי. בהמשך לכך, כמעין טקס שכזה, הייתי ניגש אל מפת העולם ומדביק מדבקה קטנה על המדינה שממנה הגיע הבול. המעשה הזה הצריך אותי להתבונן במפת העולם, ובדיעבד אני חושב שאז התחלתי לדמיין ולתהות. לתהות על הפלא הזה שכך נעשה עם חתיכות הנייר הצבעוניות הללו, ולדמיין איך הן הגיעו מכל קצוות תבל היישר אל תיבת הדואר שלנו.

השנים חלפו ומפת העולם שבחדרי פינתה את מקומה לטובת הגלשן שלי. ובדרך סמלית זו עברתי לאסוף דברים אחרים. אך המפה תמיד הייתה שם, מגולגלת בארוני, מחכה, כך חשבתי. השנים המשיכו לחלוף והנה אני "חייל גיבור", ליתר דיוק חייל עצוב ומדוכדך באמצע המכין. חייל שבוז. באחד המסעות לאורך החוף החולי בין חיפה לעתלית, בעודי כמעט קורס תחת האלונקה, מצאתי עצמי נזכר פתאום. נזכר במפת העולם הזאת עם המדבקות והבולים. זאת שבתור ילד היוותה עבורי חלון שדרכו נבעו להם קסמים, תהיות, דמיונות ועולמות כה מתוקים. הבנתי שאני מוכרח להחזיר את מפת העולם לחיי.

בסוף השבוע הראשון שבו יצאתי הביתה לאחר החוויה הזאת, גיליתי שאמי זרקה את מפת העולם הישנה תוך כדי אחד מניקיונות הפסח. רכשתי לי אחת חדשה, מסגרתי אותה ותליתי אותה מעל למיטה שלי ביחידה. בכל פעם שהרגשתי עצוב במקצת הייתי ניגש אל המפה מלווה בבני הצוות שלי ומקיף יעד שאותו ארצה לראות לכשאשתחרר.

מאותו היום שבו הקפתי את היעד הראשון ועד עתה חלפו כשמונה שנים. והמפה, מאותו היום ועד שטסתי, תמיד הייתה תלויה מעל למיטה שלי.

 ארה"ב

 האמת, לא הקפתי שום יעד בארצות הברית על המפה.

בשלוש השנים האחרונות עבדתי כמורה דרך בישראל, וכחלק מעבודתי ליוויתי מספר רב של קבוצות מפרויקט "תגלית". רובם הגיעו מארה"ב. הרעיון המרכזי העומד מאחורי פרויקט זה הוא לחשוף את הצעירים היהודיים מחו"ל לתרבות ולמסורת היהודית ולחבר אותם מחדש. מדינת ישראל משמשת כפלטפורמה לעשייה זו. החשיפה האינטנסיבית למנטאליות ולדרכי החשיבה של המודרכים האמריקנים שלי גילתה בפניי פערים גדולים בגישות, וכך הובילה אותי לדרכי הגדרה עצמית, לשאלות זהות, לשאלות שייכות.

רציתי מאוד לחפש תשובות לפערים הללו, והחלטתי שהדרך הטובה ביותר להבין היא ללכת ולפגוש את האמריקנים באמריקה. לנסות להבין את הקשת הרחבה כל כך שהמילה "אמריקני" יכולה להכיל. וכך אולי לקבל תשובות.

לפני כשלושה שבועות חזרתי לקליפורניה מ"טיול הכנה" בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה, טיול שערך כחודש וחצי ובמהלכו ביקרתי בגלפגוס, אקוודור, קולומביה, פנמה, קוסטה ריקה וג'מייקה. כשחזרתי הקדשתי שלושה שבועות להכנה לקראת טיול 'חוצה ארה"ב' – לוס אנג'לס-מיאמי. קידמתי כמה מנהלות אדמיניסטרטיביות לקראת הטיול, העברתי בעלות על האופנוע, יצאתי לרכיבות מבחן, רכשתי ציוד, ביטוח.

ונוסף לכך למדתי על המכונה. על האופנוע.

למה אופנוע?

כשנה לאחר שהשתחררתי מצה"ל חציתי את ישראל על גבי סוס כרוכב בודד. ממטולה ועד אילת. חוויה זו גרמה לי להבין שיש כמה דרכים לחוש ולחוות גיאוגרפיה. כמה דרכים לעבור באותה דרך.

יש משהו קסום בהרגשה הזאת, לרכב על סוס במרחב פתוח. אתה יחד עם האלמנטים בקצב פסיעות הסוס, הקצב הזה והחשיפה לאוויר הפתוח, ללא כל חציצה כמו באוטו, מאפשרים לחוות את הדרך באופן מורגש ואמתי יותר. הדרך מתמלאת בפרטים רבים יותר.

רכיבה על סוס מקבילה במקצת לרכיבה על אופנוע. בזמן הרכיבה אתה חלק מהדרך. החום, הקור, הלחות, היובש, השמש, הגשם, הטל, הערפל, הריחות, הקולות, החיות, האנשים ובעיקר הרוח שמלטפת לך כל חלק בגוף. כל אלו פוגשים אותך ללא מחסומים. מחדדים את חושיך והופכים את הדרך למעצימה יותר.

האופנוע שבחרתי לצאת אתו למסע הוא BMW R1150GS מודל 2000. רכשתי אותו עוד לפני שעזבתי לדרום אמריקה, זה היה בחודש ההכנות לקראת החתונה של גיא ואשירה – גיא הוא חברי הטוב מהתיכון. האופנוע הזה, או הבהמה הזאת, כפי שאקרא לה מעכשיו, בנויה ומתוכננת לרכיבה נוחה לאורך מרחקים גדולים, ובעלת יכולת העמסת המטענים טובה ביותר.

ציר המסע ויציאה

ציר המסע הכללי נבחר לאחר התייעצות עם כמה גיאוגרפים אמריקנים וברמן אחד שפגשתי בנאשוויל, טנסי. יצאתי לדרך ביום רביעי ה-6 ביולי מסאן קלמנטה, קליפורניה (San Clemente).

על כל מה שראיתי וכל מה שעברתי אספר בפוסטים הבאים.

דניאל ג'ינו 1

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. נשמע שיש הרבה הרפתקאות. כתוב מעולה, תמשיך לעדכן! וג׳ינו, אתה מגה גבר.

  2. תמשיך לדווח
    יש סיכוי טוב שבעתיד אני יעשה טיול כזה או דומה
    אבל אני אנסה לארגן קבוצה של חברה שיהיה לי עם מי לצחוק

  3. מרתק. כתוב בשפה יפה . כמה הייתי רוצה להיות סבוב על "הקיר" בנביעה הזו. בהצלחה

  4. יופי דניאל… נראה שאתה גם כותב טוב ..
    .דרך צלחה! ! ! תהנה ושתף אותנו . באהבה מירי ושלמה

  5. לפחות לפי התמונה
    בכל זאת מצא חן בעעני מאד הרעיון
    לא מבין איך רוב האנשים נדחפים לטיולים מאורגנים במקומות שהפכו מלאכותיים מרוב תיירים

  6. שלוותה פשוט מדהים!!! אין עליך כל כך מיוחד שכמוך!!! אוהבת אותך, תמשיך לעשות חיים , לחוות בעוצמות הכי גבוהות כמו שרק אתה יודע ושמור על עצמך????

  7. תהנה נשמה טוב לשמוע ממך ועל הדרך שאתה עובר חיבוק ענק מכולנו

  8. כיף לראות אותך נוסע ומטייל בעולם הגדול. תשמור על עצמך וכשתחזור נלך לדוג בכמה מקומות חדשים 🙂

  9. בהצלחה במסע ג'ינו!
    מחכה לעוד סיפורים ותמונות!
    (של סלעים, ברור לא?)

    נ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך