"כך היינו"

תשובה לגדעון לוי
זאב רז

בניגוד לכמה מידידיי, אני מנוי על עיתון "הארץ" וקורא גם את הרשימות של גדעון לוי. כמו במקרה ההוא של "מכתב הסרבנים", אני סבור שגם מילים שלא הייתי חותם עליהן – חשוב שיישמעו. קראתי את רשימתו של לוי "ישראל שלפני בנט וגופשטיין" ("הארץ, 3 בינואר 2016) ונוכחתי לדעת כי אנו חיים כנראה בארצות שונות, אף כי גם הוא וגם אני גדלנו בישראל חילונית באותה תקופה.

גדעון וחבריו לבשו כחול-לבן בימי שישי כ"חובה", מין עונש. כשאנו לבשנו כחול-לבן, זה היה חג. התרוממות נפש. הם תרמו – "כמעט חובה" – לקק"ל, כדי שתסתיר חורבות כפרים. אנו השחלנו פרוטות לקופסת הפח ההיא כדי שהקרן הקיימת לישראל, שסייעה להקמת יישובי העמק שבו גדלנו, תמשיך לייבש ביצות ולהפריח את השממה. כן, היינו תמימים וחשבנו בטעות שייבוש החולה הוא צעד נכון. זו הייתה טעות. גם היינו בין הרבים שלא הבינו שמוביל המים הארצי יפגע בכנרת ובים המלח. אבל הכוונות, גדעון, היו טהורות. כך אני רואה זאת גם מהמאה ה-21, 60 שנה לאחר מכן.

בניגוד לגדעון וחבריו, פגשנו ערבים. בטייבה, בנעורה ובנצרת. וגם קראנו – במסגרת הלימודים בבית הספר – את "חרבת חזעה" של ס. יזהר מבלי שמישהו עשה מזה עניין. זה ממש לא היה אקט חתרני אלא דבר מובן מאליו. ואף אחד, גדעון, לא חשב שזה טקסט בדיוני. לי לקח הרבה שנים להבין שלא היה מקום בפלסטין-א"י שזה היה שמו.

הדוד נחמן הסביר לנו שלא כל הערבים רעים ונתן הרבה דוגמאות מהחיים. נכון, לא למדנו ערבית. חבל. אבל הייתה מלחמה גדולה על העברית. גם נגד הגרמנית (בטכניון) ונגד היידיש, שהייתה אז שפתם של ה"בונד" וגופים לא ציוניים אחרים. אי אפשר להביט על 1950 במושגים של 2015 – זהו סילוף לא הוגן ולא הגון.

לא ירקנו כשעברנו ליד כנסיות. הסרנו את כובעי הטמבל, נכנסנו בדממה פנימה והשתאינו אף השתוממנו מההוד הזר. לא גדלנו בחברה "טהורת גזע" – רותי הופנר בת הייקים התחתנה עם מרדכי בן-דיין שחום העור ושחור השפם. הלכנו לגדעונה הסמוכה כדי להושיט יד לאחינו התימנים בחורף קר וגשום מאוד. הבאנו אז לילדים בני גילנו שמיכות ומשחקים. אולי בגלל זה הלכתי עם הצוערים והמדריכים של בית-הספר לטיסה אל אופקים ונתיבות בחורף קשה אחר, 35 שנים אחר כך.

כשדוד בן-גוריון דרש מחברי גבע להעסיק את העולים החדשים שישבו בגדעונה כשכירים, התנגד לכך סבי יעקב עליו השלום, ביקש לתת להם חלק מ"משבצת הקרקע" שלנו ולהדריך אותם – כדי שיהיו עובדי אדמה גאים ועצמאים, כמו ה"אוסט יודן" שהפכו למוז'יקים. כמובן, בן-גוריון ניצח. וסבא שלי, במחאה, הפסיק להשתתף באספות החברים.

כשמנהל בית הספר האזורי בעין-חרוד זרק אותי (בצדק) מהכיתה, זה לא היה בגלל תצלום שהשב"כ העביר אליו (!!), אלא בגלל שהחלטתי "על דעת עצמי" מה ללמוד ומה לא.

על השאלה של גדעון לוי "מה עדיף?" – הפשיזם של בנט ושקד או הרוח של ברל כצנלסון ורחל ינאית בן-צבי יש לי – ולשמחתי, לא רק לי – תשובה ברורה.

היא לא נשארת פתוחה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. לזאב רז.
    אני חניך קיבוץ וזרם העובדים
    שרות בנחל.היתי במחנה עבודה
    בקיבוץ שלך בגבע.היתי דירקטור
    בחברת החדשות ובהנהלות TV 1,2
    ביטלתי המנוי על הארץ לאחר 32
    שנים.גדעון לוי הוא תועמלן של אויבנו שיושב בתוכנו.אבקש את המייל שלך כדי להעביר לך מסמך חשוב על עיתון הארץ.

    1. איך ערוצים 22 ובעיקר 10 הפכו לכאלה אנטי ציונים? יש הסבר לכך?

  2. רז,מכיר אותך שנים רבות משרות משותף,ומסכים למה שכתבת בכל לב.גם אצלנו בבית הספר היסודי ללבוש חולצה לבנה היה אקט חגיגי שאני נושא עימי עד היום וגם התרומה לקופסאת הפח הכחולה היתה חוויה עוצמתית.גדעון לוי הוא מחרחר חיר ומדון המבאיש את מעשינו ולא חשוב מה נעשה ומה גרם לנעשה מבחינתו הערבים/פלשתינים תמיד מקופחים ותמיד צודקים.

  3. טיפוס הזוי הגדעון הזה
    תתמקד בימין הקיצוני שהוא שמהווה את הסכנה האמיתית לחיינו כאן

  4. ההתנצחות לגבי העבר לא תורמת הרבה
    בואו נתרכז בהווה
    מה התנועה שעליה אתה מגן תורמת היום?
    איזה ערכים איתיים היא מייצגת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

אימון בשחקים

איך אימנתי את טייסי Top Gun בישראל

צילום של גדעון

טעון שיפור

לישראל דרוש מבנה ממשל אפקטיבי ויציב שיאפשר משילות

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר