דגן – האורקל הישראלי

מעת לעת מבליח כוכב זוהר במיוחד בשמינו הקודרים וזוהרו דווקא מתעצם עם דעיכת שובלו המנסר רקיע. עצימת עיניו של אלוף מאיר דגן מיקדה פעם נוספת זרקורים רבים באיש הנדיר הזה, שאני רואה נכון להגדירו כאורקל ישראלי במלוא מובנו של מושג עתיק-יומין זה. אורקל במשמעות אדם מפוכח שמבטו מושחז לשסף את מסכי ההווה הקודר, לחדור לנתיבי עתיד נעלם ולחשוף את הצפוי לאלה שעיניהם מוכות בסנוורים.

לא מעטים רואים את שראה מאיר דגן כמתבונן במים צלולים, אך מעטים בורכו ברוח עזה כשלו, המרחיקה אותו כמטחווי קשת מלהתנהג כרוכל בשוק, כרבים מבין אלה המנסים להנהיג אותנו למדרון שתחתיתו מרסקת גם חלומות. דגן היה מבורך בחושים של מנהיג בעל חזון, איש שבתנאים אחרים ובבריאות נכונה יכול היה לעמוד ולהחזיק בהגה הספינה שלנו שכבר שנים רבות מדי היא חסרת כיוון, ולנסות להנחותה לחוף מבטחים – זה שהיה יעד קיומו המבורך של האיש הזה בתוכנו.

"ענק", במילה גדולה זו הגדירו אתמול (יום ה' 17 במרץ 2016) שמעון פרס, שזוכה בחיים ארוכים ובראש צלול להפליא; "ענק", כך הגדיר המדינאי הישיש את שיעור קומתו של מאיר דגן, שמותו מייתם את כולנו, ומבחינה זו ראוי לומר אחריו כי אכן, כולנו היינו אחיו ובניו. היום הלך מאתנו מי שהיה זרקור, איש בעל תעוזה וחוכמה לא פחותה, שכל חייו מסכת ארוכה המשובצת במעשים שחלקם אף לא נודעו ברבים. זה האיש שלא היסס להתעמת עם נתניהו, שבו ראה אסון למדינת ישראל, והוא, שמעטים כמותו צברו ניסיון שאין דומה לו, הצליף פעם אחר פעם באיש המכה רבים בסנוורים על לא כלום.

כמה קל בימינו בארץ הקודש להכות המונים מוכי אלוהים בעיוורון חושים, וכמה קשה לסלק את הירוד המעכיר עיני הרבים. מאיר דגן למד זאת מבשרו, וראוי לכבדו ביום זה מאמירותיו המתהפכות כחרבות מלוטשות על בנימין נתניהו. רק איש מקורי ואמיץ-לב כדגן יכול היה להתבטא ללא חולשת-לשון. וכה אמר האלוף הנדיר על ראש ממשלת ישראל:

בנושא האיראני, כאשר השיב לשאלה מה גרם לנתניהו לוותר על פעולה צבאית באיראן, הסביר דגן: "כל הגופים המקצועיים התנגדו. נתניהו היה צריך לקחת אחריות מלאה על ההחלטה. הוא לא רצה לקחת אחריות. בחיים לא ראיתי אותו לוקח אחריות על משהו."

בנושא מבצע צוק איתן התבטא דגן: "נתניהו ניהל את העניין לא נכון. הדבר היחיד שעניין אותו היה להצטלם על רקע מפות. אומרים שנתניהו נהג באחריות. באחריות? זה היה חיפוי על אפס מעשה. לא הייתה שום חשיבה מה רוצים להשיג במבצע הזה. כולם ידעו על המנהרות, לא נכון שלא ידעו. כשהמנהרות הפכו לבעיה, הפציצו את הפתחים מהאוויר, ואחר כך בפעולה קרקעית לא הצליחו לזהות אותן."

על החשש ממדינה דו-לאומית אמר דברים נוקבים: "אני לא רוצה מדינה דו-לאומית. אני לא רוצה שנהפוך למדינת אפרטהייד. אני לא רוצה לשלוט בעוד שלושה מיליון ערבים… יש בהחלט אלטרנטיבה טובה יותר. במערכת הפוליטית יש אנשים שלבם במקום הנכון, שמאמינים בצורך להחזיר את השפיות, להפסיק לפחד ולהפחיד ולקחת אחריות לגורלנו."

באותו ריאיון הוסיף דגן התראה: "יש לי סימני שאלה קשים האם ההנהגה הישראלית מובילה אותנו באמת לביצור ביטחונה של ישראל. אם הכיוון הזה יימשך יש לי סימני שאלה מורכבים מאוד. לא הייתי רוצה שנכדיי יגדלו במדינה דו-לאומית או מדינת אפרטהייד. זה הרס החלום הציוני, אסון."

בדברו על המצב בעצרת הבחירות האחרונות "ישראל רוצה שינוי", העביר דגן זעזוע בקרב שומעיו, וכה אמר האורקל שלנו: "אני חושש מהעדר חזון, מאובדן-דרך, אובדן הנחישות ואובדן הדוגמה האישית. יש לנו מנהיג שנלחם רק במערכה אחת – המלחמה לשרידותו, להישרדות הפוליטית של עצמו. בשם המלחמה הזו הוא מדרדר אותנו למדינה דו-לאומית ולסופו של החלום הציוני."

הדעה שהשמיע מאיר דגן על נתניהו היתה מרעידת-סיפים במדינה נורמלית. אך מדינת ישראל בשנת 2016 מכבר איננה שפויה, כהגדרתו הפוצעת של דגן. רק במדינה כשלנו, מעורערת נפשית ומוצפת בפלנגות  הגוררות אותה לרמה של מדינה מפגרת, יכול נתניהו להישרד בדיוק כדבריו המוחצים של מאיר דגן.

מאיר דגן לא היסס מלהזכיר כי מחובת מנהיג אמתי של מדינת חזון הדורות לשמש דוגמה לבני הארץ במערכת חייו. בבנימין נתניהו אין אף לא שמץ כקוף המחט מדוגמה שכזו. הרי נהנתנותם שלו ושל אשת חיקו גולשת מעל שפתי הקדרה הזאת והיא כתרעלה וידועה לכול. אך נדמה שהפלנגות החשוכות, שהן הדפוקות אך הן גם המונחות בידי שרים נשרדים הנדמים כשיבוטים מזעזעים של נתניהו, נחושות להשמיד כאן כל חלקה טובה. אלה בראשותו של נתניהו ישנו את אופיה של הארץ ויהפכו אותה למוקצית מחמת מיאוס – ובצדק.

סבורני כי נכון להבהיר בשולי רשימה זו כיצד ניתח מאיר דגן עצמו את העימות שנרקם בינו לבין ראש הממשלה נתניהו. בראיון שהעניק דגן לאילנה דיין מ"עובדה", השיב דגן לשאלותיה כדרכו בקודש שירותו הלאומי עד נשימתו האחרונה, וכך אמר לגבי השאלה שנשאל ביחס למסוגלותו של נתניהו לעמוד בלחצים: "שחררי אותי מהשאלה הזאת".

בהמשך הוסיף דגן תיאור ממצה שלא היה כמותו לגבי מהות יחסיו עם ראש הממשלה. היה זה כאשר באחד הימים התלונן נתניהו שדגן אינו טורח לרצותו. "זה היה בהקשר האיראני", הסביר דגן, אחרי שציטט את תשובתו לראש הממשלה: "תפקידי איננו לרצות אותך אלא להביא לך את הדברים שראש ממשלה צריך לדעת." "אבל אתה כפוף אליי," התריס נתניהו. ודגן השיב לו כמידתו: "אני כפוף אליך, אבל הנאמנות שלי היא למדינת-ישראל."

מה עוד ייאמר על אדם מופלא זה? הוא ניטמן, אך לא ייעלם מעולמנו. בזמן זה, כשמקצתנו נאבקים על שרידות נשמת הציונות העברית שאותה מנסים להכחיד הפלנגות המסונוורות בעדתיות פסולה של הליכוד, אני מאמין כי חוזה קסום זה, האורקל שלנו, לא ייעקר מתוכנו ונבואותיו תהיינה כתובות אש בוערות על כל כותל בארץ האבות – להתריע כי מאבק נואש לפנינו ואין להרפות.