אינני יודע

שוב ושוב אני נשאל – מה רוצה ישראל? מה רוצים הפלסטינים?

ואין בפי תשובה. פשוט אינני יודע, ודומני כי התשובה גם אינה חשובה.

יש אין ספור סקרי דעת קהל, אצלם ואצלנו – כך וכך אחוזים מבקשים הסכם מדיני, כך וכך מאמינים בהסכם, ולעומתם כל מי שאינם רוצים בהסכם ואינם מאמינים בו. והנתונים בסקרים אלה משתנים לעתים מזומנות, כמעט כמו חילופי עונות השנה ותהפוכות מזג האוויר.

למדתי שלא להתייחס לסקרים אלה ברצינות. די בהתפתחות ביטחונית חריגה או בהתפתחות מדינית יוצאת דופן, אצלנו או אצלם, והסקר ייתן מיד תוצאה חדשה ושונה. למדתי גם שלא לקחת יותר מדי ברצינות עמדות מוצא אידאולוגיות, מצדם ומצדנו.

החיים וההיסטוריה מצביעים על שינויים שלא צפינו אותם ולא הבאנו אותם בחשבון, כמעט לעולם לא יהיה פתרון אידאלי ואבסולוטי, להפך, תמיד נידרש לפשרה ולהשלמה עם המציאות, תוך דחיית הפתרון הנכסף והאידאלי לעתיד הרחוק.

לא אשכח שיחה שהייתה לי פעם עם יאסר ערפאת. שאלתיו כיצד יש להבין את מעורבותו בתהליך השלום עם ישראל, כאשר בה בעת הוא נושא נאומים חוצבי להבות על דגל פלסטין שיונף בהר הבית בירושלים, בעכו, בחיפה וביפו.

תשובתו של ערפאת הייתה הלקח שלמד מאתנו, היהודים: הנה אלפיים שנה חזרתם ואמרתם "לשנה הבאה בירושלים!" והנה אלפיים שנה איש לא לקח תפילה זאת ברצינות, לא אתם ולא העולם. ותשובתכם הייתה – אינכם מאפשרים לנו גם לחלום? גם אנו הפלסטינים איננו מוותרים על החלום, על פלסטין השלמה. האם נגיע לכך? בדורי? או בעוד עשרות ומאות בשנים? אין בפי תשובה, אך אסור לנו לוותר על החלום!

מנהיגות ראויה אינה מוותרת על החלום אך מתמקדת באפשרי, בפתרון בעיות השעה, מתחשבת בעולם המשתנה אצלנו, אצלם, סביבנו ובעולם. קצב השינויים וההתפתחויות בדורנו חסר תקדים. תהא זו איוולת לאמץ מדיניות המתיימרת לראות ולדעת כיצד ייראו הדברים "בעתיד הרחוק", כן בעוד חמש או עשר שנים. מהי אפוא המסקנה? דבר והיפוכו – לא להחמיץ כל הזדמנות שנקרית בדרכנו, ולא ליזום צעדים ארוכי טווח שנתחרט עליהם מחר.

לא נעים לומר זאת, אך אנו מצויים היום בעידן הטקטיקה ולא האסטרטגיה. מבין הבעיות הרבות והמגוונות שבפנינו, שלוש עומדות היום בפני ההנהגה הלאומית בישראל, ועם שלושתן עלינו להתמודד ולתת עליהן את הדעת:

• BDS. זהו סרטן המתפשט והולך, סרטן שמטרתו להשמיט הקרקע מתחת לרגלינו. דרושה יד מכוונת אשר תרכז את המאבק בתנועה זו, ויכולה להיות רק כתובת אחת להתמודדות זו – ראש הממשלה.
• עתיד הרצועה. אין זו רק בעיית יישובי עוטף עזה. דרושים ובהקדם צעדים אשר ייתנו סיכוי חיים לשני מיליון פלסטינים הכלואים במחנה המעצר הגדול בעולם, וזו בעיה שלנו.
• אינתיפאדת היחידים והסכינים החדשה. דרושה מדיניות שתקטין את הלהבות ותמנע את ההסלמה. על אף ההצלחות הטקטיות המרשימות של מערכת הביטחון, אנו מלבים את האש במקום לכבותה.

מה עמדת ישראל בשלוש שאלות אלה, מה בכוונתה לעשות – אינני יודע.