אני מתבוננת סביבי בנערות ובנשים צעירות. לכולן שיער ארוך ומרביתן הולכות בשיער פזור. נכדותיי אפילו לא מוכנות לשמוע את המילה "להסתפר" או "לקצץ קצוות". התנועה הנפוצה ביותר היא זו של הסטת השיער המכסה את העיניים, אך היא אינה מפריעה לאלו הבוחרות, בכל זאת, להתנהל בשיער פזור.
אני מתבוננת בהן ונזכרת בסיפור ששמעתי מאמי לפני שנים רבות, סיפור קטן המגלם בתוכו את הפער העצום בנושא המשמעת בין תקופתה של אמי לבין תקופתנו אנו.
אמי נולדה וגדלה בבוקרשט ולמדה בבית ספר לבנות, גרמני דווקא. בבית הספר הייתה נהוגה משמעת קפדנית ביותר. תלבושת אחידה שכללה סינר מעל השמלה הייתה חובה, כמובן. גם לגבי תסרוקת היו כללים נוקשים ביותר. הבנות, בעלות השיער הארוך, היו חייבות לקלוע אותו לשתי צמות ואת הצמות לכרוך על הראש כעין זר. זו הייתה התסרוקת האולטימטיבית.
אחר צהריים קיצי ובהיר אחד יצאה אמי בת החמש-עשרה לטייל בסביבת מגוריה. היא לבשה שמלה פרחונית קלילה, נעלה לרגליה סנדלים והשאירה את שערה החום, הרך והמתולתל פזור. לרוע מזלה פגשה במהלך הטיול את אחת ממורות בית הספר. זו לא אמרה לה דבר והסתפקה בשליחת מבט מאיים לכיוונה. לבה של אמי החסיר פעימה ובלילה התקשתה להירדם. ברור היה לה שהיא צפויה לעונש, אך לא שיערה כמה מהר יגיע.
למחרת הוזמן סבי, שהיה אדם מכובד מאוד בקהילה והבעלים של בית חרושת גדול לנעליים, לפגישה בחדר מנהל בית הספר. הפגישה הייתה קצרה ותכליתית. בפנים חמורות סבר הודיע המנהל לסבי שאם עוד פעם אחת תיראה בתו בשיער פזור ברחוב – אחת דינה: להיות מסולקת מבית הספר!
סבי הנבוך, אף שהיה אדם דעתן, אפילו לא ניסה להתווכח, להסביר שה"פשע" נעשה אחר הצהריים ולא במסגרת שעות הלימודים. הוא ידע ששום תירוצים לא יעזרו והכבוד שרחש למנהל ולמורות מנע ממנו לומר דבר וחצי דבר.
עד תום לימודיה בבית הספר לא העזה אמי יותר לצאת מפתח הבית בשיער פזור.
ומה אתם ואתן אומרים ואומרות? פזור ומשוחרר או אסוף ומוקפד?
6 תגובות
לא הסברת באיזה קוטב את תומכת.
אבל ברור שהמשמעת הגרמנית היא קיצונית מדי ולא מקובלת.
כבר ראינו לצערנו הרב.
בהחלט !
בלי לחשוב על משמעויות שונות פילוסופיות – מה ערך המאמר בכללותו?
של כל קורא וקורא