אפליה בלתי נמנעת

דן שפירו "חשף" לאחרונה אפליה בת 49 שנים
שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו גילה את אמריקה: "דומה כי אכיפת החוק בגדה המערבית שונה ומפרידה בין הישראלים לפלסטינים". תמהני על ארבעים ותשע השנים שנדרשו לשגריר לחשוף את המציאות השוררת בשטח, למן הקמתה של ההתנחלות הישראלית הראשונה בשטח שנכבש בידי ישראל במלחמת ששת הימים.

השינוי הראשון נוצר משסיפחה ישראל את מזרח ירושלים. שם נולד שטח המאוכלס בישראלים היושבים לצד מאות אלפי ערבים פלסטינים "תושבי" ישראל, כאשר מעמדם של אלו האחרונים, זכויותיהם ובעיקר תנאי חייהם, שונים מן היסוד משל היהודים היושבים לצדם.

מכאן ליהודה ושומרון. החלוקה הראשונה היא בין המתנחלים, שהם "ישראלים", לבין התושבים המקוריים, שהם "פלסטינים". זו חלוקה פורמאלית, בלתי נמנעת, כל עוד לא סופח השטח לישראל.

היהודים הם ישראלים היושבים מחוץ לשטח הריבוני של ישראל, אך ממשיכים ליהנות ממעמד מלא של אזרח ישראלי. לעומתם הפלסטינים הם חסרי מעמד החיים בשטח כבוש.

גם ערבים פלסטינים אלה אינם נהנים ממעמד אחיד. הסכמי אוסלו חילקו את השטח ואת תושביו הערבים לשלוש קבוצות:

  • תושבי שטח C – מצויים עדיין בשליטה ישראלית מלאה בשטח הכבוש, שליטה המתבטאת גם באחריות מנהלית ישראלית מלאה;
  • תושבי שטח B – מצויים באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית, בעוד האחריות הביטחונית נותרה בידי שלטון הכיבוש הישראלי;
  • תושבי שטח A – מצויים באחריות מלאה – מנהלית וביטחונית – של הרשות הפלסטינית, אלא שישראל פועלת בשטח זה באופן חופשי, בהתאם לצורכי הביטחון שלה. בשטח זה מצוי חריג בעייתי מאוד – הערבים תושבי חברון, החיים בתחומי שטח ההתיישבות היהודית בעיר האבות.

אוכלוסייה ערבית זו, כולה "אוכלוסייה כבושה", נטולת מעמד וזכויות חוקיות פורמאליות, לעומת הישראלים שבשטח, שהם בעלי כל הזכויות, אף שהם חיים מחוץ לשטח הריבוני הישראלי. הדבר שמאפיין במיוחד את ההפרדה הוא מערכת המשפט. מחבל פלסטיני נחקר ונשפט בבית דין צבאי, על פי תקנות ההגנה המנדטוריות, ואילו שכנו היהודי, החי בהתנחלות הסמוכה, נחקר כנהוג בכל אזרח ישראלי, ועומד למשפט בבית משפט אזרחי בישראל.

אלה קבוצות נפרדות החיות בשטח, כל אחת מעמדה וזכויותיה. תנאים אלה הם בלתי נמנעים כל עוד לא הושג הסכם מדיני חדש בין שני הצדדים או כל עוד לא תיזום ישראל מהלך חד-צדדי, אשר ישנה את מעמד השטח הכבוש, כולו או חלקו.

חלוקה זו, הנוגעת לאוכלוסייה, איננה החלוקה היחידה. הנושא הרגיש והכואב ביותר הוא במעמד הקרקעות:

  • "אדמות פרטיות" – אדמות שהכוח הכובש רשאי להפקיע אותן ולהשתלט עליהן, אך ורק לצורכי ביטחון;
  • "אדמות המדינה" – אדמות שאין כל תביעת בעלות עליהן, וכן אדמות פרטיות אשר בעליהן לא נמצאו בשטח בעת השתלטות צה"ל ב-1967, ומאז אין מתירים את שובם לשטח הכבוש בהוראת שלטונות הממשל הצבאי. ישראל רואה עצמה חופשית לתפוס חזקה ולעשות באדמות אלה כרצונה, ולהעמידן לרשות ההתיישבות היהודית. אף שהשלטון הצבאי רשאי לעשות כן, לא הוקצו אדמות מדינה לצורכי היישובים הערביים שבשטח הכבוש.

עוד הפרדה, משיקולי ביטחון, נוגעת לכמה מן הכבישים אשר הנסיעה בהם היא לרכב ישראלי בלבד.

אכן, השטח כולו מחולק תוך מתן זכויות ומעמד שונים לתושבים המקומיים הערבים ולמתיישבים היהודים שלידם. זו אפליה בלתי נמנעת במציאות המדינית הקיימת.

.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. לא ברור לי מהכתבה מדוע לא חל החוק הצבאי גם על אזרחי מדינת ישראל בזמן שהם נמצאים בגדה, שהיא מחוץ לגבולות ישראל (למעט בירושלים)?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

אימון בשחקים

איך אימנתי את טייסי Top Gun בישראל

צילום של גדעון

טעון שיפור

לישראל דרוש מבנה ממשל אפקטיבי ויציב שיאפשר משילות

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר