כנראה שהגעתי לגיל שבו לנוסטלגיה יש מקום צרוב של כבוד. אני חשה געגועים עזים לימים שבהם שוחחנו בטלפון הציבורי עם אסימונים והלכנו לסרט שעלה חצי לירה. הכנו משלוחי מנות תוצרת בית ורקדנו הורה ביום העצמאות. כילדים שחקנו קלאס ומחבואים, אספנו גוגואים והלכנו ברגל לבית הספר עם כובע טמבל על הראש.
היום אפשר לקנות הכול מוכן בלי לצאת מהבית. אין צורך להתאמץ. ימי העצמאות נחגגים עם ספריי צבעוני על הראש ועל כל מה שמזדמן בדרך. את דור הפלמ"ח אנחנו לא ממש זוכרים, הוא הולך ופוחת. כולנו, כחברה, משנים צורה ופנים. מעשים וערכים. מה שהיה חשוב אז, לא בהכרח משמעותי היום.
בתקופה הקרובה ייכנס למאסר ראש ממשלה לשעבר, וזאת לאחר שהבנו שכניסת נשיא זה לא השיא וגם שר אוצר ושר פנים היו בפנים. וכנראה עוד רבים ושונים, מוכרים יותר או פחות, היו ויהיו, לצערנו. משהו מן האתוס נשבר לחלוטין, אבל היד עודנה נטויה. אין סוף לפרשיות, לגילויים, לחקירות, לשחיתויות. היינו פעם עם סגולה. היום כבר לא ממש.
המושג "גל טרור" הפך כבר מזמן לצונאמי סוער. הוא יורד ומתנפץ אל המזח, כמו כל גל נורמטיבי. הוא לוקח עמו את ההתייחסות לקדושת חיי האדם ומשמעותם. שגרה כאובה קשה ונוקבת. היום זה הוא והם ומחר אולי זה אני. אין לדעת.
שר שהורשע בפלילים מקבל חזרה את המשרד שבו כיהן בגיל 29, אב מעוניין למכור תינוקת, אבל לא ממש התכוון לכך, ואת מתווה הגז איש אינו זוכר. זה היה מזמן. דיור ציבורי על הפרק כבר שנים, נפגעי הנאצים הולכים ומתמעטים ולרבים מהם אין כסף לטיפול מינימלי שהם זקוקים לו. חיסולי חשבונות בין כנופיות הפשע בערים, מובטלים רבים ואחד אלוהינו.
ועכשיו, הקור והסופות תופסים מקום ראשון בחדשות והשיא עוד לפנינו. קר בחוץ וקפוא בלב.
הזיכרון הקולקטיבי שלנו הולך ומתמלא בפתיתי שלג רכים, הנמסים תוך שניות. אף אחד לא זוכר שירדו בכלל. דווקא כאן, במדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ערבים זה לזה. הזיכרון הופך למעומעם, קהה חושים. כואב מדי. אין מקום לשאת את הכול. זה יותר מדי.
אין ספק שכולנו נעבור את החורף הקשה הזה ובאביב נצא לשדה ונביט בפרחי הבר ובשמים התכולים. אנחנו מחכים לכך בכיליון עיניים, אבל יודעים שאחרי האביב שוב יגיע חורף, מתי שהוא.
6 תגובות
אנחנו היום בזכות הדור ההוא והאתוס..מעניין מה אנחנו נשאיר לדור הבא??
הי ליאת.
מקווה שנשאיר את הערכים והאמת שלנן, את התקווה לעתיד טוב יותר ואת האהבה לארצנו הקטנטונת.
תיאור מקסים, מרתק, קולח וקולע …. המצב בהחלט עגום ובמילותייך דייקת את שקורה….
מוכשרת, תמיד!
אני ממש בוכה על המצב
ראי נא גב' רוטשילד – לאשדוד הגיעו שוטרים צבאיים לחפש עריק מצה"ל. עשרות חרדים תקפו אותם והפכו את מכוניתם. משטרה אזרחית הגיעה לעזרתם. כך הולכת ונוצרת כאן מדינה כושלת. זה כמובן נוסף על מה שאת מתארת במאמר הנוקב שלך. מה עושים? מכניסים את החרדים הללו לבתי סוהר? מתעלמים? עוברים לסדר היום?
נשאר לנו עוד אחד
לכמה זמן?