אפשר גם אחרת

ביקור חוזר בניו יורק של מי שגר שם שנים רבות
שמואל רוטקביץ

תושבי ניו יורק מנומסים יותר מתושבי ישראל, אם כי הם לא נולדו מלאכים. איך זה קורה?

כשהילד הקטן מגיע לגן, הגננת מסדרת את כל הילדים בשורה אחת לאורך הקיר, ממנה תורן דלת, ולפי הוראתה התורן מחזיק את הדלת פתוחה והילדים נכנסים לכיתה זה אחרי זה ומתיישבים במקום. לא צריך תקציב נוסף, לא צריך להעלות מסים, משרד החינוך נשאר רגוע.

הילד גדל ומגיע לתחנת אוטובוס. הוא נעמד מאחורי האדם שניצב לפניו. כשמגיע האוטובוס הנהג פותח את הדלת ואז נכנסים הממתינים לאוטובוס זה אחרי זה ומתיישבים במקום. כך גם בתור לקולנוע, לקופה בסופרמרקט וכן הלאה. כולם רגועים, הם לא נתונים בלחץ. בדרך כלל אף אחד לא עוקף. אף אחד לא משתמש בתרגיל אני-רק-שאלה… אם זה קורה, מדובר כנראה בתייר ישראלי (סתם, התבדחתי).

כדי לזרז את התחבורה הציבורית החליטו פרנסי העיר ניו יורק להפעיל אוטובוס עם שלוש דלתות. קונים כרטיס על המדרכה בעמדות אוטומטיות ועולים לאוטובוס מאחת הדלתות. האוטובוס נע במסלול מיוחד שצבוע בכחול ושמיועד אך ורק לו. בשבוע הראשון להפעלתו נסעו לפני האוטובוס שלושה גוררים וניידת וטיפלו מיידית בעברייני החנייה. תירוצים כמו "רק לרגע…", "מחכה לאשתי", "רק קונה עיתון וחוזר" וכיוצא באלה לא מנעו גרירה וקנסות כבדים. מהר מאוד הפסיקו כלי רכב אחרים להזדנב לציר הזה.

חברת האוטובוסים הקימה צוותים בני שישה בודקים. דקה אחת נדרשת להם כדי לבדוק שכל הנוסעים אכן רכשו כרטיסים. משתמט מתשלום מורד מהאוטובוס וקנס כבד מושת עליו. שבוע אחרי פתיחת הקו המיוחד נדרשו לבודקים הללו רק כמה שניות כדי לבדוק את כל נוסעי האוטובוס. כמעט לא נמצאו משתמטים, אלא אם כן נזדמן לכאן תייר ישראלי (סתם בצחוק, לא יכולתי להתאפק).

מעט חינוך, טיפה אכיפה, תכנון פשוט, הקדשת מחשבה – והתוצאה מושגת. האוטובוסים משייטים ללא עיכובים במורד השדרה, הנוסעים מגיעים ליעדם במהירות ומבלי להרגיש שהם במלחמת קיום תמידית ובא לניו יורק הגואל.

ביבי, בנט, מחלוף, אורטל וחמוטל, אזרחי ישראל החכמים והאמיצים – האם אבוד לנו?

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

11 תגובות

  1. ארה"ב רווייה בפשע. ספוגה בטרור. מוצפת בכלי נשק. יש חלקי עיר שהמשטרה לא נכנסת. יש וונדליזם עצום בבתי ספר. ונכון יש שכונות טובות עם ילדים טובים במוסדות חינוך טובים. כך גם בישראל. יש ויש ובכלל לא אבוד לנו.

    1. אבל לדעתי כדאי ללמוד מהדברים הטובים בארצות הברית

    2. לאדון רוטקביץ כואב ואיכפת שיש אצלנו דברים לא טובים שצריך לתקן אותם
      הוא מעיר על כך ואתה במקום לדאוג שנהיה טובים יותר ישר תוקף אותו
      אתה חושב שאין כאן בעיות? שלא צריך לפתור אותם?

  2. ישראל קטנה, ראש של סיכה על מפת העולם, אבל יש אנשים עם אגו גדול ומנוופח,אוסמה נשיא של מדינה עם מאות מליונים של תושבים לא עצר אצלינו בביקורו באזור והישראלים התרכזו, כדאי שנפנים, אמריקה נותנת לנו כסף כל שנה, אנחנו לא מרכז העולם, אני ציינתי כמה דברים טובים בארצות הברית,במקום להעריך וללמוד, מהר אתה מציין את השלילי שם,אנחנו לא מושלמים נהפוך הוא,

  3. מה קשור שיש דברים רעים בארצות הברית? יש אפשרות ללמוד משהו טוב ומועיל, אבל לא, הישראלי יודע הכול הכי טוב,אולי בכל זאת אנחנו אבודים

  4. לא תקפתי את אדון מוסקוביץ' ובוודאי לא באימפולסיביות. היות וחינכתי ילדים במערכת אמריקאית ועתה נכדי מתחנכים שם אני "קצת" מכיר מערכת זו. ולגבי בעיות כאן – בוודאי שיש וצריך לפתור אבל לא לפי הדגם האמריקאי. מי שיש לו קצת כסף שם שולח את הילדים לבית ספר פרטי. וגם – אתה יודע כמה עולה השם שנת לימוד באוניהרסיטה?

  5. בתור מחנך היית צריך לדעת את שם התלמידים, הערס המצוי צודק , האנשים פה חמים, אני מצהיר," בשורה התחתונה פה הכי טוב".

  6. אחרי שנסעתי בעולם וראיתי איך אנשים חיים כמו שצריך הבנתי שיש אצלנו משהו לקוי מאד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן