משחקי המריונטה

נמאס ממשחקי הציד בין נשים לגברים
עו"ד ורדית אבידן

כשאת רוצה אותו ומתחיל המשחק ביניכם, את מרגישה כמו בובת מריונטה. הרי אמרו לנו שגברים הם "ציידים", שהם אוהבים את הריגוש שבלכידה, ואנחנו צריכות " להיות "הטרף" שאמור להקשות עליהם.

אז את לא יכולה להשתחרר ולשחרר. העצות שאת מקבלת הן כמו חוטים המושכים את הבובה המשחקת משחק, משחק שאת לא באמת רוצה להיות בו. ולעתים את מוצאת את עצמך מתנהלת לפי איך שאת "צריכה" ולא איך שאת רוצה.

הבעיה היא שלפעמים החוטים רוקדים למעלה ולמטה בסחרור מהיר הגורם להם להסתבך זה בזה, ואת כבר לא יודעת איזה כלי את במשחק ומאבדת את עצמך…

ישנו החוט שמושך את השפתיים למעלה – אל תשתפכי, אל תשתפי, תשאירי מקום למסתורין… למה שילמד מי את? למה שיכיר אותך?

ישנו החוט שמושך את השפתיים כלפי מטה – כי את צריכה לצחוק מהסיפורים שלו, כי את תמיד כיפית.

אבל חס וחלילה לא יותר מדי. שלא יחשוב שאת נהנתנית ולא רצינית. והנה החוט נמשך למעלה…

וזה ממשיך: חכי קצת אחרי שאת מקבלת את ההודעה הראשונה. אל תעני לו בצלצול הראשון (אז מה עם הטלפון ביד שלך רוב היום). תתקשרי רק אחרי שהוא התקשר שלוש פעמים (אפילו אם נורא בא לך לשמוע את הקול שלו). תתאפקי. תרשמי גם מעקב.

אל תזמי מפגשים, כדי שירגיש שהוא מוביל. רגע רגע, בעצם תזמי לפעמים מפגשים, שלא יחשוב שאין לך ביטחון עצמי (התבלבלתי – אז כן או לא?)

תיראי אדישה… אבל לא יותר מדי. שלא יחשוב חלילה שאת "משחקת משחקים".

תהיי עסוקה. תעלי בפייס תמונות מבילויים. גם כשמדובר בבילוי של חצי שעה, וגם אם אחרי התמונה התקפלת מעייפות. שלא יגלה שבעצם בערב את תשושה, אחרי יום ארוך של עבודה, ולמעשה את שוכבת עכשיו מול הטלוויזיה ורואה סרט.

אם הוא מתרחק, תתרחקי… אפילו שלפי קול ההגיון את ממש רוצה לשאול "למה?"

והכי חשוב…

אל תשכבי אתו בפגישה הראשונה. גם אם ממש בא לך.

כן, בטח, הרי זו כל "המהות" שבך. סקס. ואם "נתת" אז הוא "כבש". הצייד "לכד" את הטרף.

ופה אני חייבת להתעכב. למה לא לחשוב אחרת. שסקס זה לא עניין של לתת ולקבל. כשזה הדדי זו נתינה. נתינה דו-צדדית. כשזה לא – אז אפשר להשתמש במושגים הללו.

צייד שהטרף שלו הוא סקס – לא משנה באיזה דייט מדובר, ראשון או חמישי, הוא יאבד עניין, כי זו המהות עבורו.

וכשמדברים על "לתת" או "לכבוש" – לא בגוף מדובר, אלא בנשמה. זו המהות שלנו. את זה אי אפשר "לכבוש" בדייט אחד, ולפעמים אפילו לא בשנה…

מרוב שאנחנו חושבות איך להתנהל, אנחנו כבר לא עצמנו. ואולי שיחקת את המשחק, ואולי זה באמת הצליח – והנה מי שרצית שלך… אבל מה עכשיו? מה הוא יודע עלייך בכלל?

עד עכשיו שיחקת, והנה כעת הורדת את המסיכה, שחררת את החוטים… וזהו? אנחנו חופשיות? האם אפשר באמת לאהוב בחופשיות? או שהחוטים תמיד נשארים? כי הוא "צייד" שתמיד צריך לרחרח אחר הטרף שלו?

די מתיש להיות על המשמר כל הזמן. איזו מין אהבה זו אם את לא הכי עצמך שאפשר?

תנסי לחשוב על זה ככה…

אולי הם בכלל לא ציידים. להפך, הם נטרפים בעצמם. חסרי ביטחון בדיוק כפי שאת לפעמים. ומה לעשות שהביטחון שלהם עולה כשמי ש"לא ממש רוצה", ש"קשה להשגה" – רוצה אותם. זה עניין של אגו. כי אם היא "קשה" זה בטח אומר שהיא משהו "טוב" (אפילו שהיא משחקת או אולי לא מעוניינת). ובדרך הם מעדיפים לוותר על אלו שלא מפחדות להראות שהן רוצות ואולי אפילו טובות יותר.

וזה בדיוק כמו שאת לפעמים מעוניינת במי שלא רוצה אותך, כי גם אותך מנהל האגו.

אבל התנהלות לפי האגו לא בדיוק משרתת את הצורך האמתי שלנו. והבגרות היא להבין זאת. המעטים שהגיעו לתבונה הזו משאירים את המשחק למי שבאמת זקוק לו – ל"ילדים"…

הצעה – אולי ננסה להשתחרר מהתפיסות של צייד וטרף, לכבוש, ללכוד, להשיג. השפה הזו מקטינה את הנשים. הן לא טרף. הן נשמה. ואני באמת מאמינה שזו לא שפתה של אהבה.

לא מנסה להילחם בהיגיון הגברי או בהיגיון הנשי, אבל חלק גדול מההיגיון הזה הוא תוצאה של הבניות. כמו שנשים לא רוצות להיתפס כטרף, גם לגברים נמאס להיות ציידים.

אז תנו לחיות לחיות

לילדים לשחק

ולמי שהבין – לאהוב…

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. ההשוואה של עולם הגברים לציידים ושל עולם הנשים לטרף, היא אכן השוואה שגורמת עוול גדול לשני הצדדים. גדלנו על האמירות האלה שאשה צריכה "לשמור על הכבוד שלה", לא להיות קלה להשגה, ובטח שלא לקפוץ אתו למיטה בפגישה הראשונה. גם לא בשנייה, בשלישית, ובזו שאחריה. שיתאמץ קצת, לא יזיק לו. לך, כאשה, ממילא אין דחף מיני. זה שייך לגברים בלבד. במגזרים מסוימים החמירו את האיסורים, ואפילו ייעצו לנשים לא להיות חכמות מידי, אבל זו כבר אופרה אחרת. מאמר אמיץ כתבת כאן ורדית, ונכון עד כאב.

  2. בעיני סקס זה חיבור בין שתי נשמות, יש העצמה האחד של השני, עולים למיימדים גבוהים יותר יחד. דברים קורים בגוף הגשמי ובעולם האתרי. חלונות נפתחות לאנרגיות שאנחנו לא מרגישים כל רגע ורגע ביום שלנו והאנרגיות האלה יכולות ללוות אותנו במהלך היום(" היא זורחת" , אתה נראה ממש טוב היום") הנשמות מתחברות, כמו שרשמת.

  3. שוב אני נכלם ממה שאת כותבת, את יוצאת מנקודת מבט שמציירת קו הפרדה כביכול ברור בין גברים לנשים ותפקידם מושרש עקב נטייתם המינית אך בני אדם (נשים כגברים) הרבה יותר מורכבים ממה שאת כותבת מה תגידי אם אכתוב שאני (גבר אלק) הוא זה שחיתל/האכיל/ניגב את בני? כפי שכתבתי באחד משיריי: "אנחנו דומים, אנחנו שונים, מאבק כוכבים אנחנו עשויים" בכולנו תבועה היכולת לשחק את התפקיד הגברי או הנשי ואני לא מתכוון לקבוצת הגאים/אות אלא על היכולת להביע את עצמינו ללא פחד שהסביבה תצחק עלינו על כך שאנו מתנהגים שונה מהמוסכם חברתית. ברגע שתפנימי שאין "צייד" ואין "צידה" אלא זוג נשמות שמחפשות אושר אולי תביני שהחיבור ביניהם איננו "משחק" אלא צורך למלא ולהתמלא בהתנסות שתוביל כל אחד מהצדדים להתפתח ביחד ובבדד.

    1. תודה רבה על התגובה המדהימה!
      כן, אני הפנמתי ומבינה שהכל התנסויות…חלק מהתהליך הוא הכתיבה והשיתוף החוצה.

      1. עצתי לך: שבי לכתוב ספר!. הוציאי החוצה כל מה שיש לך להגיד. שלבי בתוכו הערות מאת אנשי מקצוע בתחום ותגובות נבחרות מאנשים שכתבו לך באתר זה. משוכנע אני שלא תצטערי על כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך