ב-31 ביולי 1914 נרצח בפריז מנהיג השמאל הצרפתי, הפציפיסט ז'אן ז'ורס, על ידי לאומן צרפתי בן עמו. הרצח של זאן' ז'ורס, כחודש לאחר שנרצח הארכי דוכס פראנץ פרדיננד בסרייבו, היה רצח פוליטי. מטרת הרצח הייתה סילוקו של המנהיג הפציפיסט מדרכם של הלאומנים הצרפתים, שקראו לצאת למלחמה כפתרון לסכסוך ולמען השבת אלזס-לוריין לחיקה של צרפת. ז'אן ז'ורס היה המכשול שיש לסלקו – מנהיג שקרא בגלוי ובפומבי לשלום ולפיוס עם גרמניה.
רוצחו של ז'אן ז'ורס זוכה בבית המשפט. ארונו של הקורבן הוצב בפנתיאון בפריז, וזכרו הונצח בדרכים שונות: תחנת המטרו "ז'אן ז'ורס", ורחובות ברחבי העולם הנקראים על שמו.
ב-4 בנובמבר 1995 נרצח בישראל יצחק רבין בשל היותו מנהיג שקרא לשלום ולפיוס עם הפלסטינאים.
הציבוריות הישראלית, לאחר טקסי אבל מרשימים, הנציחה את הקורבן בהקמת מרכז על שמו, ותייגה אותו כחומר לימוד בבתי הספר של זרם החינוך הממלכתי. האיקוניזציה של הקורבן הפוליטי היא, כך מסתבר, הדרך היחידה שבה חברה אזרחית "חילונית" יכולה להתמודד עם הפרת אחד מעשרת הדיברות, אותו קוד מוסרי שאמור היה לשמש תכלית לקיום יהודי ייחודי.
אולם אותו חלק בחברה הישראלית-יהודית שמתוכו קם הרוצח וירה בדם קר ביצחק רבין, טרם הביט במראה וטרם הודה בכך, כי החינוך ומערכת הערכים שלו הצמיחו את מפר הקוד של עשרת הדיברות.
לא נלמד כל לקח, ומעשי רצח לקידוש מטרות פוליטיות ממשיכים לשמש כמכשיר הכרעה חוץ-פרלמנטארי יעיל גם בדמוקרטיות.
2 תגובות
הסיקו את ההיפך
וכך הולכים ומתדרדרים
כעת רוצים גם את זכרו להשכיח, מציגים זאת שחגיגה ללא סיבה