הצילו את המדינה

בכל דברי הימים של ההיסטוריה היהודית, במשך אלפי השנים, התקיימה ריבונות יהודית חופשית כמדינה או כמלוכה חופשית רק שלוש פעמים. פעמיים בעבר הרחוק, לתקופות קצרות, בימי הבית הראשון והבית השני, ובפעם השלישית רק במאה ה-20, עם הקמתה של מדינת ישראל לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה.

הממלכות בתקופת הבית הראשון והבית השני, התפרקו ונהרסו מבפנים בגלל שנאת חינם ומלחמת אחים; בגלל מחלוקות פנימיות בלתי נשלטות על רקע קרע בין השבטים, העדות והמעמדות; בגלל מחלוקות דתיות ומדיניות; בגלל קיטוב בין קנאים למתיוונים ובין עניים לעשירים.

התוצאות הטרגיות היו אובדן החירות והעצמאות שהביאו לחורבן, לכיבוש ולגירוש. בעקבות חורבן הבית הראשון והשני, הוגלו היהודים מארצם והפכו למיעוט שסבל מאות בשנים מרדיפות, נדודים וגירושים.

רק כעבור יותר מאלפיים שנות גלות של רדיפות ונדודים ברחבי העולם, עם הקמתה של מדינת ישראל לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה, קם לתחייה הבית השלישי. על סף שנתה ה-67 של מדינת ישראל חיים בה 6 מיליון יהודים, יש לנו הישגים אדירים בכל תחומי החיים על פי כל אמות המידה. ואולם, לאור כל מה שקורה במדינה וסביב לה, כל ההישגים שהשגנו נתונים בסכנה של אובדן שליטה על עתיד המדינה.

כל אותן התופעות השליליות וההרסניות שגרמו לאובדן העצמאות בתקופת הבית הראשון והשני קיימות ומתעצמות במדינת ישראל שהיא הבית השלישי.

קיטוב חברתי, עדתי וסוציאלי; שנאה, הסתה, איבה ואבטלה; מחלוקות מדיניות ודתיות ללא פשרות; עושר מנקר עיניים מול עוני זועק לשמים; סמים, עוני, פשע, אלימות ושחיתות שלטונית; נביאי שקר ומנתצי מיתוסים; דמוקרטיה שהפכה לסדומוקרטיה ואנרכיה; חוסר סולידריות ופטריוטיזם נורמטיבי; "עגל הזהב" ו"אחרי המבול" שולטים בחיינו.

הביטחון הלאומי נשחק, החזון הציוני נשכח, ההרס הפנימי נמשך; משברי המנהיגות, המדיניות והאמינות מובילים להתפרקות ולהתפוררות; השחיקה הביטחונית, השחיתות השלטונית והפוליטיקה ההרסנית הן סכנה קיומית.

ארבע חזיתות של איסלם קיצוני מאיימות לפתוח במלחמה כוללת נגדנו, מלחמה שמסכנת את קיומנו.

עלינו לזכור את העבר וללמוד ממנו:

* חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה לשעבר, אמר לפני שנים רבות לחבריו בליגה הערבית: "הערבים לא צריכים להילחם נגד ישראל כדי להורסה מבחוץ, מאחר שהיהודים יהרסו את עצמם בעצמם, במריבות פנימיות בתוכם".

* במחנה ההשמדה מיידנק מוצב שלט זיכרון: "גורלנו אזהרה לכם".

* במחנה ההשמדה טרבלינקה מוצב שלט זיכרון: "לעולם לא עוד" (שואה).

תהליכי ההרס העצמי מובילים לייאוש, לאכזבה ולמחשבה כיצד לבלום את ההתפוררות, לעצור את ההדרדרות ולחסום את הסכנה הזו.

עלינו לשאול את עצמנו: על מה חלמנו – היכן נכשלנו? מה רצינו – היכן טעינו?

בכל חלקי הציבור יש רצון לשינוי. רצון להתנתק מהמריבה המפלגתית ההרסנית והשגרתית. כולם מחפשים דגל, כתובת ואכסניה, שאליהם יוכלו להצטרף ולפעול, כדי להביא לתקווה ולאמונה חדשה. כולם רוצים להחזיר את החברה ואת המדינה למסלול ממלכתי לאומי, אחראי ואמתי של עם אחד וגורל אחד, של סולידריות ופטריוטיזם ציוני וחברתי, מול הסכנה הקיומית מהאיסלם הקיצוני. כולם חולמים לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.

דרושה מנהיגות של מופת ואמת שתבטיח את המשך קיומו של הבית השלישי באמצעות ביטחון לאומי, צדק חברתי ומוסרי והחזון הציוני המקורי. דרושה התנתקות זמנית מהמריבות ההרסניות בין ימין לשמאל. המדינה זקוקה לריפוי מונע, החברה זקוקה לריפוי בעיסוק והמפלגות זקוקות לריפוי בהלם, כדי למנוע החלטות חלם.

זעקי ארץ אהובה הצילו את המדינה!

יש לנו עם חזק וארץ נהדרת, אנו זקוקים למנהיגות אחראית שתגבש הסכמה לאומית מול הסכנה הקיומית.