המזרח הפרוע

להיות מזרח ירושלמי
תמונה של שפר בשחור לבן
ד"ר יונה שפר

משיחותיי עם מורה תושב מזרח ירושלים עולה תמונה קודרת של הזנחה מצד הרשויות. ההזנחה באה לידי ביטוי בהתעלמות ממצוקות האנשים בחיי היום-יום, מצוקות שחלקן נגרמות בידי אנשים שיד החוק אינה חפצה, אינה יכולה ואולי אף חוששת להימתח עדיהם. אלה הם רק מקצת מהדברים שאני שומע ממנה, ולדעתי כדאי להביאם לידיעת הרבים:

אני מתגורר בהר הזיתים, מרחק דילוג קל מקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, מרחק נסיעה קצרצרה למערב העיר, מרחק של 48 שנות חלום על עיר מאוחדת. בכל הזדמנות, לפני יום ירושלים, אחרי יום ירושלים ואם אפשר היה אז גם בימים שלא מופיעים בלוח השנה, בכירי הפוליטיקאים והזוטרים שבהם מצהירים על העיר שחוברה לה יחדיו ושלעולם לא תחולק שוב. אכן, הם חיברו את העיר, אבל חיסרו את אנשיה.

מישהו פעם שמע על מזרח חיפה? מזרח עכו? מזרח באר שבע? מזרח ירושלים, לעומת זאת, הוא אזור מוגדר בדיבור אבל גם הלכה למעשה. מרוב שהוא קיים ולא קיים, עוד מעט יהפוך לדמיוני לגמרי.

אדם "מזרח ירושלמי", אחד מהלא-קיימים (ערבים, בתרגום חופשי), נניח מורה, מתעורר לקראת יום עבודה. הוא רוצה להפעיל את הקומקום החשמלי, אבל שוב יש נפילת מתח בקוויה של חברת החשמל המזרח ירושלמית, בדיוק כמו אתמול בלילה. אחרי ארוחת הבוקר הוא יוצא מהבית אל המכונית, אבל אויה! החלון הקדמי נופץ והמראות נעקרו ממקומן. ואז הוא נזכר ששלשום יעץ לו בעליו של מגרש החנייה הסמוך, עצה חברית גרידא, להחנות אצלו את המכונית כדי לשמור עליה מפני ונדליזם.

הולך המורה למשטרה, ושם אומרים לו פחות או יותר כך: "אם אתה רק חושד מי עשה את המעשה, אל תיתן לנו את שמו. אנחנו לא נטפל בזה"; או: "תתפוס את הפושע, קח ממנו טביעת אצבעות, תבנה נגדו תיק פלילי מהמסד עד לטפחות ואנחנו כבר ניקח את זה משם." בקיצור, עבור תושבי מזרח העיר הערבים המשטרה יעילה בערך כמו חבר לצרה. מובן שאם המורה היה שורט יהודי בטעות המשטרה הייתה מתגלה במלוא יעילותה.

לפני חצי שנה כתב המורה לעירייה על חריגות בנייה לכאורה שעשה אותו בעל מגרש כאשר הקים את המגרש על הכביש, אבל לא זכה למענה. שכניו דיווחו למשטרה שראו את בעל המגרש מוכר סמים בלילה ליד בית הספר, אבל דבר לא נעשה. הם מעלים ביניהם השערות בנוגע לחסינותו מפני החוק, אבל הרי לא ייתכן שמישהו יעסיק עבריין כזה כמשת"פ.

מהמשטרה הולך המורה לעבודתו בבית הספר. סוף השנה הגיע, וכרגיל בתקופה זו מתפרסם עיתון בית הספר ומחולק לתלמידים. חלק קטן מהעיתון מוקדש לפרי עטם של התלמידים, וחלק הארי שלו מוקדש למאמרים פרי עטו של המנהל, למאמרי שבח מאת מורים על פעילותו המבורכת של המנהל ולתמונות של המנהל בצוותא עם אח"מים שבאו לבקר בבית הספר מטעם העירייה או משרד החינוך. אכן, שליט של מדינה ערבית בזעיר אנפין.

המורה נזכר בעצב ששלח למשרד החינוך מכתבים על חריגותיו של המנהל: איך הוא משנה הרכבים של כיתות חודש אחרי תחילת שנת הלימודים, איך הוא מעביר מחנכים בין כיתות, איך פעם תלמיד ניסה להתאבד אבל המנהל שלח אותו לקופת חולים עם אחד המורים ובלבד שלא להזעיק אמבולנס, איך הוא מדווח בשקר על שעות עבודה שלו ועוד ועוד. משרד החינוך מעולם לא הגיב. בכל זאת, טריטוריה אחרת שנמצאת "אי שם מעבר לקשת".

מה שהמורה אולי לא יגיד לאיש זה שאת משכורתו הוא מקבל מעיריית ירושלים, אבל את תכנית הלימודים הוא מקבל מהרשות הפלסטינית. הוא מתבייש לספר שתכנית הלימודים הזאת נועדה למעשה להטפיש את התלמידים ולא להחכים אותם.

אלה הם חייו של המורה, מעט שמחות והרבה מכות מצד בני עמו ומצד אותם שכפופים לרברבנים שמנפחים את לחייהם בדיבורי סרק על אחדות העיר.

מזרח ירושלים. שטח הפקר עבור הישראלים כל עוד ה"מקומיים" אוכלים זה את זה, "ארץ לעולם לא יהיה בה סדר" עבור התושבים הערבים, המקום שלמרבה הצער עלול לספק תסריטים לסרטים בנוסח המערב הפרוע. לא מעט תושבים ערבים ביקשו וקיבלו אזרחות ישראלית, וחלקם מתחרטים על כך ורוצים שהרשות תיכנס כדי לעשות סדר, במובן הערבי של המילה.

לא אוכל לסיים בנימה אופטימית, אז אסיים במה שיום אחד אולי יהיה בסיס לשיר:

להיות מזרח ירושלמי פירושו שתאונה בשגגה הופכת אותך לטרוריסט.

להיות מזרח ירושלמי פירושו שכל מעשיך אפופים חשדות, ואך לשווא תואשם, בין שאתה מת או חי.

להיות מזרח ירושלמי פירושו שעליך לשאת קנאה, עוול ואכזריות מצד ערבי שרואה אותך חי חיי נועם ושלווה ומצד יהודי שרואה בך אנטישמי.

להיות מזרח ירושלמי פירושו שעליך לשלם למציאות את עצביך וחייך ברוחב יד, ושאתה חייב להיכנע למצב.

עד מתי?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. קראתי את המאמר וכבר חשתי ברע ובמועקה, ותוך כדי אני מהנהנת בראשי ואומרת לעצמי עד כמה אתה צודק, צודק ב 100%. עיר כזו יפה שרבים חפצים לחיות בה, אך דווקא אלה אשר "התמזל מזלם" ונולדו בה ואף חיים בה סובלים סבל רב.

  2. נכון ולעניין.כל הכבוד לך ד"ר יונה.ושוב אני שואל עד מתי ????

  3. לדעתך חלק מהמורים במערב ירושלים לא סובלים מרוב הבעיות האלה? לא משכנים ערביים אבל משכנים דתיים קיצוניים. ויתר הבעיות דומות עוד יותר.

  4. ממה שמתרחש מתחת לאף שלנו
    והכי גרוע: לא רוצים לדעת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך