פלוגות המחץ

75 שנים להקמת הפלמ"ח
לוחמי פלמ"ח - ארכיון הפלמ"ח PikiWiki

אתמול התקיים בהיכל התרבות שבתל-אביב כנס הפלמ"ח ה-10, לציון 75 שנים להקמת הפלמ"ח. הפלמ"ח – פלוגות המחץ – היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון ההגנה, צבא המדינה היהודית שבדרך. יחידות הפלמ"ח הן שנשאו בנטל הלחימה העיקרי בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות, הן שנתנו שהות למפקדת ההגנה להתארגן, הן שאפשרו לגייס את כלל העם לצבא ההגנה (לימים – צה"ל), הן שאפשרו ליישוב היהודי לנצח במלחמה.

אנו חייבים תודה מיוחדת לבריטניה – הן לממשלת המנדט שישבה בירושלים והן לממשלה שבלונדון. זו גם זו ידעו על קיום ארגון ההגנה וידעו על קיומן של פלוגות הפלמ"ח המגויסות, ידעו והניחו להם להתקיים, להתבסס ולהתפתח. כל עוד לא פעלו אלה נגד השלטון הבריטי, הניחו להם. אינני רוצה לחשוב מה היה גורלנו וכיצד הייתה מסתיימת המלחמה אלמלא הייתה לנו תשתית צבאית זו מוכנה לקריאה.

הפלמ"ח לא היה רק שלוש חטיבות החי"ר – יפתח, הראל, והנגב. בפלמ"ח הונחו היסודות למרכיבים השונים של הכוח העברי – זרוע הים, זרוע האוויר, חיל הקשר, יחידות המודיעין – וכן התשתית הצבאית, הפיקודית והארגונית אשר בנתה את צה"ל.

באוגוסט 1949 הוצגה תערוכה לזכרה של חטיבת הראל. ביקרתי, כמובן, בתערוכה ופרסמתי רשימה קצרה בכתב העת "מערכות", תחת הכותרת "מרוחה של חטיבה". אביא כאן רק את דברי הסיכום של אותה הרשימה:

"קשה להצביע על גורם זה או אחר אשר הוא שהנחה את החטיבה בדרכיה והוא שקבע גורלה יותר מכל גורם. בכל מבצע, בכל הישג, מתגלמת כל אותה הכנה שקדנית, אפורה ומאומצת במשך חודשים ושנים – עמל שהושקע בהכשרת מפקדים ובהדרכת חיילים, בגיבוש יחידות ובארגון הדפוסים, ואין לראות ולהעריך יחידות צבא לפי מבצעיהן בלבד.

רק ה'רוח' היא המשותפת לכל הגורמים, היא העוברת ומפיחה חיים בגוף הצבאי הגדול. רוח הלוחמים ורוח היחידה – רק בזכותם הופעל הנשק ע"י האיש המתאים, במקום הנכון ובאופן היעיל ביותר.

ניתן לומר: בזכות האנשים, טוראים ומפקדים, אשר כל ה'בלתי נשקלות' האלה איחדום וגיבשום לגוף אחד, למשפחה לוחמת אחת, בזכות רעות זו שבקרב, הגיעו לוחמי הפלמ"ח למה שהגיעו."

משנסתיימה המלחמה התפרקה החבילה. הלוחמים התפזרו בכל שדרות החברה – היו שחזרו לקיבוץ ולמושב, היו שמצאו מקומם במדע ובטכנולוגיה, בתעשייה, במסחר, בספרות ובאמנות. גרעין קטן המשיך לשרת בצה"ל ולמלא תפקידי מפתח בביטחון המדינה. ב-1982, משפרש רפול (רפאל איתן) מתפקיד הרמטכ"ל, פרש מן השירות גם הרמטכ"ל השישי והאחרון יוצא הפלמ"ח.

הכנס, כמו כל תשעת הכנסים שקדמו לו, ננעל בשירת המנון הפלמ"ח, "לפקודה תמיד אנחנו". שלוש מלים אלה אינן מוגבלות לפקודה הצבאית, לפקודה בשדה הקרב. המהות האמתית שמאחורי שלוש המילים היא העמידה של כל איש פלמ"ח לפקודת העם: עמידה תמיד וללא סייג, אז ב-1948, והיום ב-2015. נקום כולנו, לבושים חולצה לבנה, כולנו עודנו ב"רזרבה" (כך כונו אנשי המילואים בפלמ"ח): הזקן רק ייתן פקודה, וכולנו נתייצב. כן, אפילו ייעשה הדבר עם הפיליפינים המטפלים והנלווים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. בזמנו ידענו כמובן הכל על מנהיגי האומה ומקימי המדינה
    הנכדים שלי כבר לא יודעים כלום
    פלמ"ח? הם לא יודעים אפילו באיזה כיוון לחשוב
    כשלון מוחץ של מערכת החינוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך