מה קורה לחברה שלנו?

המדינה שלנו נפלאה, ההישגים במאה האחרונה חסרי תקדים בעולם כולו, האנשים ברובם מדהימים – אוהבים להתנדב ולעזור זה לזה, ובכל אופן אנחנו לא מרוצים.

נשאלת השאלה מדוע?

כי אנחנו ממהרים לא לאהוב את האחר, לא לפרגן, להטיל מום בציבורים שלמים, ממעטים להתחשב ברגשות הזולת; כי אנחנו שמים דגש מופרז על הישגים חומריים, מקדשים כסף וכוח כערך עליון ורואים בהם נשוא להערצה עד כדי עבודה זרה; כי אנחנו לא רגישים די לפערים חברתיים, לחלשים בחברה; כי מעמד הביניים שהינו עמוד השדרה של המדינה הולך ונשחק, ואין מנחם שכך זה בעולם המערבי; כי אין בנו מספיק חמלה על הזולת, וככל שאנחנו מרגישים חזקים יותר וגדולים יותר התופעה מתחזקת.

בסידורים נוסח אשכנז נתקן בסוף תפילת ערבית של מוצאי שבת קטע נפלא ממסכת מגילה, האמור ללוות אותנו בהתנהגותנו במהלך השבוע: "אמר רבי יוחנן, בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענותנותו". דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ושולש בכתובים, ככתוב בספר דברים: "כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים, האל הגדול הגיבור והנורא, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד", ובהמשך: "עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" וגומר, הרי לנו מורה דרך להתנהלות מידתית מאין כמוהו.

בספרו הנפלא של ד"ר מיכה גודמן, "הנאום האחרון של משה", נכתב: "הספר (דברים) מוקדש לסכנות הנובעות מהצלחה, כוח ועושר ושפע, אך הוא לא קורא לסגפנות […] ספר דברים קובע שהעמדת חברה מוצלחת שאינה גאוותנית היא משימה בת ביצוע ושאפשר לקיים חברה שולטת שאינה מושחתת […] ספר דברים הוא ספר הדרכה אל הכוח, הוא מתאר כיצד אפשר להגיע למצב שבו הכוח שניתן לעם על מנת שישנה את העולם, לא ישנה לבסוף את העם עצמו […] הציונות בפעולה היסטורית מזהירה, השיבה את העם אל האדמה ואל הריבונות, העם חזק, הכלכלה החלה לשגשג, העוצמה החלה לגאות […] הציונות נתנה ליהודים כוח, וספר דברים מדריך אותנו כיצד להתמודד עם כוח".

ואילו אנחנו איננו מפגינים התנהגות נכונה של עם בשגשוג, בעל כוח שלטוני, עוצמה ושררה, אין מספיק דוגמה אישית נכונה בציבוריות, ואין שילוב נכון של גדלות וענווה. המחלוקות רבות, האלימות גוברת יתר על המידה, הצניעות התקשורתית וניצול לשון הרע גובלים בקיצוניות, וכך, במקביל להישגים הרבים ולגדולה, אנחנו מעמידים במבחן קשה את הלכידות החברתית, את הערבות ההדדית, וחוטאים בלשון הרע ובהפיכת החומרנות לעבודה זרה ממש (כל התמסרות קיצונית לנושא, טומנת בחובה עבודה זרה).

כיצד ניתן לשנות את פני הדברים?

חינוך לענווה ללא הפסקה: עלייה בעוצמה וביכולת השליטה וההשפעה חייבת להיות מלווה בעלייה בענווה ובחמלה ובשיפור היחס לחלש בחברה. לכך עלינו לשאוף, וכך עלינו לחנך את ילדינו ללא הרף. חומר למחשבה!

חינוך להתחשבות ברגשות הזולת: לאחרונה העסיק אותנו רבות "מצעד הגאווה". האם ייתכן מצעד כזה בטירה או בבקעה אל גרביה? התשובה חד-משמעית – לא ייתכן בעליל!

ומדוע? יש שיאמרו שיש כאן רגישות גדולה של התושבים לנושא, אז מדוע בירושלים אין מתחשבים כלל ברגישות התושבים ובטירה דווקא כן? חומר למחשבה!

רגישות לאוכלוסיות חלשות: יש בקרבנו אוכלוסיות רגישות יותר – עולים חדשים, אנשים שמנהגיהם שונים מהשכיח והמקובל בחברה, או כאלו שצבע עורם אחר ושפתם שונה ולא מוכרת.

עד כמה אנחנו פתוחים ומוכנים לקבל את האחר? עד כמה התקשורת ערה לרגישותם זו בבואה לפרסם ידיעות על אחת מן הקבוצות הנ"ל? אולי אין זה מן הראוי לפרסם ידיעות על קבוצות אלו כפי שנהוג לגבי קבוצות אחרות? חומר למחשבה!

הקפדה והחמרה לגבי אחרים: "אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה" (הכוונה לבית המקדש השני) הגמרא במסכת בבא מציעא שואלת, איך ייתכן שדין תורה גרם לחורבן? והתשובה: הבעיה אינה במה שכתוב בתורה ואף לא בחוק, אלא בעצם השפיטה, בדין עצמו. משום שלא טרחו לבדוק אם הפסיקה ישרה בעיני אלוקים, האם היא מתאימה למציאות הקיימת? לא התייחסו כלל לנושא של לפנים משורת הדין, המונח פשרה היה זר.

ומה אתנו היום? מעשה אבות סימן לבנים! ההיסטוריה חוזרת על עצמה אם איננו לומדים דבר ממה שהיה בעבר. חומר למחשבה!

הקטנת הסגידה לחומרנות: הבה נעודד אנשי עסקים ומנהלים לומר עד כאן. בנושאי השתכרות וגמול מחברות – חקיקה לא תעזור לשים גבול, אלא קוד המצפון. כשיעקב אבינו נפגש עם אחיו עשו לאחר פרידה של שנים, הם שוחחו גם על רכוש ועל מתנות – אמר יעקב: לי יש "כל", ועשו ענה: לי יש "רב". ליעקב יש גבול, יש לו מספיק כדי צורכו, לעשו אין מספיק, כי אין לו גבול. ראוי שמנהלי עסקים ומנהיגים יאמרו: "עד כאן, די לנו", יש בכך מן הנאיביות, אבל זהו בדיוק האתגר הגדול.

מדוע בוגרי 8200 שמצליחים יפה בעסקים על בסיס יוזמה ברוכה, על ניסיון ועל ידע שרכשו על חשבון המדינה והתעשיות הביטחוניות, לא יתרמו מתוך ההצלחה, ביוזמתם, לחברה, לחינוך הטכנולוגי לחיזוק שכבות חלשות? ובאמת מדוע לא?

מרגע גיוסם של אנשים אלו ליחידה וליחידות דומות, יש להשקיע בחשיבות הנתינה וההשבה לחברה מתוך הצלחה. חומר למחשבה!

להעמיד לנגד עינינו את הדאגה לתחושת הנוחות או אי-נוחות של הזולת, לפני הדאגה לחופש הפרטי: אנחנו מצפים ממנהיגי ציבור, מרבנים וממחנכים, להדריך ולחנך, לשפר את תחושותיו של הזולת ולא לעודד סגידה של "האני", "העצמי".

הרב פרופ' הלורד יונתן זקס, רבה הראשי לשעבר של אנגליה, אומר במאמר נפלא על גדלות וענווה, שהאלוקים מלמדנו כי: THE POWER OF POWERS CARE FOR THE POWERLESS חומר למחשבה!

תנאי לחברה מוסרית איכותית ומצליחה לאורך זמן – חינוך: מגיל צעיר מאוד יש להשקיע בנושאים כגון אהבת חינם, אתיקה, נתינה, יושרה; ביכולת להקשיב לאחר, להבין, להזדהות לפעמים, להשתתף בעתות שמחה או לחילופין בעתות משבר.

לא בכדי אין בעברית מילה למונח לציית, והיא נלקחה מארמית. בספר דברים מופיעה המילה "שמע" עשרות פעמים במובן של הבנה. אנו נדרשים להבנה, לא לכפייה וודאי לא לצייתנות עיוורת. עשייה מתוך אמונה והכרה – אך לא עשייה תוך דריסת הזולת. את היכולת לפתיחות ולאווירה של תשאול ותחקור ואת חשיבותן לימדונו אבותינו בליל הסדר המסורתי. חומר למחשבה!

מחירי דיור – ולמה זה קשור? חברה שתשלב יוזמה, חדשנות, תחרות וניהול, עם נתינה וגבולות, עם חמלה ואהבת הזולת, עם שילוב של דרך הפשרה, עם שמירת הלשון והימנעות מהפללת ציבורים שלמים, היא חברה שתבין שצריך לפתח את הפריפריה, לבנות תשתית תחבורתית ענפה ומודרנית ובתי חולים, להשקיע בתשתית חינוכית ולמשוך כוחות הוראה טובים. כך יתאפשר ואף יהיה כדאי לרבים לעבור ממרכז הארץ ולמצוא דיור הולם באזורים אחרים, שכן מחירי הדיור בגוש דן מושפעים מכוחות כלכליים עולמיים אדירים, ומיני תקנות של היישוב בארץ לא יועילו. זוגות צעירים חייבים למצוא אפשרויות רחבות מחוץ לגוש דן, חלקם עושים כך אבל לרובם קשה.

גם בשוק ניירות הערך בעולם יש הוכחות אמפיריות לכך שחברות שהנן אתיות יותר וחברתיות ויותר, גם נהנות מביצועי מניות טובים יותר. חומר למחשבה!

ולסיום דבריי, בתורה נאמר: ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלוקיך, וכפי שאמר הראי"ה זצ"ל על החינוך: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית היא לעשותו טוב וישר".