אני הולכת למספרה. כל הלילה לא עצמתי עין, היו לי תכניות, ראיתי את עצמי עם שער קצוץ לגמרי, ואחר כך ראיתי את עצמי עם תלתלים, עם סלסול, עם פרמננט, יש הרבה שמות למראה הזה של כבשה. אולי כדאי, לא יודעת, מנסה לדמיין איך אראה בתספורת חדשה לגמרי, ולא מצליחה להחליט מה כדאי. בבוקר אני רצה לעבודה וישר משם קובעת תור למשה הספר: "בטח, מותק, תבואי בשלוש, מותק, אני יקבל אותך מהר, לא תחכי הרבה, אולי גם מניקור באותה הזדמנות, מותק?" אני מגמגמת משהו, מתאפקת בכוח לא לתקן לו את העברית, מן הרגל כזה אצלי, והוא ממהר להרגיע:"לא, בטח שלא חייבת, אז קבענו בשלוש, ביי מותק."
מותק מגיעה בדיוק בשלוש, ומשה קצת עסוק: "כבר אתך, נשמה" הוא אומר לי, ומבקש מאורטל לחפוף לי. "לא קוראים לי אורטל, קוראים לי אורית" היא אומרת לו בכעס, והוא צוחק: "לא קוראים לך בכלל, את באה לבד". משה הוא היחידי שצוחק מהבדיחה של עצמו, ואורית מסבנת לי את הראש, וחופפת לי עם הציפורניים, ואני שותקת גם כשזה קצת כואב וגם כשהמים קרים לגמרי, כי אורית עצבנית מספיק, אני לא צריכה לעצבן אותה עוד. משה מתפנה אליי, עומד מאחוריי ומסרק לי את השער לכיוונים מוזרים: "יפה לך ככה, מותק, אני ממליץ ככה, נשמה, קצת צבע, וכמה פסים בצבע אחר, זה מודרני, את תהיי צעירה בכמה שנים טובות, בעלך ימות עלייך ככה, מותק, תבואי מחר לספר לי מה הוא אמר" הוא מדבר בלי הפוגה, וגוזר, מסלסל, צובע, מורח פסים, שוטף, רוחץ ומייבש. אני מביטה במראה – כמו חדשה, וחושבת שהתענוג די יקר. "אבל תראי, נשמה, את ממש חדשה תוך שעתיים." מה אני כבר יכולה לעשות מול טיעון מוחץ שכזה, חוץ מלשלם ולהתפלל שהתוצאה שווה את המחיר המופקע. משה מבטיח שזה לחפוף וללכת, בשפה המיוחדת שלו זה נשמע כמו wash and go, ממש פרסומת לשמפו.
אני מגיעה הביתה, יוסי מסתכל בי במבט מוזר, ודקה אחר כך הוא כבר בעיתון שלו, שואל כבדרך אגב: "בשביל מה זה היה טוב?" אני בולעת את הרוק ואומרת: "זה טוב לי, יוסי, אתה לא אוהב את זה?" אבל יוסי עונה: "זה טוב בעיקר בשביל הכיס של הספר המהולל שלך, לא פלא אם הוא יצליח לפתוח בקרוב עוד סניף – עם עוד כמה לקוחות כמוך, הוא מסודר."
11 תגובות
אגב, יש כמה דברים שאפשר לעשות לבד… למשל להסתפר 🙂
תגובה כל כך ברורה מצדו לבוא בטענות על הכסף שבכיס. אבל כל אדם צריך לדעת לעשות משהו טוב עבור עצמו. כהרגלך צביה, כותבת נפלא ומלאה בכישרון.
סיפור מציאותי ויומיומי.חדשות לבקרים אני מוצאת את עצמי אומרת לסובבים אותי אומרת….אתם יודעים למי זה טוב?למצב הכלכלי של החברה.שמחתי לקרוא…הכל בקיצור וישר לעניין.
יודעת להציג התמונה כהוויתה ולא מסתירה, כמו רובנו
סיפור מקסים ומשעשע, קרוב מאוד למציאות, כולל התגובה של הבעל… 😉 העיקר שנפנק את עצמנו!
במאמר אוגוסט 11 המסקנה העיקרית שתמיד אבל תמיד תעשה את הטוב בעיניך ואל תהייה מושפע מהסביבה. זה לא אומר שלא להתייעץ , אבל את ההחלטה את/ה מחליטים בלבד. יש לציין שהאישה שבמאמר נהגה באיפוק מושלם למרות שרצתה להגיב על התנהגות הספר ולגבי הבעל לדאבוני תגובתו די אופיינית לבעלים למרות שחבל שנוהגים כך. לדעתי פרגון בין בני הזוג דרוש ומחייב למען הזוגיות. כן צביה המציאות לעתים מרה אך את יודעת איך לשקף את המציאות במאמר קטן בעל מסרים רבים ועל כך שאפו ענק וכה לחי!????
צביה יקרה, נהניתי לקרוא והעלית חיוך על פניי, תיארת את מה שכמעט כל אישה חווה באיזושהי נקודה בחייה- להיכנס לספר ולהתפלל לצאת נורמלית לכל הפחות ויפה במקרה האופטימלי 🙂
כשאת מספרת על עצמך קל לי יותר לראות כמה זה מגוכך
צביה'לה, נהניתי מאד לקרא את הסיפור שלך. נראה לי שהאשה בסיפור רגילה לתגובות מהסוג הזה, הלוואי שלא יקלקלו לה את ההנאה מן התספורת שלה.
המראה הפנימית שלה, היא זו שתנחה את דרכה…
אנשים אומרים "הסתפרתי" אבל אף פעם לא ממש מדברים על כל הבלאגן מסביב. בתור אחת שרוב חייה הסתובבה עם שיער ארוך וגזרה קצוות בעצמה, עולם המספרות עדיין חדש לי ואני עדיין לא רגילה לכל הדברים שנראים לי מרגיזים ושכל שאר המסתפרים כבר לא מתרגשים מהם. טוב לדעת שזה לא רק אני ^_^
תגובה "סטריאוטיפית" של הבעל הלא מפרגן…. נשמע מאד מוכר…. ועדיין ספור קצר, משעשע, כולל השימוש בעברית הרחוב המתובלת בהרבה "מותק" מסחרי העומד בסתירה להעדר החיבה הכנה מצד הבעל.
סופרת מוכשרת בעלת מבט בוחן.