תיבת אוצר היסטורית

מקום אפלולי, מאובק, מקום ארכאי – כך אנחנו מתייגים את הארכיון, ולא מעריכים את תרומתו לקהילה. כמנהלת מחלקת ארכיון של רשות מקומית ברצוני לחדד ולהדגיש את חשיבות הארכיון במגוון תחומים ונושאים.

בארכיון נשמרים מסמכים ראשוניים כמו פרוטוקולים, מכתבים, תעודות, תמונות, קלטות ובעידן החדש גם מסמכים שעברו דיגיטיזציה. הוא נועד לשמור על מסמכים ותיעוד ולספק מידע וחומרי מחקר למשתמשים.

המשתמשים (כך נקראים אלה הפונים לקבל מידע, באים, מציצים ומתמכרים) מגיעים מכל שכבות החברה. חלקם אנשי מחקר – סטודנטים, דוקטורים ופרופסורים הלומדים ומלמדים במוסדות להשכלה גבוהה; חלקם מחפשים את שורשי משפחתם – בדרך כלל אלה אנשים מבוגרים שנזכרים באיחור שלא התעניינו בהיסטוריה המשפחתית כשעוד אפשר היה לשאול את ההורים, וכשהתעוררו כבר לא היה את מי לשאול; ישנם הגניאולוגים, המעלים קשרי משפחות שהם עצמם אינם קשורים אליהן בקשרי דם; יש כאלה שאוהבים לשמוע, לקרוא ולהפנים את הסיפורים, האירועים, האנקדוטות, ונהנים מהאפשרות לחשוף פרשיות עלומות; יש כאלה המחפשים חומרים לספר שהם כותבים, אולי מבקשים לקשט את בית העסק בתמונות או במסמכים הקשורים למיקומו ולהיסטוריה שלו, וגם אלה הזקוקים למסמכים ולתעודות משפטיות.

ויסלחו לי אלה שלא מניתי והם נמנים על המסניפים את האווירה המיוחדת, המעניינת והמגלה טפח-ואם-תפשפש-אולי-תחשוף-טפחיים.

במאמר קצר זה לא אוכל למנות את כל הטוב שהארכיון יכול להרעיף עלינו, ותקצר היריעה לכל מה שהארכיון מסוגל להציע ולספק. מניסיוני, היודעים על האוצר הם שיעור נמוך מאוד באוכלוסייה, ואפילו החוקרים במוסדות ההשכלה הגבוהה לא תמיד נותנים דעתם לנכסים ולמסמכים הנמצאים בארכיון ולמידע הרב האצור בהם ושכולו פתוח לשימושם. ואם העומדים בראש פירמידת החינוך אינם תמיד יודעים היכן לחפש, מה נלין על אלה שאינם אמונים על מחקרים ובידם רק פיסות וקרעי מידע על משפחתם.

ולכן המסקנה המתבקשת היא חשיפה. בראש וראשונה יש לחשוף את התלמידים כבר בבית הספר העממי למקור מידע ראשוני חשוב זה. הויקיפדיה כבודה במקומו מונח, אבל היא אינה יכולה להיות תחליף למוצר האמתי. כאשר יצטרכו התלמידים למידע ראשוני, הם ידעו לאן לפנות והיכן טמונים מקורות המידע שלהם יזדקקו. אם החשיפה תתחיל שם היא תמשיך ותלך עם תלמידים אלה הלאה בהמשך דרכם, אם בלימודים ואם במערכות החיים בעתיד.

ועוד בנושא החינוך, בעיקר בלימודי ההיסטוריה. כיום התלמידים שואבים את המידע ההיסטורי מספרי היסטוריה שנכתבו על ידי היסטוריונים או מהאינטרנט. אבל בכל מקרה מדובר באוכל לעוס. הלימוד היה מעניין הרבה יותר אם יכלו ללמוד את העובדות ממסמכים מקוריים ראשוניים שנכתבו על ידי אנשים שחיו בתקופה שעליה הם לומדים. ממכתבים, מיומנים, מתמונות ומנתונים סטטיסטיים.

כך ההיסטוריה הייתה מקבלת ממד שונה לחלוטין. ההבנה של מציאות ותהליכים הייתה מקבלת פרופורציות אחרות והעובדות היו נעשות ממשיות הרבה יותר אם היו מסופרות מפי אנשים שאמנם חיו בעבר אבל חוו בעיות, התלבטויות והתרחשויות דומות. כבר נאמר שההיסטוריה חוזרת על עצמה, או לחלופין טבע האדם לא משתנה. התלמידים היו חשים קרובים יותר לנושא אם יכלו להזדהות והלימוד היה מעניין יותר ולא נתפס כמשהו ישן נושן שאין לו קשר לחיי היום-יום שלנו.

לארכיון מקום מרכזי בכל הנוגע לידע, מידע, מחקר ולימוד ובחינוך בכל תחומי החיים. ולמרות זאת, בארץ הוא לא מקבל את ההתייחסות הראויה ואינו מוכר כאבן יסוד בכל  הנושאים האמורים. לא רק שתמיד ימוקם אי שם באיזה מרתף או מקלט, גם לא יימצאו לו התקציבים הראויים והארכיונאים לא יקבלו את ההערכה וההכרה לעשייה שלהם לשמירה על ערכי התרבות, הנכסים והמורשת.