תובנות מיום השנה למיגור הנאצים

חסר כאן משהו, החליטה רות בקרמן כשעמדה ברחבת הזיכרון למלחמת העולם השנייה מול הכניסה למוזיאון אלברטינה בוינה. רות בקרמן, יוצרת סרטים יהודייה מוינה, התבוננה בפסל שיצר אלפרד הרדילקה. הפסל הראה יהודי גוחן על ברכיו ומקרצף את המדרכה. כאשר כבשו הנאצים את אוסטריה וסיפחו אותה הם כפו על יהודים לקרצף את המדרכות ואת קירות הבתים ולהסיר סיסמאות אנטי-נאציות. לא די בפסל רב העוצמה. צריך להראות את הקהל סביב, החליטה בקרמן.

היא מצאה בסרט תיעודי קטע בן חמש שניות המראה עוברי אורח מתבוננים בהשפלת יהודי וינה. חלקם לועגים בפה מלא, מריעים ונדחפים קדימה כדי להיטיב לראות. אחרים מסתכלים בשקט. מאז מרץ השנה מוקרן הקטע הזה ברצף על שני מסכי ענק שהוצבו ליד הפסל, מול ראשו של היהודי המושפל. המיצג משלים את הפסל ומציב מראה בפני המתבונן. מי שעומד שם חייב לשאול את עצמו אם הוא היה מגיב כמו שהגיבו אנשי וינה אז. הנכונות של שלטונות העיר לאשר את הקמת המיצג משמעה שלא רק הנאצים נטלו חלק בדיכוי היהודים. גם לעוברי האורח המריעים או שותקים היה חלק בפשע. ההודאה בכך היא אמירה, מעין התחייבות מצד ראשי הציבור לא לתת לתופעה זו לחזור על עצמה בעתיד.

יום שישי, השמונה במאי. כמו בשאר אירופה, גם וינה ציינה שבעים שנה למיגור הנאצים. וינה עשתה זאת בכיכר הענקית מתחת למרפסת שבה הכריז היטלר על סיפוח אוסטריה בשנת 1938. לעת שקיעה נאספו אלפים לקונצרט של התזמורת הסימפונית של וינה בנוכחות ראשי המדינה. הנואם המרכזי הוא הקנצלר ורנר פיימן. "אל תעמוד מהצד", זה המסר שלו. "Don’t be a bystander", הצהיר בגרמנית ובאנגלית. כך, בהכללה אוניברסלית, ללא הגבלה לעוול ולכיבוש שהגרמנים גרמו לאוסטרים.

לא לעמוד מהצד לנוכח פגיעה בכבוד האדם וחירותו. זה הלקח האוניברסלי שראשי אוסטריה מנסים להנחיל לחברה שלהם. ואצלנו? מה הלקח שלנו מכמעט חמישים שנות כיבוש וסיפוח? אין זה נכון להשוות בין שני מצבים היסטוריים כה שונים. אבל ודאי נכון לבדוק – האם לא הפכנו לעומדים מהצד, משלימים עם הכיבוש, הדיכוי והסיפוח, בעוד מעטים בתוכנו מריעים וצוהלים?

המאמר התפרסם באנגלית, צרפתית וערבית באתר I24. ראו בכתובת:

http://www.i24news.tv/en/opinion/71985-150521-do-not-stand-by-the-austrians-and-us