המרדף אחר ספר שעותקיו אזלו

מה הקשר בין מצאי ספרים בחנויות לבין בושם של שאנל?
ד"ר ורד טוהר

לאחרונה חיפשתי לרכוש רומן מוכר ומוערך שכתבה סופרת זוכת פרס ישראל. תחילה פניתי לסניפי רשתות הספרים הגדולות ולאחר מכן גם לרשת קטנה יותר שסניפיה מצויים בקמפוסים, ואפילו לחנות עצמאית אחת. מסתבר שהספר לא ניתן יותר להשגה. המוכרת האדיבה והמתנצלת שלחה אותי לחנויות של ספרים משומשים ולאתרי הרשת שבהם נמכרים ספרים משומשים. "זה הסיכוי האחרון שלך", כך אמרה לי, "אולי יתמזל מזלך".

זו אינה הפעם הראשונה שאני מחפשת ספר ומגלה שעותקיו אזלו, ומצב זמינותם של ספרי שירה ביחס לספרי פרוזה אפילו גרוע עוד יותר. כלומר במדינת ישראל של שנת 2015, ששוק הספרים שלה דווקא חי ותוסס מאוד ומתהדר באלפי כותרים חדשים לשנה, קשה מאוד לבנות אוסף ספרים ביתי באופן מתוכנן ומושכל. אפשר רק להישען על היצע אקלקטי שזמינותו טובה לאותו הרגע, היצע שנס לחו תוך חודשים לכל היותר ולאחר מכן עתיד להיות מושלך לתוך מגרסת הזמן. לעתים נדמה שלבושם או לדגם מסוים של ג'ינס או של שעון יד יש סיכוי לחיי מדף ארוכים יותר מאשר לספר עטור פרסים (שאנל 5 זמין בכל עת בחנויות כבר 90 שנה, כולל בישראל). נדמה שחנויות ספרים במקומותינו עובדות לפי דגם עסקי של חנויות בגדים בעלות קולקציית קיץ וקולקציית חורף, ובפינה גם הוזלה מיוחדת על דגמי השנה שעברה.

בכל חנות ספרים המכבדת את עצמה בעולם המערבי יש מדף המכונה "קלסיקות". שם נוכל למצוא ספרות קנונית בכריכה קשה ובהדפסה מהודרת: צ'וסר, שייקספיר, בוקאצ'ו, אוסטן, גרים, המינגווי, דוסטוייבסקי, מלוויל, ברונטה, קאמי ואחרים. הקלסיקונים הללו, שאגב תמיד נמכרים במחיר מלא, היו שם בעבר ויהיו שם בעתיד, והמלאי שלהם תמיד יחודש ללא קשר לטרנדים עכשוויים ולכוכבים עולים (ונופלים) בשמי הספרות. וכן, מדי פעם מצטרפים למדף דיירים חדשים וזה בסדר גמור. הרעיון הוא שיש ספרים שתמיד יהיו זמינים בחנות, ושיש מי שמייחס לכך חשיבות ומיישם זאת.

במשך השנים היו כמה ניסיונות ליצור את מדף הקלסיקות המקומי. בשנות החמישים יצרה הוצאת "דביר" את כרכי "כל כתבי", הוצאת "שוקן" מוציאה את כתבי עגנון (הזמינים יחסית), והוצאת "ידיעות אחרונות" יצרה בעשור הקודם את סדרת "עם הספר" (הספרים מכוערים, אך זה לא העניין). הבעיה נותרה בעינה: אפילו הסדרות הללו אינן נהנות מהדפסות חוזרות ונשנות, וכך גם הן פגו להן מהמרחב ומהתודעה.

שתי הערות אגב בעניין זה. ראשית, בעיה דומה של זמינות מתעוררת גם בשדה ספרות המחקר והעיון. שנית, דווקא לתחום ספרות הילדים והנוער שלנו יש נוכחות ממושכת ועקבית בחנויות הספרים, ובסיבות לכך אדון בפעם אחרת.

כרגע מדף הקלסיקונים של הספרות העברית מצוי בהמתנה. הוא ממתין שנחליט קודם כל בינינו לבין עצמנו מה ראוי להיכלל בו. הדיון לגיטימי וטוב שהוא קורה. או אז המדף ימתין שנדאג שהמצאי שלו יהיה זמין תדיר לכל דורש ללא קשר לתנודות בשוק הספרים וללא קשר לשיקולי רווח והפסד ולתחרות בין רשתות. בכל מקרה מאבקי הכוח על הקנון העברי אין להם קשר לתרגומי ספרות המופת העולמית, שאמורים לאכלס אף הם בקביעות את המדף הזה.

כך מייצרים תחושה של עמוד שדרה תרבותי ותודעת רצף בין-דורי. כך בונים ספרייה מנטלית קולקטיבית ולא רק ספרייה ביתית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. האנשים ובעיקר הצעירים הפסיקו להתעניין בתרבות עמוקה
    ריאליטי, סדרות טלויזיה מטופשות, וסרטים נבובים
    מדעי הרוח הולכים ונעלמים
    טוב שיש עוד מי שמנסה לשמור על הגחלת

  2. בעולם הרחב יצירות קלאסיות רבות מודפסות מחדש באשר אין צורך לשלם עבור זכויות יוצרים. הספרות העברית שבירה מלכתחילה בגלל מיעוט קוראיה לא כל שכן ספרות "קלאסית"
    שהמתעניינם בה [למעט חוקרים] מספרם זעום.
    אחד העם היה אומר על כך "אמרתי לכם" באשר הוא היה אמון על הקמת מרכז יהודי תרבותי קודם לכל ורק אחר כך ישות מדינית פוליטית.אז נסתפק בעלונים המתעדים את פלוגת סיור ג' מחזור תש"ם ומוספי סופשבוע
    זו התרבות שכיום מייצרת החברה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת