.Problems can not be solved by the same level of thinking that created them
נהוג לשייך את הציטוט הזה לאלברט איינשטיין. האם איינשטיין המציא את המשפט הזה? האם הוא האדם הראשון שחשב מחשבה זו? או שמא ברגע מסוים של הבנה הוא התחבר לממד זה של ידע שחשף עבורו את הדברים? כמה משמעות יש לעובדה שאלברט איינשטיין, האיש, אמר את הדברים? כמה משמעות הייתה לעובדה זו עבורו – מה היה עונה אם היה נשאל?
הסיפור שאנו מספרים, חתום בשם האישי ובשם המשפחה שלנו, יש בו משהו אישי מאוד, רק אנחנו יכולים לספר את הסיפור הזה כך. כשאנו רושמים את הסיפור אנו רושמים מציאות, אחת מתוך אין-סוף. לכן כשנשאלת השאלה: "האם זו האמת? האם אתה יכול לדעת בוודאות שזו האמת?", נפתחת תיבת שיחה והתשובה לא יכולה להיות בוודאות – כן. היכולת שלנו לראות כמה מן האמת מחזיק הסיפור שלנו נקראת אינטליגנציה, משום שאמת זו היא קטנה וזמנית מאוד ביחס לאין-סוף שממנו נוצרה. החלק בתוכנו שיכול לראות מציאות זו הוא החלק הגבוה שבנו שמחובר לאין-סוף שממנו נוצרנו.
לכן הסיפור שאני מספרת הוא סיפור אישי, סיפור סופר-אישי, סיפור חלקי שיכול להעניק לי הרגשה נוראית או סיפור חלקי שיכול להעניק לי הרגשה עילאית. החלק בתוכי שרוצה להזדהות באופן מלא עם הסיפור, שמבקש לטעון שהסיפור שלי הוא המציאות היחידה והבלעדית הקיימת, החלק שמתעקש לכפות את עצמו ואת תפיסתו על המכלול כולו, החותמת האישית שלי שזקוקה לחתום את עצמה על הדברים, שווה צפייה, חקירה, התבוננות.
תרגול פרניאמה, תרגול נשימה, מחבר למרחב הגדול האין-סופי שבתוכו הדברים נרשמים, כל שאיפה וכל נשיפה מביאה איתה מידע מהממד הזה, תהליך "ההקשבה" לנשימה מאפשר את החיבור, בזמן היווצרות החיבור נמחקים גבולות ה"אני", נמחקת בהדרגה החתימה האישית, משמעותה נחלשת, כוחה נחלש, היא הופכת לעוד ציור אחד מני רבים, עוד איור כחלק מאין-סוף איורים נוספים.
החתימה האישית על המציאות האישית ותפיסת המציאות האישית נוצרות כל שנייה, זה חלק בלתי נפרד מהווייתנו. אינני יודעת עד כמה השאיפה למחוק לחלוטין תופעה זו היא ריאלית או נכונה, זה חומר למחשבה בפני עצמו; למעשה, היכולת להתבונן בחתימה זו, לשחק עמה, להתיידד, להכיר, לצחוק, לרשום, למחוק, למלא במשמעות ואז לרוקן, היא יכולת יצירתית ביותר. התשוקה לחלוק חותמת זו עם האחר ודרך כך לתת איזה שהוא תוקף משני להוויה היא תשוקה טבעית המכילה פוטנציאל לעונג, לשפע, להפצת טוב, להפגת הבדידות וליצירת קשר בין בני האדם.
בתום התרגול, בזמן ההרפיה העמוקה, נהוג להנחות: "ועכשיו, לזמן מה, הרשו לעצמכם להיות אף אחד בשום מקום, היו שקטים…"; זו הנחיה עצומה המחברת לאין-סוף שבפנים.
13 תגובות
כאשר נמחקים גבולות האני, ניתן לעיתים רק בהבלחה,ברגע, לחוות שבמימדהנצחי, הקבוע,
אנחנו כולנו מחוברים,אנחנו אחד,אין אני אתה את,
יש בריאה אחת מופלאה,שמכילה הכל!!!
מבחינתי זוהי האהבה
תודה דנה על הדברים,
דנה מותק..
מגיע ניחוח מחויך של שדות רחבים ומשמחים לקרוא את זה..
תודה
בדיוק מה שהייתי צריכה ממש ברגע זה..
פלא.
ענתי, שולחת גם פרח..אכן הדברים מתרחשים בדיוק פלאי..תודה שכתבת.
אינטיליגנטי. מדוייק. אני לוקחת אלי לחיים את המסר שהובא כאן.
כל כך הרבה עוסקים באין סוף ובחיבור אליו והנה הבאת עבורי חידוש כל כך מדויק ששם את האני כחלק שמוסיף ולא רק מפריע. מאוד התחברתי ואהבתי את ההגדרה שנתת לאינטיליגנציה, כל כך נכון בעיני ומאתגר להכיר באמת במקומי הצנוע בתוך המכלול. תודה לך.
התמונה שמשתנה בהתאם לרזולוציה.
חיזוק עמוד השדרה הפנימי על ידי עמעום הווליום החיצוני שעוזרים להגיע אל אותו מקום שמחבר לאין סוף.
תודה:)))
דנה חוזרת אלינו שוב עם רעיונות עמוקים כאוקיאנוס!
שש חוליות שונות ונפרדות – כל אחת עולם שלם, סגור ועומד בזכות עצמו ולכן ביחד קשורות האחת בשנה כשרשרת.
תודה לך דנה -מטען אדיר למחשבה.
הי עודד
איפה זיהית 6 חוליות שונות ונפרדות, מעניין אותי לדעת..
תודה,
דנה
טוב להיפגש שוב, ב"אני" כמו בגוף יש לנהוג זהירות, חקירה, לחפש קירבה, אפילו אינטימיות, ואי אלימות הדיבר הראשון של היוגה… מסע שכזה..תודה שכתבת
הכתיבה שלך מעוררת את הגוף והתודעה כאחד .. נדהמת כל פעם מחדש מהחומרים שאת מציגה ובדרך שאת מבהירה אותם
מחכה למאמר הבא
אלפי תודות
יפעת
כרגיל דנה, את כותבת מעולה. המחשבות שלך עמוקות וחודרות ותמיד את מגרה אותי לחקירה. המון תודה
ריבי
הי דנה יקרה!
לקחתי נשימה ארוכה וקראתי את הדברים שכתבת שוב וכמובן ששוב פעם על מנת להבין את המשמעות העמוקה יותר.
אני מתחייבת להרשות לעצמי לא להיות לפעמים.. כל כך חשוב.
אין כמוך!
דברי אמת שחשוב לזכור גם בעיצומה של תקופה כאוטית, כאשר שדים זוחלים מנסים לטשטש את מה שחשוב באמת.