רעיון "הפתרון הסופי" לא הוכחד

מחשבות בעקבות יום השואה
טלאי צהוב
תמונה: Daniel Ullrich, Threedots

לא מכבר ציינו בישראל את יום השואה. אף שמוצא משפחתי ממזרח אירופה, אני מתברך בכך שאינני יודע על אף בן משפחה אשר נמנה עם הנספים. היה למשפחתי מזל, כל ענפי המשפחה נפרדו והתפזרו. הוריי יצאו לארץ, אחרים – לאמריקה הלטינית, לאוסטרליה או שחיו בטורקיה, אשר לא הייתה מעורבת במלחמה.

היום, 70 שנים לאחר אותה זוועה, אינני זקוק להזדהות אישית עם מי משישה מיליון הקורבנות כדי להבין לעומק את מה שקרה. להבין את המשמעות של אותה תכנית-מזימה לממש את הפתרון הסופי, לחסל את העם היהודי כולו מבלי שיישאר ממנו זכר.

שישה מיליון נספו, טראומה היסטורית שאין לה אח ורע. ההיסטוריה המודרנית כבר חוותה זוועות שראוי לכנותן "רצח עם". ויפה עשה האפיפיור פרנציסקוס  כשכינה כך את הטבח שעשו הטורקים בארמנים לפני מאה שנים. ובכל זאת, אין הדברים דומים. וההבדל איננו כמותי – שישה מיליון לעומת מיליון וחצי. ההבדל הוא בכוונה, במזימה, ביעד השונה והמיוחד.

כל המקרים האחרים היו, וככל הנראה יהיו כאלה גם בעתיד, על רקע הסלמה של סכסוך מקומי, על רקע מצב נקודתי שבו לפחות צד אחד החליט כי "כאן, על אדמה זו, זה הם או אנחנו". עם זאת, אין אף מקרה אחר שבו מדובר בתכנית, ברדיפה החותרת להשמיד את בני הצד השני כולם, גם מעבר לשטח נמיביה, מעבר לכברת הארץ השנויה במחלוקת. מעולם לא נמצא מי בטורקיה שקבע כי יש לרדוף "כל ארמני, באשר הוא שם", כי יש לחסלו ולהשמידו אפילו יימצא באמריקה הלטינית.

אינני חושב שהייתה כאן שאלה של אמונה דתית. מסעות הצלב נועדו לסלק את המוסלמים מארץ הקודש, אך לא לחסל כל מוסלמי באשר הוא. תנועת דאעש שואפת להפיץ את גרסת האסלאם המטורפת והקיצונית שלה על כל העולם. זו פנטיות דתית קיצונית, אולם אין היא תובעת חיסול פיזי. מטורפים אלה מבקשים "רק" כי תאמץ את גרסתם שלהם לאסלאם.

תכנית השטנים הנאצית הייתה חריג מטורף בתולדות המין האנושי. גרמניה הנאצית נוצחה במלחמה, אך "מיין קאמפף" נותר מנצח, המשנה הנאצית השטנית לא הוכחדה. עצם העובדה שנדרשת חקיקה מיוחדת האוסרת את הכחשת השואה היא ניצחון משנתו של אדולף היטלר.

קשה לנו לעכל זאת, אולם הקמתה של מדינת ישראל לא שמה קץ לתורה המטורפת. בראשית דרכו גרס היטלר כי "על כל היהודים ללכת לפלשתינה", ומשם עבר לפתרון הסופי.

האנטישמיות של היום מתייחסת לכל היהודים, באשר הם שם, לא רק למדינת ישראל. בינתיים אין לתורה זו אבא, אולם הרחוב שוב בוער. מה המסקנה מכך? אינני יודע. אומר רק כי אנו, היהודים, שייכים לעם היחיד שעבורו הומצא "הפתרון הסופי". אין די ביום הזיכרון לשואה, עלינו לשאול: למה?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. ההיפך. רואים בהם הרבה יותר זרים וחריגים מאיתנו. מי שדתו מדבר על השמדת זרע עמלק זה במקרה אנחנו. למה להסתובב כל הזמן בהרגשה שרודפים אותנו.

    1. איראן לא מצהירה על מטרתה להשמיד את מדינת ישראל. חמאס מחקו מאמנתם את מטרתם ביחס לקיום מדינת ישראל. ואירופה וארה"ב מתנקות מכל גילויי האנטישמיות. אין צורך להסתובב בהרגשה שרודפים אותנו. אף אחד אינו רודף אותנו ואפשר לסגור את צה"ל ואת כל התעשיות הבטחוניות. נוכל לחסוך בדרך זו מליארדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך