אחרי ראש השנה ויום הכיפורים החלטתי להתעמת עם המושג ״אשליה דתית״ בהתייחסות לשירו של ששון איפרם שאולוב ״תמיד אוהב אותי״.
בשירים רבים, בעברית ובשפת לעז, גוברת המנגינה על המילים – היא זו המקפיצה רבים מהכיסא אל רחבת הריקודים, שבה מונפות ידיים ומקפצות הרגליים.
אני כותב את הדברים לא על מנת להתריס, חס וחלילה, אלא על מנת לשתף קו מחשבה שאני מאמין בו, ואין בכך לייתר קווי מחשבה אחרים ושונים משלי.
ה״אשליה הדתית״, מנקודת מבטי, משמעותה שהאמונה הדתית והאל הם תוצר של משאלות לב פסיכולוגיות או תפיסה מוטעית של המציאות. במאמר מוסגר אציין שזו הייתה גם תפיסתו של ד"ר טומי שיינפלד ז״ל, חברי מגולני, שאיתו שוחחתי רבות על נושא זה.
אין ספק שהדת – כל דת – סיפקה ומספקת נחמה לאדם לנוכח פחדיו וקשיי החיים, וכך היא מתפקדת כאשליה המנותקת ממדע ומעובדות אמפיריות.
ועתה, לאחר הקדמה זו, אגיע לשיר המדובר, שבו בוהקות המילים באור יקרות:
״ה׳ הוא אבא טוב והוא תמיד מתפאר בי… ה׳ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב… ה׳ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב. ויהיה לי עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב… שומע מרחם עליי ותמיד עונה לי… מנהיג אותי ברחמים…״
ואני שואל, האם אין מדובר ב״עיניים עצומות לרווחה״ (אוקסימורון)? שימו לב ל״תמיד״ יהיה לי רק טוב – תמיד אוהב? תמיד יהיה טוב? – צופה פני עתיד?!
אטען שכשמשאלות לב הן מרכיב משמעותי באימוצה של אמונה דתית, אין בכך אלא Wishfull thinking.
אמשיך ואשאל, מתי שליח מאגי מהשמיים הציל אותנו מעצמנו? מתי התערבות על-טבעית הצילה אותנו מצרותינו הארציות? האם ניתן לסמוך על חסדי שמיים שיפתרו את הבעיות האישיות או הלאומיות הקולקטיביות שנמצאות סביבנו, קל וחומר האם הנהגה משיחית חושבת שאסון אנושי ומוסרי ייפתר בניסים, שהם מהות התרבות ששרה את השיר ״תמיד אוהב אותי״? מנקודת המבט שלי זו הידרדרות לקראת סף תהום.
נאורות אינה עוסקת באמונה לעומת אי-אמונה אלא בהשכלה לעומת בערות, והנהגה משיחית יוצרת מערכת חינוך המנציחה את הבערות, קרי לא ללימודי ליבה! נמות ולא נתגייס! אלא נלמד תורה! וזו בדיוק מטרת ההנהגה המשיחית – וזאת למען שליטה פוליטית. זו מדיניות הפוגעת בהמשך קיום המדינה כיהודית-דמוקרטית–ליברלית.
מובן ששירו של ששון איפרם שאולוב הוא רק תסמין פופולרי לתופעה הכללית.
14 תגובות
כמה אפשר למחות נגד כפייה דתית פה?! ככל שהחילונים מנסים להגן על עמדתם, כך מבינים שאין עם מי לדבר! ישנו חופש דת וישנו חופש מדת וצריך להבחין ולהתחשב. אציין, רקע מעמדי כלכלי עדתי מצביע על האזרחים, דתיים יותר לרוב עניים יותר. נקודה נוספת: וראה פלא, נאשם על ספסל נאשמים בבית דין לפתע רואה לנכון לחבוש כיםה שחורה. נציין את החינוך לילדים שלומדים תורה על חשבון מדע. דת וגזענות באות ביחד. הצדק איתך זאב יפה כתבת, תודה.
ערב טוב מחותן יקר .אני מסכים איתך ומזדהה עם כל מילה שהיטבת לכתוב .שנים רבות אני חושב על כך .אם לא היתה הצלה בשואה ובטח לא ב-7/10 ולא בכל אסון אחר .אזי הכל אכן משאלות לב .כל רב שאני שומע אותו מדבר לפי דבריו אני אומר לפני עשר דקות האיש הזה חזר מפגישה עם אלוהים והוא יודע מה בדיוק אלוהים רוצה ומצוה .משגע אותי כמה הם מנכסים לעצמם ידע כזה .סתם למשל אם ה' נותן שכר למי שתורם ליתום ואלמנה .למה אלוהים לא יתן לאותו יתום ולאותה אלמנה ישירו ולא בעזרת מתווכים .
הרועה שולט בעדר ע"י הפחדה .זה מה עושים הרבנים שהייתי מצרף אותם למריצה של ליברמן וישר לזבל .(זה מה שעושה גם נתניהו וזה עובד לו) עוד אני טוען שאם עכשיו אתה מוציא מחיינו את שלוש הדתות .את האיסלם .הנצרות והיהדות .העולם היה הרבה יותר טוב .
דבר קטן אחד הייתי כן אומר שאם לאדם יש אמונה אולי יותר קל לו להתמודד
וזה בקטנה .אין ניסים ואין נפלאות .
המעשים שמקבלים את התואר נס זה סתם דברים שקרו באקראי .
אצטט את אימי ז"ל "בוגרת" מחנה ריכוז ( 3.5 שנים)
" אלוהים הוא אישיות שלא מתייצבת אף פעם, כשצריכים אותה"
ואת אבי ז"ל שהיה דתי והציע שאלמד לימודי דת. טען שתמיד זה יכול להעויל. ( "זרמתי איתו עד לבר מצווה) לדעתי אם אבי
היה רואה היום מי מיצג הדת ואיך אנשי דת מעודדים השתמטות וניצול בזוי של המדינה,לא היה מציע את הצעתו.
וכאחד שיש לו "הרבה שעות שואה" אזכיר את דברי פרימו לוי :" בעידן שיש אושוויץ אין אלוהים". ואם אוכל להרשות לעצמי באלף הבדלות אומר " שבזמן שיש שבעי לאוקטובר אין אלוהים".
אתה במחנה שחלקו באוכלוסיה הולך ומצטמצם
גד וזאב שרף – מתקיים מאבק, עתיר שנים, בין הרציונל לאמונה.
הרציונל הוא הבסיס ההגיוני, הנימוק, הצידוק המלא להחלטה, לפעולה. הרציונל ממחיש את העומד מאחורי הבחירה.
האמונה מבוססת על אמוציות ואינטואיטיביות המונעת מהלב ולא מהרצין, מהשכל.
האמונה הדתית מאמינה במציאות אלוהית שמעבר להשגה אנושית או להוכחה לוגית ומכאן הפער בין האמונה באדם ״שחקי, שחקי״ טשרניחובסקי לבין אמונה טרנסצנדנטלית, קרי משהו שנמצא מעבר לעולם החומרי והמשפיע על חיי הפרט והקהילה המאמינה.
יפה דרשת זאביק! ההמנון הזה מעיד, יותר מכל, על המצב המנטלי והפוליטי של החברה היהודית בישראל היום. והוא לדעתי הרבה יותר המנון שיאהבו אלו שיש להם מה להסתיר מאשר צדיקים גמורים. לא מפתיע שזה הפך להמנון אהוב כל כך דווקא בתקופה בה הביקורת העולמית על ישראל הולכת וגדלה. ובמקום שבתקופה כל כך שחורה יהיה חשבון נפש של החברה עם עצמה, עם מעשיה, עם השלכות מעשיה, ההמנון המהפנט הזה בעצם פוטר כל מחשבה על לקיחת אחריות, או על חרטה, שכן יש כוח עליון שלא משנה מה תעשה הוא "תמיד יאהב אותך". זה עצוב כי זה גם לא נכון, אלוהים (אני יכול לפחות לקוות) לא אוהב חוסר צדק, לא אוהב הרג אזרחים, לא אוהב רדיפה אחרי מלחמה ובריחה ממחשבה על שלום, ולא שנאה, הסתה, שיסוי, הפקרה ושכחה מערך החיים וממצוות בקש שלום ורדפהו. יישר כוח
להציב שיר הזוי של זמר שלא מהליגות הגבוהות כמשל ומשענת לניתוח בעית יסוד של דת ואמונה, קצת מוגזם
יוני – מעריך ומוקיר את התייחסותך הכה חשובה, אך אהבתי מאד את 2 המילים האחרונות בסיפא של המשפט הפותח ״…של החברה היהודית בישראל היום״ (כפל משמעות)
נכון, דוגמא מסבירה אבל לא מספיק משכנעת.
כל הכבוד. אחד הנושאים הבסיסיים בחיינו כאן, והרוב שותקים.
רעיון יפה
אל תתרשם מכל המתוננים הכרוניים
ניתוח מעניין של תופעה נפוצה בתחום התרבותי שלנו
בוקר טוב
התפרצת לדלת פתוחה. דעתי בנושא הרבה יותר קיצונית. אני חושב שהדת היהודית היא בעלת סממנים פגנים והאמונה המשיחית היא מופע של פרמיטיביות. בימי הביניים הכנסייה הנוצרית שלטה בעולם ודאגה להשאיר את מאמיניה בורים וחסרי השכלה וכך זה נמשך עד בוא המהפכות שדגלו בקידמה תרבות והשכלה והפרידו את נושא הדת מהמדינה. לצערי אצלנו ובמיוחד בעשורים האחרונים הממסד הדתי בונה בישראל את הכנסייה היהודית שהולכת וסוגרת על הציבור הנאור המשכיל והמפרנס.
אני חושב שאסתפק במשפטים אלה כי זה נושא לדיון ארוך ומעמיק.
כבר אמרו חכמים בעבר "הדת היא אופיום להמונים" ואכן בעת צרה היא סוג של "משכך כאבים" נפשי למאמינים. לדאבוננו במציאות היא לא הקלה מעשית במשברים ובאסונות שחווה העם היהודי. הרעיון לפתח את הנושא מתוך שיר עממי שצבר פופולריות ומתאים למסיבות יותר מאשר לעיסוק בפילוסופיה הוא מעניין כשלעצמו. מתאים לך זאביק.