בתנ"ך משובצות שלוש "שירות" ארוכות ומכוננות, לצד מגילת שיר השירים שכולה שירה. המוקדמת מבין השלוש היא "שירת הים" – ששרו בני ישראל אחרי שחצו את ים סוף בחרבה וחיל מצרים שקע במצולות. השנייה "שירת דבורה" – המפארת את ניצחון שבטי ישראל, בהנהגת ברק בן אבינועם ובעידודה הרוחני של דבורה הנביאה, על צבא יבין מלך חצור ושר צבאו סיסרא. השלישית והמאוחרת מביניהן היא "קינת דוד" – שנאמרה כשיר אבל על תבוסת כוחות הצבא של שאול המלך ונפילתו בקרב יחד עם בניו. שתי השירות המאוחרות יותר עוסקות במעשי ידי האדם – בניצחון או במפלה, ושירת הים מהללת את מעשי האל, ללא התערבות אנושית.
בילדותי, בבית הספר הממלכתי (לא דתי) שבשכונתי, למדנו בשיעורי התנ"ך את שלוש השירות הללו בעל פה, וזיכרונן צף ועולה בי מדי פעם. אינני יודע אם לומדים היום בבתי הספר את קינת דוד ואת שירת דבורה, אך, בשונה מהן, את שירת הים קוראים המתפללים בבתי הכנסת בתפילת השחרית בכל יום חול, שבת ומועד. זאת כנראה מפני שהיא מעמידה במרכזה את האל ולא את בני האדם.
והנה, כשאני מעיין כיום ב"שירת הים" אני מוצא בה רמז לכוחות, למשימות ולמאוויים של חלק מהיושבים בציון, ובעיקר של תומכי רעיון ארץ ישראל השלמה. שלושה פסוקים נראים לי רלוונטיים במיוחד למציאות הישראלית כיום: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת; אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן; תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (שמות, ט"ו 16-14).
פסוקים אלה מתארים את התגובה לכאורה של עמי האזור לאירוע קריעת ים סוף, אך קשה שלא לקרוא אותם בעיניים עכשוויות: "שמעו עמים ירגזון" – כזעם של העולם על מה שישראל עשתה ברצועת עזה. "חיל אחז יושבי פלשת" – תיאור מדויק של מה שקרה לתושבי רצועת עזה. "אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד" – חששם של עמי האזור שמכה כזו תונחת גם עליהם. והשיא "נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד" – האם אין זה בדיוק מה שמנסים הפורעים היהודים לעשות ליושבי כנען, לגרום להם להיעלם, להימחק ולנוס מתוך האימה והפחד שאותם פורעים מטילים בהם?
את השירה הזו שרים המתפללים בבתי הכנסת מדי שבוע, בחדווה ובשמחה רבה. קשה לתהות האם השירה העתיקה הזאת לא מזכירה לכם את ההווה?
18 תגובות
מאמר מעולה. אחד הטובים. מזכיר כמובן את מה שקורה בימינו – עמי האזור חוששים שמכה כמו זו שהונחתה על רצועת עזה זו תונחת עליהם. דהיינו ישראל החזירה לעצמה את ההרתעה שנסדקה עם התקפת ה- 7 באוקטובר. על כן יש להעריך את פרופ' ביגר שהזכיר לנו את שירת הים התנ"כית והתובנות הנובעות ממנה אפילו כלפי המתחולל בימינו בישראל המודרנית.
חן חן לכתוב האלמוני.
מה קרה אדון גדעון?
התחלת לעסוק בספרי הדת?
ליוגב – א. אינני אדון.ב. קריאה בתנ"ך לדעתי אמורה להיות חלק מתרבותינו הן כיהודים והן כאזרחי מדינת ישראל והן כמי שמתגוררים במדינת ישראל.
אמת השירה מזכירה את ההווה. מה נשתנה בשלושת אלפים ושלוש מאות השנים האחרונות.
למיכאל סופר – חן חן על תגובתך. אכן כן – שירה היא ללא גבולות של זמן וגם התנ"ך כך הוא.
מיוחד כמו תמיד.אתה נוסטלגיה מרגשת עבורי.כך היה וכך יהיה.
תבורך.
למשה פרקש – חן חן
מענין, בעיקר בהשוואה שנעשתה בין מעשה ידי היושב במרומים לבין מעשי ידי אדם והתייחסותו האמונית של המאמין הנושא תפילתו מדי יום.
על מנת להרחיב את הפוקוס, מצרף קישור לראיון שנעשה עם פר' גילי קלוגר במוסף הארץ האחרון, ראיון העוסק באמונה באל מעשיו ומקומו מול האדם ומול העם. מומלץ.
לאיתן – תודה . למדתי ממה ששלחת. תבורך
מה קרה שהתחלתם לדון כולכם בתנ"ך?
לרותי – והגית בו יומם ולילה. מדוע לא לדון בתנ"ך ובעיקר מתוך הקבלה לחיינו היום במדינת ישראל. אם נרצה ואם לא נרצה – התנ"ך הוא הבסיס לקיומה של מדינה לעם היהודי בארץ ישראל
לכל
מגדעון לגדעון
שנינו גדלנו בעידן שלמדנו בעל"פ את פרקי השירה התנכים , שאנו זוכרים עד היום בחיבה, לא כי כפו עלינו, אלא כי נפעמנו מעצמתם גם אחרי חלוף שלושת אלפי שנים. ואני תוהה מי יה שר החינוך שהחליט שזה מיותר. אמנם אז העצמה העברית/אלוהים תורגמה להתראה על העממים שמסביב, היום זה כבר לא כל כך עובד, ואם כן- אז לבטח – לא בשל "המתים באהלה של התורה" בדור – העכשווי .
מגדעון לגדעון – אכן התנ"ך על המאמר בו ועל השירה היפה בו נהפך לצנינים הן בשל השתלטות המערכות הדתיות על החינוך, והן לכאורה, בשל קיום המערכות האלקטרונית המטלות את הצורך בידע. גם ספרות ישירה כללית נעלמו מהצורך לזכור. נבחנים בתנ"ך בבחינות בגרות אך וודאי לא על ידע לחלקים חשובים בו
אם אלה ההסברים ופרשנויות דברי החכמים, הרי בקרוב עלול להגי עוד חורבן כית כפי שכבר התרגלנו
איזה משמעות יש לפסוקים מההיסטוריה או האגדות מלפני אלפי שנים
לח – ההיסטוריה, למרות השיר, איננה חוזרת. יש מצבים בהם מתפרקות מדינות ונעלמות, עשרות ויותר מדינות שהיו קיימות נעלמו, כל אחת בשל מצבה המיוחד. אנו אנו לא בדרך לפירוק כי אם להתאושגות