הדרך השלישית לעתיד טוב לישראל

נושא יחסינו עם הפלסטינים הוא הנושא הגורלי ביותר לעתיד ישראל. תומכי "ארץ ישראל השלמה" טועים בזדון, ותומכי "שתי מדינות לשני עמים" טועים בתום לב. אך קיימת גם אפשרות של אור בקצה המנהרות: "אוטונומיה מפורזת" הכוללת את שמירת זכותנו לבלימת טרור, בשילוב יישום "תוכנית השדרה הכפולה".

תומכי "ארץ ישראל השלמה" לא רק משעבדים עם אחר ללא זכויות – וחלקם אף מתעללים בו והופכים את צבא ההגנה לישראל לצבא קלגסים, הם גם מוליכים אותנו בדרך המבטיחה אחת משתי אפשרויות הגיהינום: האחת – במוקדם או במאוחר יכפה העולם על כולנו, באמצעות חרמות כלכליים ואמברגו נשק, בכפייה ולא בהסכמה, מדינה דו-לאומית שבה כחצי מהתושבים יהודים וכחצי ערבים. או לחלופין מדינה פלסטינית. הכרח לזכור: כל פתרון כפוי הוא ניצחון לטרור!

האפשרות האחרת – הסלמה הדרגתית או פתאומית למלחמת גוג ומגוג, אשר בשיאה יצטרפו אליה מדינות טרור שכנות ורחוקות, וייתכן שגם חלק מערביי ישראל. איזו מבין חלופות הגיהינום הללו מעדיפים תומכי "ארץ ישראל השלמה"?

המענה של תומכי "ארץ ישראל השלמה" לטענות אלו מתמצה באמונה שהאל או המשיח יביאו את הפתרון. האל אומנם הוציאנו ממצרים, אך הוא לא הצילנו מגלות בבל, לא מהרג מחצית העם על ידי הרומאים במרד בר-כוכבא ולא משואת רצח ששת המיליונים.

לעומתם, תומכי "שתי מדינות לשני עמים" הם אכן אנשי המוסר. אך המוסר המפותח משכיח מהם שפעמיים יצאנו משטחים ומסרנו אותם, ובתמורה קיבלנו מדינות טרור. יצאנו מרצועת עזה, סגרנו מאחורינו את השער ומסרנו את המפתחות לרשות הפלסטינית. חמאס ניצח בבחירות, השליך חלק ממנהיגי הרשות מן הגגות, ובמקום לפתח גן פורח בריביירה של המזרח התיכון, פיתח – בתמיכת קטר ונתניהו – את מכונת הטרור המשוכללת שהביאה לשואת שבעה באוקטובר. איראן וחיזבאללה שהשתלטו על לבנון, כמו גם חמאס, לא מדברים על שתי מדינות לשני עמים, הם מדברים בגלוי על השמדת ישראל!

אם נמסור את הגדה המערבית (גם עם תיקוני גבול כלשהם), גם אם תקום שם מנהיגות נאורה, היא עלולה ליפול ביום מן הימים בידי ארגון טרור או מדינת חסות של איראן, שהשפעתה מתרחבת כל העת. ואם ייפול בית המלוכה הירדני, יגיעו איראן ושלוחותיה לא רק לנהר הירדן אלא לפאתי נתניה, בגבול שיתחיל באילת וישיק לקרבת ערד, באר שבע, בית שמש, ירושלים, מודיעין, נתניה, חדרה, עפולה, בית שאן וטבריה. מי יגן על גבול זה? על פתרון "שתי מדינות לשני עמים" ייתכן שניתן לומר שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.

קיימת דרך שלישית: "אוטונומיה מפורזת" בשילוב יישום "תוכנית השדרה הכפולה". נכון לפתח דרך זו בהסכמים ובשלבים, שבסופם ייכון שלטון עצמי פלסטיני בשלושה מחוזות – שומרון, יהודה ורצועת עזה – וביניהם תחבר רשת תחבורה מפותחת. שלטון זה ינהל את כל תחומי החיים למעט ביטחון, כדי למנוע התפתחות טרור מבפנים ומבחוץ.

דרך שלישית זו צריכה להיות מושתתת על ארבעה עקרונות. הראשון: התפתחות האוטונומיה בשלבים. בכל שלב יקבל כל צד נכסים ויוותר על אחרים במסגרת הסכם חתום. כך למשל, ישראל תקבל ריבונות ברצועה רחבה בבקעת הירדן וברצועה המקשרת בין ירושלים לצפון ים המלח, ותכיר בשטחים המיועדים לבנייה חדשה שתחליף מחנות פליטים (שתמיד יהיו קיני טרור) וכן בשטחים להקמת תעשייה פלסטינית. השלב האחרון יכלול הכרה הדדית בישראל ובגבולות האוטונומיה.

העיקרון השני: "מופת אילת עקבה". הגבול בין אילת לעקבה היה תמיד המקטע השקט והבטוח ביותר בין ישראל לירדן, אפילו בעיתות מלחמה. הסיבה לכך היא מרכזיותה וחשיבותה של עקבה לירדנים כעיר תיירות ונמל, וכך גם אילת לישראל. עיקרון זה מנחה לעודד פיתוח מנופים כלכליים ומנהיגות כלכלית פלסטינית שתפעל באופן עקבי לשמירת הרגיעה. בסוף מלחמת ששת הימים הורה דיין לכוחות השריון שהגיעו לתעלת סואץ לסגת כ-15 ק"מ ולאפשר למצרים להפעיל את התעלה, אך ההוראה לא בוצעה. כמה חיי ישראלים היו נחסכים אילו בוצעה?

העיקרון השלישי: טיפוח רצף הערבה והבקעה, וכן רצף ירושלים-צפון ים המלח בהתאם ל"תוכנית השדרה הכפולה" שניסח פרופ' אברהם וכמן. רצף זה יאפשר, בנוסף לביזור אוכלוסיית ישראל, גם הגדרת שוליים ביטחוניים רחבים לישראל מן הים ועד לירדן.

העיקרון הרביעי: מערכת מקשרת מרחבית של גשרים ומנהרות בין שלושת אזורי האוטונומיה, לרבות חיבור עתידי לנמלי ים ואוויר ברצועת עזה. מערכת זו תצמצם את הצורך של פלסטינים להיכנס לישראל, ותהווה אמצעי ביטחוני חשוב: בעיתות שלום ורגיעה היא תהיה פתוחה לתנועה מהירה; בתקופות טרור תשמש נקודת פיקוח ובקרה; ובעיתות מלחמה תהיה חסומה לחלוטין.

התקדמות מדורגת לאוטונומיה מפורזת תזכה לתמיכת חלק ניכר מן העולם המערבי ותאפשר את הרחבת הסכמי אברהם. מדינות המפרץ יוכלו לשמש מקור מימון הן לבניית השכונות שיחליפו את מחנות הפליטים והן להקמת מערכת הגשרים והמנהרות, הנמל הימי, שדה התעופה וכד'.

"תוכנית השדרה הכפולה", שניסח פרופ' וכמן בשנות השמונים, הדגישה את ההכרח לפתח את ישראל בשתי שדרות אורך וביניהן צירים מקשרים רוחביים. כיום מפותחת השדרה המערבית בלבד, לצד קצה השדרה המזרחית בעמקים הצפוניים. השטח שבין הים לכביש 6 ובין צפון נתניה לדרום אשדוד מהווה 5.4% בלבד משטח ישראל שבקו הירוק בצירוף הגולן, אך מתגוררים בו למעלה מ-50% מן היהודים בישראל (כך עולה ממצאי בדיקה שנערכה במשרדי).

פיתוח השדרה המזרחית חייב להיקבע כמשימה לאומית ראשונה במעלה. בתוכנית מתאר ארצית שתוקדש לכך, הכרח שייכללו לא רק מערכות תחבורה מתקדמות, בטוחות ומאובטחות, אלא גם מרכזי תעסוקה בצמוד למרכזים עירוניים ובצמוד לצומתי דרכים ארציות בערבה ובבקעת הירדן, סכרים ומאגרים לאיגום מי שיטפונות – שיאפשרו הגדלת שטחי חקלאות, הקצאת שטחים לשדות קולטי שמש במדרונות המתונים למרגלות ההרים, הקמת מפעלים ומאגרים ל"אנרגיה שאובה" לאיזון הפקה ושימוש באנרגיה, הקמת יישובים חקלאיים נוספים (במרבית שטחי הבקעה אין יישובים ערביים), הקצאת קרקעות למגורים, תעשייה וחקלאות במחירים סמליים, הקמת מפעלי תשתיות ותיירות בשיתוף פעולה עם ירדן, ועיבוי ביטחוני של הגבול הארוך ביותר בישראל כנגד איומים ממזרח.

רק תוכנית שתאפשר תנופת פיתוח מקבילה ויעילה בכל התחומים הללו תביא להישגים מהירים. לשם כך יידרשו מחירי קרקע מפתים והטבות מס. מן הראוי שמנהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל יוכפפו יחד למשרד התשתיות, שכן, אם לא כך, הגופים השונים יעכבו זה את זה והפיתוח ייבלם.

תשומת לב מיוחדת יש להפנות ליישובים היהודיים ביהודה ושומרון: גושי ההתיישבות יסופחו לישראל תמורת חילופי שטחים; את יתר תושבי ההתנחלויות שהוקמו בהחלטות ממשלה חוקיות אסור לעקור בכוח. נכון להציע להם מוקדם ככל האפשר פיצוי הולם ל"מעבר מרצון" וקרקעות חלופיות (בשדרה המזרחית בעלויות קרקע סמליות, אך לא רק שם). אלו שיתעקשו להישאר יחויבו בהשתתפות בהוצאות האבטחה עליהם. רק יישובים בלתי חוקיים יפורקו בכוח, ואת הפורעים היהודים יש ליישב – לאחר התראות ממוקדות – בבתי הכלא בישראל, אלא אם כן יבחרו להתיישב בבתי הכלא ברשות הפלסטינית.

יש שיאמרו שהדברים שנכתבו במאמר זה מקדימים את המאוחר. אני מקווה שהם יחדרו לתודעת הציבור מוקדם ככל האפשר, וגם אז ייתכן שזה יהיה באיחור רב.