האומנם כצעקתה?

הרשת מלאה בעדויות על החשש מאובדן תעסוקה בשל ההתפתחות המרהיבה של הבינה המלאכותית, והנה בתחילת החודש הזה יצא לאור מאמר מפוכח בנושא זה: "משבר המתמטיקה הנוצרת באמצעות בינה מלאכותית", שנכתב בידי המתמטיקאי מקס ויינריך. ובמילים שלו, "כלי הבינה המלאכותית יוצרים קצר בהבנה האנושית, פוגעים בערכו של הידע המתמטי ומאיימים על התשתית ששומרת על לכידות המתמטיקה". במאמרו ויינריך מתמקד במעמדה של המתמטיקה בעולמנו, ואולם טיעוניו ניתנים להרחבה לתחומי עיסוק אנושיים אחרים. במאמר הנוכחי אציג את שלד טיעוניו של ויינריך בהכללתם.

במאמר זה אקרא לעיסוקים שמעורבות האדם בהם היא חלק משמעותי של אפיונם ומהותם, "עיסוקים א-סינתטיים". עיסוקים א-סינתטיים אינם מאוימים על ידי טכנולוגיה כלשהי. לדוגמה, כפי שוויינריך טוען, המתמטיקה בעצם מהותה היא עיסוק א-סינתטי. לפי דעתו כך גם משחק השחמט ופעילות אתלטית אולימפית, כגון התעמלות אמנותית. קיימים עיסוקים א-סינתטיים שמאופיינים כך מעצם מהותם וקיימת אפשרות שבתרבות מסוימת עיסוק מסוים יוגדר ככזה מעצם הבחירה התרבותית. תארו לכם חברה שבה נקבע שבתים ראויים למגורים רק אם יושביהם השתתפו ביצירתם ובבנייתם. הגבול בין טאבו חברתי לבין שלילה מתוך עיקרון מהותי מיטשטש. חברה שבחרה להצהיר על עיסוק כלשהו כעיסוק א-סינתטי, המחוקקים שלה חייבים להתמודד עם הגדרה ברורה מתי בשימוש מסוים או בכלי מסוים העיסוק בו חורג מהיותו עיסוק א-סינתטי. מן הראוי שניזכר בבעיה דומה שמתעוררת בהלכה היהודית. מתי שימוש בכלים נחשב למלאכה בשבת?

בחברתנו הורות היא עדיין עיסוק א-סינתטי, גם אם מכונה תוכל להרות ולגדל עוברים אנושיים. האם נשלח רובוטים ללמוד בבית הספר במקום את ילדינו? הילד האנושי בהתבגרותו הטבעית מגלה סממנים להכרזה על הימנעות מתלות כלשהי בעזרה. נוכל לדמות בנפשנו חברה שבה כבוד האדם וחירותו מבוססים על עיסוקים המוצהרים בחוק כעיסוקים א-סינתטיים.

מי שאוהב לפתור חידות בעצמו קובע שעיסוקו בחידות הוא עיסוק א-סינתטי, אף שישנם כאלה המעדיפים להגיע אל פסגת ההר מאשר ליהנות מהדרך אליה. שלוש מאות ההוכחות של משפט פיתגורס הן הוכחה שהיחס של המתמטיקאים אל משפט פיתגורס תואם את השקפתו של ויינריך – אם עיקר העיסוק המתמטי הוא בגילוי הוכחות למשפטים חשובים, הוכחה אחת הייתה מספיקה בהחלט.

הבעיה האם עיסוק מסוים הוא א-סינתטי או לא איננה קשורה בהכרח לקיומם של אלגוריתמים לביצוע התהליכים הנדרשים באותו עיסוק. כמובן, אם יש אלגוריתם לביצוע העיסוק אז האלגוריתם יכול להחליף את העוסק האנושי והבעיה נפתרה. והנה באנגלית קדומה קראו לשימוש בתחליף כלשהו לכתיבת עבודה אקדמית – "רמאות". כאשר אתה כותב עבודה להשגת תואר בארצות הברית אתה נדרש להצהיר בכתב שלא השתמשת בשום אמצעי-עזר חיצוני. כלומר, עליך להצהיר שעבודתך הינה א-סינתטית. האם זה ישתנה בעתיד בגלל הצלחת הבינה המלאכותית? האם בהכנת עבודות אקדמיות רגילות השימוש בכלים הנוצצים המוצעים לנו באגרסיביות טרחנית כמעט בכל הקשה על המקלדת שלנו לא ידרוס את יכולתנו לכתוב עבודות בדרך א-סינתטית?

ראו מה קרה ליכולת התמצאותנו בדרכים הודות לווייז. כמה פעמים ביום אנו נתקלים בפרסומת המאיימת עלינו שנישאר מאחור אם לא נשתמש בכלי הבינה המלאכותית? האם ויינריך צודק בהכריזו שעיקר העיסוק המתמטי הוא הוא ביצירה א-סינתטית של הוכחות?

ההתלהבות לשלב בינה מלאכותית בחינוך אף היא מעוררת תמיהה. אם הבינה המלאכותית תהיה מוצלחת באמת, מה היא תלמד את הלומדים? שיש בכלל צורך בלמידה או שאין צורך?

ויינריך מסיים את מאמרו בקריאה למרד צרכנים בקרב המתמטיקאים. לקריאתו לא היה הד מספיק. אבל אני מאמין שאט-אט, כמו בימי המהפכה הסוציאליסטית, ציבור הצרכנים יבין כיצד משפיע השימוש בכלי הבינה המלאכותית על המשתמשים ויירתע מהשימוש בהם כמוקצים מחמת מיאוס. ויום אחד, כמו חומת ברלין, גם רעיון זה ייהרס.