עזה – סדר בהגדרות

כמה נתונים והערות על המצב בעזה
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

דה-פקטו – רצועת עזה ניתקה עצמה מהרשות הפלסטינית ומתפקדת כישות מדינתית עצמאית. היא מקבלת כספים ותמיכה ממוסדות האו"ם וממדינות זרות, הנהגתה-ממשלתה יושבת בעזה ונציגיה מנהלים את מדיניות החוץ שלה בשגרירויות של מדינות ערב אסלאמיות שונות, והיא מנהלת משא ומתן ומלחמה לסירוגין עם ישראל במנותק מהרשות הפלסטינית, ואף שואפת לכבוש פוליטית את הגדה המערבית בהינתן בחירות – שנכון להיום אבו-מאזן דוחה מתוך הכרה ברורה שהגדה תיכבש פוליטית בידי הנהגת עזה וצבאה.

ישראל, בטעות, אם מתוך שיקולים שונים ואולי באי שימת לב, יוצרת הפרדה בין אוכלוסיית הרצועה ובין חמאס, בעוד שבפועל יש לנו כאן ישות מדינתית אוטונומית, עם צבא לכל דבר ועניין, כאשר תושבי הרצועה שולחים את ילדיהם מרצונם החופשי להתגייס לצבא חמאס ולהילחם בישראל. הצבא הזה שולח את הצעירים להתעמת עם חיילי צה"ל על הגדרות, תחת כיסוי טלוויזיוני מלא ותקשורת אוהדת ממומנת, בידיעה ברורה שהם עלולים להיפגע, וכך הוא מציג את ישראל כ"רוצחת ילדים". מכאן האשמת ישראל בעריכת טבח בעם הפלסטיני – טיעון הנופל על אוזניים קשובות.

הטענה, המופצת בעיקר על ידי מוסדות האו"ם, על רצח שיטתי מכוון של "לא מעורבים" בידי ישראל נסמך בין היתר על ההפרדה המלאכותית הזו, כאילו רצועת עזה "שבויה" בידי מיליציות מוסלמיות חמושות זרות (חמאס, הג'יהאד המוסלמי, החזית העממית והחזית הדמוקרטית), בדומה לחיזבאללה בלבנון. כאילו תפיסת העולם של צבא חמאס (ג'יהאד אסלאמי קיצוני) ושליטתם על כל המוסדות ואורחות החיים הציבוריים, הכלכליים והביטחוניים כממשלה לכל דבר – כאילו מצב זה נכפה על תושבי עזה, בעוד שהם שואפים רק להשתחרר מעולו לחיי שלום. ההימנעות של עזה עצמה מלהגדיר עצמה במונחי "מדינה" באה לשמר את הטיעון האולטימטיבי על פלסטין הכבושה והמדוכאת, אף על פי שהרצועה נקייה מיהודים עד האחרון שבהם.

טבח 7 באוקטובר, שיזמה הנהגת עזה ובו השתתפו צבא חמאס והמיליציות החמושות הנלוות, אילץ את ישראל להתגונן ולהגיב. בלחימה בעזה לוחמי חמאס הסתתרו ופעלו מתוך האזורים הבנויים, כפו לחימה בשטח בנוי והשתמשו בתושביהם כמגן אנושי. במקרים רבים צה"ל נוהג להזהיר תושבים לפנות אתר לחימה – אך חמאס מנע מהתושבים להתפנות למחסה אחר, כדי לגרום במכוון ליותר נפגעים בקרבם. לאחר מכן פורסמו תמונות ועדויות – רובן מופרזות – שהזינו את ההסתה נגד ישראל, וזו אכן צלחה מאוד בידיהם. אף גורם חיצוני שהיה מודאג מהמצב הביטחוני וההומניטרי הקשה שבו נתונה האוכלוסייה המקומית לא דרש מחמאס לחדול מהמלחמה כדי להציל את נפשותיהם. אדרבא, ככל שרבו נפגעיהם, שכולם תוצאה של המלחמה שעזה כפתה על מדינת ישראל – כך רבו הישגיהם בזירה הבין-לאומית.

מוכר גם הטיעון שעזה היא "בית הכלא הגדול בעולם". ישראל אמנם שולטת בשערי הגבול שלה עם הרצועה, אך השער של עזה למדינה האחות הבכירה מצרים נתון בידיהם. יתר על כן, בימים שיחסי ישראל עם הרצועה היו שקטים יחסית, היא אפשרה לאלפי פועלים מעזה לעבוד מדי יום לפרנסתם בישראל, והשערים היו פתוחים לסחר הדדי בין שתי המדינות – כל זאת עד שחמאס פוצץ את אחד השערים כדי למנוע את מעבר הפועלים לישראל ולהפנות את זעם התושבים במכוון כלפי ישראל. ועוד יותר מכך. מאות אם לא אלפי עזתים שלקו במחלות קשות זכו במשך השנים לטיפול בבתי חולים בישראל כמחווה הומניטרית מצילת חיים, ואזרחים ישראלים הם שהסיעו בהתנדבות את החולים ובני משפחותיהם לטיפול בבתי החולים. סגר ימי ואווירי הוטל על הרצועה כל אימת שהנתיבים הללו שימשו להתחמשות, הצטיידות בטילים וחפירת מנהרות תקיפה ובסדרות ההפגזות על היישובים בישראל.

נתוני הדמוגרפיה של הרצועה: מאז החלטת האו"ם לחלוקת הארץ לשתי מדינות (1948) ועד להתנתקות מוחלטת של ישראל מהרצועה (2005) נמצא גידול אוכלוסייה מרשים: מ-240 אלף נפש ל-1.3 מיליון נפש, נתון שאינו יכול לתמוך בהאשמה ל"חיסול אתני". תחת שלטון חמאס, עד 2023 גדלה האוכלוסייה לכ-2.22 מיליון תושבים, סך הכול שיעור העלייה הגבוה ביותר במזרח התיכון.

תוחלת החיים היא מדד דמוגרפי חשוב, ולפיו בתקופת הממשל המצרי עד 1967 הייתה תוחלת החיים הממוצעת ברצועת עזה סביב 48 שנים בלבד. ערב אוקטובר 2023 הגיעה תוחלת החיים בעזה לשיא היסטורי של כ-75.5 שנים – נתון גבוה משמעותית מהממוצע במדינות ערב השכנות ומקביל למדינות מתפתחות רבות. זאת חרף כל סבבי המלחמה שמדינת עזה יוזמת וכופה על ישראל במגמה מוצהרת להשמידה.

הנתונים מפריכים כל טענה ל"השמדת עם" מכוונת כלפי עזה, כפי שהאו"ם מייחס לישראל בעוד שהוא מנקה את מנהיגות חמאס מכל אחריות.

לסיכום, בפועל כבר קיימת מדינת עזה, ויש לה גבולות מוכרים עם ישראל. סילוק חמאס ושאר ארגוני הטרור ופירוז הרצועה – זוהי המתכונת הנכונה לייצוב יחסי שכנות ששני הצדדים יכולים לחיות איתם. אמנם יהיה קשה לשכנע את השכנה השלישית – מצרים – למודל כזה, אך ראוי לנסות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. לאחר מלחמת העולם השניה ב 1945 הצבאות של גרמניה ויפאן פורקו. יפאן חזרה להיות מדינה ריבונית רק ב 1952 צבא ארה"ב המשיך לשהות ביפן עד היום לצד צבא יפני קטן למטרות הגנה בלבד. בגרמניה המצב דומה. הצבא של ברית המועצות שהה בכל הדמוקרטיות העממיות למרות שהן היו מדינות ריבוניות שמעולם לא איימן עליה. מספר רב של לאומים נכללו בברית המועצות בלי אפשרות להקים מדינות עצמאיות למרות שאף אחת מהן לא איימה על ברית המועצות. גם לכורדים אף אחד לא מוותר ואין להם מדינה. ישראל מצטיירת כמרושעת שאינה מעניקה ריבונות ללאום האחר שמאכלס את ארץ ישראל. אבל הלאום הזה יותר להוט למחוק את מדינת ישראל מאשר להקים לו מדינה. השגיאה של ישראל שהיא לא למדה מארה"ב ומברית המועצות שאם נותנים לישות תוקפנית עצמאות צריך תקופת צינון של כמה שנים טובות של חיים אזרחיים ללא צבא לאומי. לא עשו את זה לאחר מלחמת העולם הראשונה ואז קיבלנו את תלחתת העולם השניה. לא עשינו את זה בהתנתקות מעזה וקיבלנו את החמס ואת הג'יהד האסלמי . להבדיל מהאלימות הערבית, גנדי הוביל בהודו התנגדות לא אלימה ולאחר שהבריטים העניקו להודו עצמאות הודו הריבונית הפכה להיות בעלת ברית של בריטניה. ישראל יכולה להצהיר על הכרתה במדינת לאום ערבית בארץ ישראל בגדה המערבית ובעזה אך בתנאים שישויות תוקפניות הפכו לריבוניות לאחר מלחמת העולם השניה. הצהרה כזאת תהווה תשובה לכל אלה שצועקים FREE PALESTINE בלי שתדרדר את המצב הביטחוני.

    1. לגיורא (וגם לגדעון שניר) – בשוני מיפן וגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה – רצועת עזה אף פעם לא הייתה מדינה ריבונית שיצאה למלחמה נגד מדינות ריבוניות אחרות. רצועת עזה היא למעשה ולהלכה – שטח שנכבש על ידי הצבא המצרים במלחמת הקוממיות של ישראל ומעולם לא סופח למצרים ונשאר שטח בשלטון צבאי, הן מצרי ואחר כך ישראלי. הדרישה לחיסול ה"צבא" החמאסי בעזה היא נכונה וחשובה, אך עזה לא הייתה, וכנראה לא תהיה מדינה עצמאית בלעדית. הדרישה הפלסטינית הייתה תמיד הכרה במדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה. כך נמשכת הדרישה הרשמית עד היום. אכן החמאס דוגל בחיסול מדינת ישראל אך גם מנהיגיו מבינים שזו דרישה שלא תתקיים ולמעשה – הכרה בעצמאות פלסטין ביהודה, שומרון ועזה, זה הפתרון היחיד האמיתי להשקטת האזור ממלחמות.

      1. לגדעון ביגל: אני התיחסתי אל עזה כחלק מהמדינה הפלסטינית. עם ההתנתקות מעזה לא הייתה כוונה לנתק אותה מהגדה המערבית. להיפך, נסלל כביש דו מסלולי בין אשקלון לקריית גת עם שלטים "תרקומיה" כדי להקל על הקשר בין עזה והגדה המערבית. שהחמס השתלט על עזה לא ידעו איך לאכול את זה והתייחסו אל זה כאל מחלה מדבקת שדורשת בידוד. הבעייה הייתה לא שהרשות תשתלט על החמס אלא שהחמס ישתלט על הרשות. ומה זה חשוב שיפן וגרמניה היו כבר מדינות? ממילא בתום מלחמת העולם השנייה הריבונות נשללה מהם. אז אם ליו"ש ועזה אין ריבונות אז חוסבים את השלב של שלילת ריבונות.

        1. לגיורא – ראשית – גדעון ביגר ולא ביגל. שנית – אכן כך, עזה איננה ולא תהיה יחידה עצמאית. אין אחד מהם או משאר העולם שחושב להפריד את עזה מהגדה. יודע ומכיר את תוכניות החיבור – גשרים, מנהרות, כבישים ועוד, אך כל זה בתנאי ראשוני שתוקם מדינה פלסטינית עצמאית. הריבונות לא נשללה מגרמניה ומיפן. הוקמו מימשלים צבאיים זמניים שהחזירו לאחר זמן קצר את הריבונות למדינה. אנחנו שולטים שלטון צבאי על יהודה ושומרון כבר כמעט 60 שנים, בלא אישור ובלא הסכמה (חוץ מטראמפ), את רצועת עזה עזבנו מתוך הכרח צבאי , בשל המחיר היקר בחיי החיילים והמתיישבים שהיו שם. .

      2. ואוסיף על דברי גיורא.
        אנחנו יכולים לטעון ובצדק שהיתה הכרה עולמית במדינת פלסטין ובגבולות ברורים- ברגע שאושרה החלוקה. זה שהם סרבו לממש את ריבונותם – עדיין אינו פוסל את עצמאותם בחלק שנותר (שאיבדו זמנית למצרים וירדן ברצון ללא כול התנגדות ומעולם לא דרשו מהם להניח להם ממש את זכותם בגבולות שביתת הנשק כי כדי שחלילה לא יתפרש כהכרה בתיקוני גבולות הביטחון החיוניים, לכן גיורא צודק. וגרוע מכך הם הצטרפו ברצון למלחמת חורמה נגד ישראל והפסידו ב 1967. איזה "פרס" מגיע למדינת פלסטין על מלחמותיה נגד ישראל? כאמור -ישראל כבר הכירה בעצמאות פלסטין ב 1947 וחזרה על כך בהסכמי אוסלו שכולם נידחו עי הפלסטינים, ולא שינתה את דעתה עד היום. אתה יודע מה? כששמעתי את מנסור עבאס אומר- "מדינת פלסטין כבר קיימת" זה תואם היטב את המצב דפקטו וזה צריך להיות מהודהד כך בכול העולם- לא ישראל מונעת "פריי פלסטין" (למעט "מהנהר ועד לים") – אלא הם עצמם!. כדי להחיות את תורת השלבים המוצהרת שלהם. ולכן התנפלות תרעלת מנגנון ה-ליכוד לקראת הבחירות- זה כבר עניין אחר.

        1. לגדעון מגדעון – החלטת האו"ם מ 1947 הכירה ב JEWISH STATE וב ARAB STATE. אף מילה על פלסטינים. כ 250 אלף ערבים היו אמורים להשאר בתחומי המדינה היהודים ולא מעט יישובים יהודיים היו אמורים להיות במדינה הערבית (ולא אגיד דבר על ירושלים). ההנהגה הערבית אכן דחתה ההצעה ופתחה במלחמה נגד היישוב היהודי בארץ. תוצאות המלחמה היה כיבוש חלק מהמדינה הערבית המיועדת על ידי מצרים (רצועת עזה שלא סופחה למצרים ונשארה בממשל צבאי), עבר הירדן, שסיפחה את מה שהשתלטה עליו בארץ ישראל המנדטורית, וכן ישראל, שמידסיפחה אליה את כל שכבשה מהמדינה הערבית המיועדת. העולם לא הכיר בסיפוח הירדני, וגם לא בסיפוח הישראלי אך זה הוכר בדיעבד, ללא כל הכרזה רשמית של האו"ם, עד היום. לא זכור לי שערביי ישראל ואף ערביי הגדה ורצועת עזה הצטרפו לצבא המצרי, הירדני או הסורי במלחמת ששת הימים. זו הייתה מלחמה בין מדינות ולא בין יהודים לערבים. הסכמי אוסלו נידחו בעיקר על ידי ישראל – "פושעי אוסלו" נקראים עד היום דוברי ממשלת ישראל הנוכחית. ישראל הנוכחית – בעיקר שרי החוץ וביטחון הפנים, וגם שר הביטחון והחוץ, האם בעד
          ,מהירדן ועד לים – ארץ ישראל היא שלנו".

          1. גדעון ידידי- כף להתווכח איתך, מהי המדינה "הערבית" לצד המדינה היהודית? נראה שאתה עושה הפרדה מלאכותית רק מישום שאותם הערבים ממש בחרו לכנות את המדינה שלהם "פלסטין" (אש"פ 1964) שמקורו ניתן עי רומא 135 לספירה מבלי שהיה שם אף לא ערבי אחד.הכיבושים המוסלמים הערביים מחצי האי ערב או מצרים- הם כולם בני אותו לאום. כול מלחמות הערבים ביישות הציונית הם חלק מדוקטרינת הג'יהאד שכול מוסלמי מאמין באשר הוא מחוייב להשתתף בה וזה יכול להתבצע מקום בעולם ובכול מסגרת וצורה מדינה/ארגון טרור/ או יחידים- לא משנה, ולכן הניסיון להפריד בין לוחמים המכונים "אש"פ/ חיזבללה/ חמאס/בדווי/ סורי/ מצרי וכו' – כולם ערבים מוסלמים המתגוררים בנפות שונות באזור. נעזוב לרגע מי הפר את הסכמי אוסלו, אני מאמין יותר לערפאת שהצהיר על "הסכם חודיאבה" זה שחתם על מ"ומ ללא טרור, ויזם את האינטיפדה הרצחנית ביותר. ערביי ארץ ישראל מוחזקים במחנות פליטים עד היום מישום שלא רצו לממש את ריבונותם שמשמעה הכרה במדינה הציונית, ולכן אני תומך בהגדרתו של מנצור עבאס שהמדינה הפלסטינית קיימת דה פאקטו, גם אם מסיבות איסלמיות לאומיות גלובליות – הערבים מתעללים בהם עד היום בחסות האו"ם- שיא הצביעות העולמית. מחר הם יכולים להכריז על מימוש זכותם בשטחים, ומקומם בהיכל האו"ם כבר קיים, וניתן לשוב לדון בשינויי גבול כי בינתיים הם תוקפים את ישראל מאז הקמתה ולא להיפך (אני מתנגד חריפות לטרור החרדי בגדה).

  2. הכל ונגמר בחזית עזה בסירוב ישראל להעברת הרצועה לשלטון הרשות הפלסטינית

    1. יוסי תודה לתגובה, ויש בה היגיון רב מן הטעם שנתניהו אכן פעל נמרצות להפריד בין הרצועה והגדה, כי המחשבה שישראל תהיה נתונה במלחציים בין שתי היישות הלעומתיות- היא בעייתית בהמעטה מבחינת ישראל. במיוחד כאשר החמאס פעל נמרצות למסד את הניתוק (השליך את פקידי הרשפ מהגגות כפותי ידיים), לקראת השתלטות על הגדה – זו הסיבה שאבו- מאזן דחה במשך עשרים שנה את הבחירות בגדה, מחשש אמיתי להשתלטות החמאס. כי אז זה היה עוד יותר גרוע לישראל. לכן קשה להאשים תמיד את ישראל כפי שרבים מדי נוהגים לעשות, כי המציאות היא ממש מורכבת, והצורך לבחור בין הגרוע והיותר גרוע..

  3. ליוסי קוגן. כנראה חוששים לטפל בחולירע על ידי החלפה עם דבר.

  4. לנסות לא מזיק, וגם אם רעיון מסוים לא מתקבל, יתכן שהוא סולל את הדרך לפתרון מוסכם אחר

    1. רונן תודה לתגובה, אך לאיזה רעיון מסוים אתה מתכוון? מבלי שהבנתי כוונתך- אני מציג אזהרה- כול הסכם חתום אפילו על מדשאת הבית הלבן- איו מחזיק מים ונתון להפרה בכול עת בהיעדר סנקציות למניעת עריקה. מלבד דבר אחד- הגבולות משעה שזכו להכרה באום לא ניתן להתחרט,,. לכן עלינו להיות זהירים מאד במה שנוגע לויתורים על גבולות ביטחון

  5. המדיניות כלפי עזה שמשדר ויטר עלולה להצית את הפצצה ושמה עזה

    1. חיליק- אני מודה שאיני בקי במדיניות של וינטר כלפי עזה לכן פניתי לAI שפרט ועכשיו ניתן להתייחס:
      1. לאפשר הגירה מרצון-בהחלט רצוי. כברלפני המלחמה היתה מגמת הגירה בקרב צעירים בעיקר שהצליחו לצאת חרף הגבלות חמאס וכבר הקימו מעין מאחזים ביוון קפריסין וטורקיה להביא את משפחותיהם לשם, ואין סיבה למנוע מהם בכוח את החופש להגר
      2 שליטה ריבונית של ישראל על עזה- לא! לא לחזור על שגיאת מנחם בגין.
      3סיוע הומניטרי ללא הגבלה- לא, כול עוד אין מנגנון המבטיח שהסיוע מגיע ללא מעורבים בלבד, ולא לחמאס
      4.מצור על עזה- החמצנו את ההזדמנות לעשות זאת כבר בשבוע הראשון של המלחמה, כולל הפסקת מים וחשמל- תמורת השבת כול החטופים, ומצידנו שחרור אלפי אסירים עזתים הממתינים על הגבול להחלפהכנגד החטופים, אז העולם עוד היה איתנו…
      5. הכרעת החמאס- ניתן היה לביצוע מהיר לאחר השבת כול החטופים- בחודש הראשון של המלחמה. עכשיו זה ידחה לסבב הבא הבלתי נמנע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ישראל

חדר כושר למוח

דרכים לשיפור הזיכרון והקוגניציה

דילוג לתוכן