בשקט ובצעדים קטנים – הסיפוח ממשיך לזחול

משמעותו של הסיפוח המתקדם ביהודה ושומרון והשלכותיו
תמונה של לירון

הסיפוח הישראלי של הגדה המערבית אינו מתקדם באמצעות הצהרה חגיגית בכנסת או באמצעות חקיקה ישירה שמחילה ריבונות מפורשת בשטח או בחלקו. הוא נעשה בדרך איטית ושקטה יותר: חוק אחר חוק, צו אחר צו, החלטת ממשלה אחר החלטת ממשלה. הדו"ח המשפטי של "תמרור – פוליטוגרפיה" לרבעון השני של שנת 2026 מראה כיצד מיטשטשת בהדרגתיות ובעקביות ההבחנה בסטטוס המשפטי בין ישראל לבין יהודה ושומרון.

במהלך הרבעון נבחנו 36 פריטים משפטיים, כגון חוקים, הצעות חוק, צווים צבאיים, החלטות ממשלה ופסקי דין. "מדד הסיפוח", הממקם את המדיניות הישראלית על הרצף שבין תפיסת השטח כמוחזק זמנית (דירוג 1) לבין שילובו המלא בישראל (דירוג 5), עלה מ־3.19 ל־3.25 והוא מצוי מעט מעבר ל"חצי הדרך" לכיוון הסיפוח. מדובר אומנם בעלייה מתונה של פחות מ־2%, שיש להתייחס אליה בזהירות משום שחלקה נובע ממספר קטן של פריטים, אך בכל זאת זהו הממוצע הרבעוני הגבוה ביותר בשלוש השנים האחרונות.

אחד הביטויים למגמה זו הוא חוק עונש מוות למחבלים. הכנסת לא החילה אותו פורמלית על הגדה, אך הורתה למפקד כוחות צה"ל באזור לתקן בתוך שלושים יום את הצו בדבר הוראות ביטחון ולאמץ את ההסדר שקבעה, ללא שיקול דעת עצמאי. זוהי החלה עקיפה למראית עין בלבד: הכנסת קובעת את ההסדר, והמפקד הצבאי נדרש להעתיקו כלשונו למערכת החוקים המקומית. לפי דיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבינלאומי, המפקד הצבאי הוא הסמכות העליונה בשטח כבוש ובצד הסמכויות המוקנות לו, הוא כפוף למגבלות הדין הבינלאומי. מציאות משפטית זו אינה סותרת את היותו של המפקד הצבאי חלק מהצבא הכפוף לממשלה במסגרת המשטר החוקתי הישראלי, כל עוד הוא אינו נדרש לפעול באופן המנוגד למשפט הבינלאומי. אלא שבמקרה זה כנסת ישראל הורתה למפקד הצבאי לפעול בניגוד מפורש למשפט הבינלאומי, באופן הבוטה ביותר על ידי שלילת האפשרות של הקלה בעונש וחנינה במקרה של הטלת עונש מוות.

במקביל, תיקונים שביצע המפקד הצבאי בתקנוני המועצות הישראליות ביהודה ושומרון החילו עליהן חוקים ישראליים בתחום המים והביוב – לרבות החלה "אוטומטית" של שינויים עתידיים – והכפיפו את הרשויות המקומיות להוראות רשות המים הממשלתית הישראלית. כך ממשיך להתרחב "משפט המובלעות", המעניק לישראלים בגדה "סביבת חיים" משפטית ישראלית אף שהם מתגוררים מחוץ לשטח הריבוני של המדינה.

המגמה המרחבית ברורה אף היא. ברבעון זה נקבעו תחומיהם של שמונה יישובים ישראליים חדשים ושונו גבולותיהם של שני יישובים קיימים. אף שהקמת יישובים חדשים אמורה להיעשות בהחלטת ממשלה, לעיתים קרובות מוקמים תחילה מאחזים ללא אישור והממשלה מאשרת אותם בדיעבד. הצווים הצבאיים אינם קובעים את המדיניות, אלא מהווים שלב ביישומה ובהטמעתה בדין החל באזור, אבל ריבוי הצווים בעת הזאת עשוי להעיד על האצה ביישום מדיניות הממשלה לקראת הבחירות. הכוונה המשוערת היא יצירת תשתית משפטית של עובדות מוגמרות בשטח, שתרחיב את האחיזה הישראלית ותצמצם את האפשרות לחלוקה טריטוריאלית עתידית, גם אם תקום ממשלה אחרת ותרצה בכך.

בה בעת נמשכת העברת הסמכויות האזרחיות הנוגעות לגדה מהמינהל האזרחי, הכפוף, להלכה לפחות, למפקד הצבאי, ישירות למשרדי הממשלה. החלטת הממשלה להטיל על משרד הבינוי והשיכון להכין תוכניות אב ותוכניות אזוריות-מרחביות ליהודה ושומרון מותירה אומנם את הסמכות הסטטוטורית בידי מוסדות התכנון של המינהל האזרחי, אך מעבירה את קביעת החזון, היעדים וכיווני הפיתוח לידי משרד ממשלתי ישראלי. המעבר מתכנון נקודתי של התנחלויות לתכנון המרחב כולו מבטא שינוי עמוק: לא עוד ניהול זמני של שטח הנתון לתפיסה לוחמתית, תוך איזון בין הצורך הצבאי לזכויות התושבים המוגנים הפלסטינים, אלא תכנון ארוך טווח של השטח כחלק מהמרחב הישראלי.

גם לרובד הסמלי שמור תפקיד משמעותי. החלטת הממשלה לקרוא לקטע כביש 60 מבאר שבע לעפולה – העובר ברובו בלב הערים הפלסטיניות בגדה, מחברון ועד ג'נין – "דרך התנ״ך", נועדה במוצהר לחזק את הזיקה בין המורשת הלאומית לבין "מרחבי הארץ". כך נטען הכביש המשמש בעיקר פלסטינים במשמעות לאומית יהודית. זהו סיפוח תודעתי בכלי משפטי ומינהלי.

מנגד, בפסיקת בית המשפט העליון נרשם שינוי מסוים. ממוצע אינדיקטור הפסיקה ירד מ־3.83 ל־3.23, בעיקר בשל מתן משקל רב יותר למשפט הבינלאומי. פסק הדין הבולט בתקופה זו ביטל את האיסור הגורף על ביקורי הצלב האדום אצל כלואים ביטחוניים פלסטינים ועל מסירת מידע בעניינם. אולם גם כאן ניכרת זהירותו המופלגת של בית המשפט: ההכרעה התקבלה לאחר יותר משנתיים וחצי, ורק לאחר שהוחזרו כל החטופים והטיעון של הדדיות מול חמאס איבד את תוקפו המעשי.

בזירה הבינלאומית התהפכה המגמה. לאחר שני רבעונים של ירידה בלחץ הבינלאומי כנגד הממשלה בשל המציאות בגדה, הטילו האיחוד האירופי ומדינות נוספות סנקציות ממוקדות על ישראלים ועל ארגונים המעורבים באלימות נגד פלסטינים ובדחיקתם מאדמותיהם. משמעותית במיוחד היא המלצת ממשלת בריטניה לעסקים להימנע מכל פעילות כלכלית בהתנחלויות. עדיין אין מדובר באיסור מחייב, אך זהו איתות למעבר אפשרי מסנקציות ממוקדות לצעדים כלכליים רחבים.

המשך הסיפוח הזוחל מאפשר הטמעת הגדה בישראל ללא הכרזה רשמית, ללא דיון ציבורי אמיתי וללא קבלת אחריות על משמעות המהלך ומחיריו העתידיים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

19 תגובות

  1. כמה שאתה צודק
    ואתמול 4 המדינות המובילות באירופה יצאו בהכרזה קשה נגד התופעות האלה
    זה יעלה לנו ביוקר

    1. תודה עודד, אכן, יש התפתחויות גם אחרי יוני, סוף התקופה הנסקרת.

  2. אין יום שאין בו מעשים קשים. מה שמראים לנו בארץ זה רק חלק קטן ממה שמופץ ומוצג בכל העולם. והתוצאות יהיו קשות.

    1. לד"ר לירון ליבמן
      מאמר רציני המתאר למעשה את סיפוח איו"ש לישראל באופן מעשי ובמרבית הזמן אטי החל משנת 1967.
      לכל מי שעוסק בנושא צריך להיות ברור – הגבול המזרחי של ישראל חייב להיות נהר הירדן, כולל כמובן כל חלק הנהר מטירת צבי עד ים המלח. לגבי יתר שטח איו"ש אין הכרח לספח רשמית לישראל. שיישאר כמו שהוא עכשיו או אוטונומיה ברוח הסכמי אוסלו או קנטון עצמאי בקונפדרציה "מהנהר לים".
      מכל מקום ד"ר ליבמן היקר – תודה על מאמר מאיר עיניים. לגבי המחירים שישראל תידרש לשלם – הם הרבה יותר זולים מטיפוח מדינת טרור נוספת ליד ישראל, או חשיפה לפלישה ממזרח כאשר השלטון ההאשמי בירדן יקרוס.

      1. תודה רבה על המשוב ד"ר דגני. לגופן של הערותיך – אני משתדל להפריד בין המחקר שלנו, שמנסה לתעד את העובדות באופן אובייקטיבי ושיטתי, לבין דעותיי האישיות בנוגע לפתרון הרצוי. אסתפק רק בהערה שאני לא חושב שהבחירה היא "בינארית": או מדינת טרור פלסטינית ופלישה ממזרח או המשך מדיניות סיפוח ונישול שתנתק אותנו מהעולם ובפרט מהעורף הביטחוני והכלכלי החיוני לנו בעולם המערבי. כמו שאתה עצמך מדגים בהצעה שלך – יש אפשרויות נוספות וחשוב לדון בהן דיון ציבורי מושכל וענייני.

    2. המחקר שלנו מתמקד בהיבט המשפטי, אבל גם אני מוצא את החדשות היומיומיות אודות אלימות ונישול ואת הכשלים בהתמודדות עמם מטרידות מאוד.

  3. הסיפוח הישראלי של חלקה המזרחי של מדינת פלסטין אינו מתקדם באמצעות…

    כך היתה היתה צריכה הכתבה להתחיל..ובהמשך להדגיש את העובדה שהשטח הוא מדינה וגם לגעת בסעיף 8 של החוק הבינלאומי ( סעיף 8(2)(ב)(8), הקובע כי העברתה של אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש במישרין או בעקיפין תיחשב כפשע מלחמה).

    מדובר בהבנה של בסיס הדברים..

    כאשר מדובר בסיפוח גדה או סתם שטח, לא ברור מה רע בזה.. כאשר מדובר בסיפוח חלקי מדינה אחרת, זה כבר נושא וענין אחר לגמרי שנוגע לחוק הבינלאומי עם משמעויות רבות..

    חבל הכותב (שבטוח שיש לו כוונות טובות) עדין שבוי במונחים השגויים שהוסללנו להם, כדי לאפשר את המצוות המעוות..

    1. תודה על הערותיך דוד. המחקר שלנו הוא דסקריפטיבי ומנסה לשקף את העובדות באמצעות ניתוח שיטתי ועקבי. אני בהחלט מודע למשמעות הנורמטיבית והנרטיבית של כל מושג ולכן כעניין של בחירה אנחנו במכוון משתמשים לחילופין במונחים השגורים (גדה מערבית, יו"ש, שטחים וכו'). מטבע הדברים, במאמר קצר אי אפשר לנתח ניתוח משפטי מעמיק של כל הסוגיות הנוגעות לשטח. בדו"חות התקופתיים המפורטים שלנו באתר תמרור-פוליטוגרפיה יש יותר, בעיקר סקירה של התפתחויות (כמו, למשל, חוות הדעת המייעצת של ביה"ד הבינ"ל לצדק בנוגע למדיניות ישראל בשטחים מ-2024). מבלי לנסות למצות את הדיון בעניינים הספציפיים שהעלית, אעיר רק כי הם מורכבים מכפי שמוצג: קיומה של מדינה פלסטינית היום אינו קונצנזוס במשפט הבינלאומי וגם הסעיף בחוקת רומא שמגדיר כפשע מלחמה העברת אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש נוגד לכאורה את אי הגדרת הפרה זו כפשע מלחמה באמנת ג'נבה הרביעית, כלומר, גם אם מדובר בהפרה של המשפט הבינלאומי, קיים ספק אם מדובר בפשע הגורר אחריות פלילית אישית להבדיל מאחריות מדינה.

  4. העניין הוא שלא רק ישראל אשמה בסיפוח הזוחל. גם לפלסטינים יש לא מעט אחריות למצב העגום של היחסים עם ישראל. זה מתחיל עם התנגדותם לתכנית החלוקה וההתנגדות האלימה נגד הישוב היהודי עוד לפני הקמת מדינת ישראל ולאחר מכן הזמנת כל מדינות ערב להלחם על הכחדת מדינת ישראל. כתוצאה מכך הם הפסידו שטחים גדולים שנועדו להיות במדינה ערבית שתקום בארץ ישראל. אף אחד בישראל לא התלונן על סיפוח השטחים האלה לישראל. אבל גם בשטח שנשאר בידיהם הם לא הקימו מדינה והעבירו את חלקם בארץ ישראל לריבונות עבר הירדן ששינתה את שמה לירדן, ולמצרים. כלומר, לא הייתה להם שום שאיפה לריבונות עצמאית על חלקם בארץ ישראל. עקב התמדתם באלימות נגד ישראל באמצעות הישויות הזרות ששלטו באיזורם, שאילצה את ישראל להעיף את הירדנים והמצרים מארץ ישראל, נשארו הפלסטינים המסכנים בלי מדינה אבל הפעם בשליטת המדינה שהסכימה לתכנית החלוקה. מאז, הם מחמיצים כל הזדמנות להקים מדינה. הנסיון לכפןת עליהם עצמאות על ידי ההתנתקות מעזה נחל כשלון חרוץ. הם אף פעם לא נטשו את טירור ואת האלימות. הם אינם מבינים מה זה דימוקרטיה ובמו ידיהם הסיטו את הציבור הישראלי משוחר שלום ופיוס ללאומני אגרסיבי. הם אוכלים את מה שהם בישלו. הסיפוח של השטחים התחיל עם הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת השחרור וממשיך עד היום בגלל אותן הנסיבות.

    1. אכן, לא ניתן להכחיש את האמת ההיסטורית שהפלסטינים בתמיכת ארצות ערב עשו כול מאמץ כדי לא להקים מדינה פלסטינית בארץ ישראל. ובעזות מצח הם חוזרים על הטענה/דרישה שאמנם הם יזמו את כול המלחמות נגד ישראל והפסידו בהן, ועדיין דורשים "מהנהר ועד לים" ועד כה דחו את כול ההצעות שישראל הציגה. ישראל נקלעה למצב קשה כי העולם "קונה" את הטיעון הפלסטיני שישראל היא כובש קולוניאלי פשיסטי העוסק בהשמדת עם ורצח תינוקות, בחסות והגנת האו"ם העוסק כולו בהנצחת הפליטות כדי להפיל על ישראל את כול כובד ההחלטה לסגת לגבולות חסרי הגנה. ישראל אחרי 7 אוקטובר נמנעת בכלל מלדון באפשרות נסיגה העלול לחשוף אותה לחידוש מלחמת הג'יהאד כפי הכרזת כול ארגוני הטרור הכפופים לאירן ולאחים המוסלמים. יחד עם זאת ישראל לא רק שאינה מפעילה מערכת הסברה אפקטיבית, היא מוסיפה שמן למדורה בהיתר שלה את פעילות הטרור היהודי בגדה, שבעת הזו מזיק ביותר לאינטרס הישראלי ואין לכך כול קשר לצדק ההיסטורי שעל ישראל לדבוק בו לעד.

    2. שלום פרופ' קימל, המחקר שלנו מנסה לתאר את ההתפתחויות במציאות באופן אובייקטיבי. דיון בסיבות למצב הנוכחי והאחראים לו הוא דיון חשוב – אבל נפרד. באופן אישי, אני לא חולק עליך שגם לפלסטינים אחריות רבה למצב אליו הגענו, אבל עם כל הכבוד למשחק ההאשמות והמבט לעבר – חשוב מכך לחשוב כיצד יוצרים עתיד טוב יותר לילדינו. אני לא מתיימר לדעת את התשובות, אבל די ברור לי שלא בדרך בה ממשלת ישראל הנוכחית צועדת.

  5. להיום עלה כאן מאמר של האלוף בריק באותו נושא
    לפני כמה ימים עלה מאמר של האלוף מנדי
    כולם חודבים כמוך ויש עוד רבים
    כל הכבוד להתגייסות שאולי תדפי על המתרחש

  6. ד"ר שניר שלום, אתה מציג תמונה היסטורית ואקטואלית עגומה, המנסה להשיב לשאלה איך הגענו למצב הנוכחי. לרבים מהדברים אני מסכים, אבל אני לא חושב שהבעיה של ישראל היא בעיקר הסברה. כך או כך, זו דעתי האישית, כחוקר, אנחנו מנסים לשקף את המציאות באופן אובייקטיבי, כל אחד רשאי לעשות בנתונים כחפצו.

    1. דר לירון, ברור שלכל אחד מאיתנו יש את הפרספקטיבה המקצועית שלו ומכאן נגזרת הערכת המצב ודרכי פעולה בהתאם. אין מחלוקת בינינו שמדיניות ישראל היום בגדה היא חסרת אחראיות מדינית כפי ההתנגדות חסרת התקדים בזירה הבינ", ולכך מתלווים לעיתים קרובות רגשות אשמה ונטילת אחריות לכול דבר רע שמתחולל בזירת המזרח התיכון. תופעה המחזקת את התקווה בלב הצד השני שיוכל לנו בבוא העת (כפי מטרת ההודנה) ועל הנטיה הזו אני מתריע מתוך עשרות שנים של למידת דרך החשיבה של הצד השני. אנחנו מתחבטים בשאלה "האם לנצח תאכל חרב", או במילותיך "לעשות עתיד טוב יותר לילדי", ואני מבטיחך שבעל כול דעה שונה כאן- יסכם את דעתו באותו משפט, אף שהוא חושב שעדיף כך מאשר " למות לפי חרב" כמודל 7 אוקטובר.. אני מסכים לגמרי ש"הסברה" במקרה שלנו היא חסרת תועלת ורק המעשים אולי, ולמה לכול הרוחות "ההסברה" הפלסטינית היא כול כך אפקטיבית- חרף הזוועות שהם מחוללים.

  7. לאחר שכתבתי על אחריות הערבים לאי הקמת מדינה ערבית בארץ ישראל, ברצוני להבהיר שאני לא סבור שלישראל אין אחריות על המצב היום שכולם נגדנו. בכ"ט בנובמבר הישוב העברי תמך בהקמת מדינה ערבית לצד מדינה עכרית בחלקים נפרדים של ארץ ישראל. הערבים לא הסכימו – על זה כבר כתבתי. לאחר שהישוב היהודי הפך יותר ויותר לאומני, ממשלת ישראל נפלה למלכודת שהטמינו לה הסרבנים הפלסטינים ובאיוולתה החלה להצהיר שהיא מתנגדת למדינה פלסטינית. לפי חוקי הסימטריה, באופן אוטומטי יצא שהפלסטינים משתוקקים להקמת מדינה עצמאית שלהם ורק אנחנו מונעים מהם את התענוג הזה. זה שקר מוחלט המוגן היטב על ידי ההצהרות הטפשיות של מנהיגינו הלאומנים מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. כך יצא – מה שדר' שניר מכנה "הכשל ההסברתי". שום הסברה לא תעזור כל עוד כל מנהיגינו לא יצהירו כמו עבס שאנו מעוניינים במדינה ערבית ביהודה, שומרון ועזה, שוחרת שלום וביחסי ידידות עם ישראל. הדרישה לכך שהיא תהיה מפורזת ותחת פיקוח צבאי של ישראל היא לגיטימית. יפן וגרמניה הפכו לריבוניות לאחר מלחמת העולם השנייה בתנאים כאלה ושום דבר לא קרה. אם הערבים יסכימו – דבר שעד כה לא קרה- הגענו להגשמת החלטת האו"ם של כ"ט בנובמבר בתנאים משופרים. אם הערבים יסרבו, לא נצטרך להשתמש בהסברה כדי שהעולם יבין מדוע אין מדינה פלסטינית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מישיגן פינת רהט

המהפך בקונגרס, ההצבעה ברהט והשפעתם על עתיד ישראל

דילוג לתוכן