סבי, ר' ישראל איזק זצ"ל, היה גדול בתורה ו"מתנגד" (היום נקרא ליטאי). במשפחה נהגו לספר על מאמצי ההתחמקות שלו משירות בצבא הפולני, מאמצים שבסופו של דבר עלו לו בגילוח חצי זקן ובשירות מקוצר. למשפחה היה ברור לחלוטין שההתחמקות הזו מבורכת, כי מדובר היה בשירות בצבא זר ולא בהגנה על בני עמנו.
אולם מאז שנחשפתי לסיפורי הצבא של סבי, ניסיונות ההשתמטות של הציבור החרדי מהגנה על אחיהם ועל מדינתם מציקים לי ומדירים שינה מעיניי. הימנעותם של החרדים מלהתגייס אף הניעה אותי להיות שותף, לפני שנים, להקמת תנועת "עם אחד גיוס אחד". העיסוק הממושך בסוגיית גיוס החרדים הביא אותי לכדי כמה תובנות נוקבות.
מאז קום המדינה מתנהל ויכוח ציבורי ער בשאלה האם לימוד תורה שקול כנגד הגנה על המדינה, אך נדמה שהשאלה האמיתית שונה לגמרי: האם יהודי המאמין באלוהים יכול בכלל להשתמט מהחובה הבסיסית להגן על עמו? בתרי"ג מצוות התורה אין מצווה מפורשת להיות תלמיד ישיבה במשך כל החיים. יש מצוות של תלמוד תורה, ויש חשיבות עצומה ללימוד, אבל אין שום ציווי להיבדל מן הציבור בשעה שאחרים נושאים בנטל הדם. סבי, שהיה תלמיד חכם שלמד ולימד יומם ולילה, ידע גם בפולין וגם בארץ לעבוד לפרנסתו. סבא ישראל ידע כי בעשרת הדיברות לא נכתב "לא תעבוד", ואף לא "דרוש מבני עמך לפרנס אותך".
למיטב ידיעתי, התנ"ך והמסורת היהודית גדושים בדרישה לאחריות משותפת ולערבות הדדית. הציווי "לא תעמוד על דם רעך" איננו רק תביעה מוסרית – הוא עיקרון קיומי חיוני. חברה שבה אדם אחד מסכן את חייו בחזית ואילו אחר נהנה מהגנתו בשם קדושה, היא חברה שמרוקנת את הברית היהודית מתוכן.
האמונה היהודית מעולם לא הייתה אמונה בניסים הבאים להחליף את המעשה האנושי: נח נדרש לבנות תיבה, משה נדרש להרים את מטהו, ודוד המלך יצא לקרב המכריע מול גוליית. גם המכבים, שהפכו לימים לסמל דתי, לא הסתפקו בלימוד תורה – הם אחזו בנשק ונלחמו.
הטענה הרווחת ש"אלוהים שומר על לומדי התורה" מעוררת שאלה תאולוגית ומוסרית קשה: אם אכן כך הוא, מדוע אלוהים אינו שומר גם על החייל שנלחם ומחרף נפשו? האם מי שנכנס לטנק פחות אהוב בעיני שמיים ממי שיושב בבית המדרש?
אולי האמת פשוטה יותר, מרה ופחות קדושה: חלק ניכר מן ההשתמטות אומנם עטוף בשפה דתית, אבל הוא נובע למעשה מרצון לשמר מעמד של אליטה רוחנית נפרדת, ומפחד אנושי מאוד – פחד מהסיכון, פחד מהצבא, פחד מהעולם המודרני ומהאפשרות שהמפגש איתו יערער זהות מגזרית סגורה.
אולם היהדות ההיסטורית לא נבנתה על בריחה והסתגרות מהעולם, אלא על אחריות מוסרית ומעשית לעולם. הקדוש ברוך הוא, לפי המסורת היהודית, אינו מחליף את פעולת האדם, אלא דורש ממנו לפעול באופן אקטיבי. משום כך, השאלה האמיתית איננה האם שירות צבאי הוא מצווה. השאלה היא האם אפשר בכלל לכנות אמונה בשם "אמונה", כאשר אדם דורש מאחרים להסתכן ולמות למענו, בעוד הוא עצמו פטור בשם האל. אמונה שאינה מוכנה לשאת באחריות לגורל העם איננה ביטחון באלוהים; לעיתים היא דווקא התחמקות פחדנית מן האחריות הישירה שהאל עצמו הטיל על האדם.
על כן, מתוך אותה אווירה שספגתי בבית סבא, מסקנתי ברורה: מי שלא מתגייס ומפקיר את אחיו, כופר בעיקר ואינו מאמין בעקרונות הבסיסיים ביותר של היהדות.






11 תגובות
נכון, תובנות לא עוזרות, רק אינטרסים אגואיסטים של המנהיגים
אם אני אקרא לסרבנות, אתבע בדין פלילי. מדוע כשחרדי קורא לסרבנות, מנהלים איתו מו"מ?
יורם שם את האצבע על הנקודה המרכזית של הויכוח! החרדים מתנגדים לגיוס כיון שהם מאמינים שצה״ל הוא ״צבא זר״ אשר אינו קיים כדי להגן על ״בני עמנו״. החרדים אשר התנגדו להקמת המדינה מקדמת דנא. הגיעו למצב בו המשמעות של היותם מתנגדים לקיומנו, הם מהווים עבור מדינת ישראל סכנה קיומית גדולה יותר מכל אויב חיצוני. על כן יש להעביר כל מי שלא משתתף בחובות המדינה למעמד של תושב ולא אזרח. אין זכויות ללא חובות.
רביב- ברשותו של דורי אשיב: כמי שנפגש מדי פעם עם החרדים שבאים לפגוע בחרדים המעיזים להתגיס בבקו"ם- ומנסה להבין את הראש שלהם – ההסבר מתחיל מנקודה הרבה יותר בעייתית מבחינתנו: ראשית- הם אינם מאמינים בזכות קיומה של מדינת ישראל העצמאית מישום שהיא לא נוסדה עי המשיח בן דוד שליח האל רכוב על חמור שנועד למטרה זו ביום מן הימים. ולכן הצבא כחלק מהמנגנון הממשלתי ה"לא חוקי" -אינו מחייב להתגייס, יתר על כן- רבים טענו שהם מעדיפים שלטון מוסלמי בארץ, ולזכות בחיים ללא מלחמות כפי שהיהודים נהננו בעידן תור הזהב בספרד של ימי הביניים. לכן גם תמצא קבוצות חרדים הנוסעים לאירן לתמוך במשטר האייטולות. כך המצב כאשר אמונה דתית עיוורת מגוייסת עי ממסד דתי פנטי, שמצא פירצה להשתלט על נכסי המדינה בצורה של אתנן פרי משפטי נתניהו, לכן קשה מאד לנהל איתם שיח רציונלי גם כשאני מצטט להם פסוקים מהתורה בהם למשל האל מנחה את משה הנביא לגייס צבא מבני גיל 21 (!!!) אלף מכול שבט, ומתגייסים 12 אלף חייל (כלומר גם שבט לוי תרם את מכסתו לצבא)- ולהם- אין מושג על מה אני מדבר (הם לומדים גמרא ולאו דווקא את התורה על כול פרקיה שנכתבה בימי הביניים)
יורם- מזדהה עם כול מילה , ונוקב אף יותר
מתחיל להיראות לי במו כישלון קריטי של המדינה. הממשלות החלשות משני הצדדים לא יצליחו להביא שינוי וימרחו אותנו בסיפורים.
הגיון ועובדות לא ישכנעו את החרדים. הם כמו כת. ואם תוסיף לזה את התמיכה של מנהיגי מפלגות הימין, אין סיכוי לשיני
לכאורה מדברים על פתרון וכל ממשלה מספרת סיפורים ונמלטת ממלחמה בחרדים. כך הבעיה לא תיפתר. רק תחמיר
אם התורמים ימשיכו להישחק
ואם המשתמטים ימשיכו להתעקש וחלקם באוכלוסיה ימשיך לגדול
נחצה בסוף את הקו האדום.
הבעייה היא פוליטית ולא דתית. רוב הדתיים בישראל משרתים בצה"ל ותורמים לכלכלת ישראל בלי להזניח את קיום המיצוות ולימוד ספרי הקודש. המתנגדים לגיוס הם בדלנים לכול דבר. הגיוס לצבא פוגע בהיררכיה הפוליטית של מנהיגיהם. כל מתגייס לצה"ל זה כאילו הוציאו להם אוכל מהפה. לכן, ההתנגדות באה מלמעלה והיא אינה קשורה עם לימוד תורה ולא עם שום מצווה. לכן, מיותר להתווכח איתם באמצעות הצגת כול מיני פסוקים מהתורה או מתרי"ג מצוות.
כבר מזמן חקו אצלנו את המושג אחריות בכל הקשור להנהגת המדינה