האם ההפגנות מועילות

האם התגברות ההפגנות תשפיע על מקבלי ההחלטות?
תמונה של נוח
ד"ר נח שמיר

בשבוע האחרון אנחנו עדים להתגברות מסוימת של ההפגנות ברחבי הארץ, אם בכמות, אם במגוון של זמנים ומקומות ולפעמים גם בחריפות המחאה. כולנו זוכרים את הפרץ החזק של המחאה ב"ליל גלנט", שעצרה למעשה את פיטוריו ובמידה רבה גם את ההפיכה המשפטית, ולכן תולים תקוות בהפגנות הנוכחיות. עם זאת, עוצמת ההפגנות מצד אחד ומצבו של נתניהו מהצד השני מפחיתים מאוד את אפשרות ההשפעה המשמעותית.

אם בגלל המלחמה ואם בגלל עייפות ואדישות הציבור, כמות היוצאים להפגין היא כעשירית מהמקסימום שהגיעה אליו המחאה לפני ה-7.10 וגם האנרגיות פחותות בהרבה. מצד שני, עבור נתניהו זוהי מלחמה על שרידותו בשלטון ולכן זהו העניין החשוב ביותר עבורו והוא מתבצר בכל כוחו במבצר ה-64 ולא נותן לשום דבר להסיט אותו. לכן להפגנות אין השפעה משמעותית על קבלת ההחלטות. זוהי נקודת המוצא של כתבה זו.

ונעבור למיקרו-קוסמוס של הפגנת באר שבע. בשבת האחרונה (8.6) הגיעו כ-700 מפגינים. האווירה הייתה בהחלט מרוממת, דוברים טובים וכל מה שצריך כדי להכריז על ההפגנה כמוצלחת, ואכן, כמעט כולם עשו זאת. אבל השאלה הנשאלת היא מה מטרת ההפגנה בבאר שבע והאם היא בכלל בדרך להשיג את המטרה. התשובה הטריוויאלית היא כמובן שותפות בשתי המטרות של המחאה: החזרת החטופים והפלת הממשלה. לכן כל הדוברים אמורים להיות ממוקדים במטרות האלה, כיוון שזה הקונצנזוס והוא יביא את המספר הגדול ביותר של מפגינים. וזה עובד. צמחנו מ-300 ל-700 בשבועות ספורים.

לדעתי מארגני ההפגנה והמנחים שלה, החברים בוועדת התוכן, שבוחרת את הנואמים ואת תוכן הנאומים, התאהבו במידה מסוימת באורות הבמה, והרצון הטבעי שלהם הוא להופיע בפני קהל גדול ככל האפשר. לצורך זה הם יביאו נואמים אטרקטיביים, המקובלים על כולם – פוליטיקאים מהאופוזיציה, אלופים במיל' המבקרים את הממשלה וצה"ל וכמובן בני משפחות של חטופים ונרצחי ה-7.10 הזועקים מדם ליבם. אבל האם זה מספיק? לטעמי, לא.

נשאלת השאלה, בהתחשב בטענה (שהיא לדעתי נכונה, גם אם לא כולם מסכימים) שלהפגנה הגדולה פי 100 בכל הארץ יש השפעה מינימלית, אם בכלל, האם לתוספת הקטנה של באר שבע, המנסה להיות העתק קטנטן של קפלן, יש בכלל השפעה? והאם הכמעט-אין הזה מצדיק את פורמט ההפגנה המתואר למעלה? לדעתי לא, וצריך למצוא להפגנת באר שבע משמעות נוספת שתצדיק את קיומה ואת ההשקעה בה.

זו הייתה הגישה שלי כשהצטרפתי לפני פסח לוועדת התוכן של ההפגנה במטרה לאזן את מגמת הצמצום לשתי מטרות ואין בילתן. אני סבור שצריך למצוא דרך לייחד את הפגנת הנגב על ידי הצפת בעיות ספציפיות של הנגב ובראשן הבערתו בידי בן גביר ושלוחיו, בחסות המשטרה, באמצעות הריסת בתים מוגברת מאוד והתעללות בבדואים. צריכים להיות דוברים שמציגים את הבעיות האלה, שהמסקנה מהן היא שגם הבדואים שותפים לנו ברצון העז לסלק את הממשלה הנוראה הזו, שמאפשרת לבן גביר להשתולל בנגב.

נכון, לא כולם בבאר שבע אוהבים בדואים. ייתכן שדוברים שיעסקו בנושאים כאלה, אם גם אחת לכמה שבועות, ימנעו מכמה אנשים להגיע להפגנה. אבל מספר האנשים שמגיעים אינו המבחן העליון להצלחת ההפגנה, אלא יצירת שותפות אינטרסים בין יהודים לבדואים, בעיקר אם תגרום להמרצתם בבחירות הבאות. צריך להיות ברור לכולם שרק שותפות יהודית ערבית והגדלה משמעותית של אחוז ההצבעה הערבי יכולים, לפי כל הניתוחים והסקרים, להביא להחלפת ממשלת המחדל והרשע. אחרת, גם כשהבחירות יגיעו, ניגרר למעגל של חוסר הכרעה ובחירות חוזרות ונשנות.

מאז הפסח היו לי ולשכמוני כמה הצלחות. ג'מיל דנפירי, שבנו נורה בעורפו על ידי איש חוליית האבטחה ביישוב נטפים, בטענה המגוחכת שהשתחרר מאזיקונים ואיים בסכין, נאם אצלנו ותיאר את הוואי האיומים שמשפחתו ואחרים עוברים, דרש צדק ואת סילוק הממשלה. גם נתי יפת, עיתונאי ואיש תקשורת מהדרום, תיאר בכישרון את בעיות הכפרים הלא מוכרים. אבל זו טיפה בים, ומאז אני נלחם כל הזמן בוועדת התוכן להכניס עוד נואמים בדואים ראויים או אנשי נגב אחרים המכירים את הבעיות. צריך אפילו להילחם כד שיזמינו את אחינועם ניני (שאחת מנשות יש עתיד הגדירה אותה כשמאלנית קיצונית ולכן מתנגדת להזמנתה).

ימים יגידו אם אצליח להטות במעט את ההפגנה מהמוטיב הצר החוזר על עצמו לעייפה בשלושים הפגנות, או שמה שאני עושה אינו אלא עבודה סיזיפית ומזוכיסטית שמוטב שלא הייתי לוקח על עצמי.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. אני חסידה גדולה של הדדיות, ואני שואלת את עצמי איפה היו אנשי הצדק בארצות ערב / איסלם כשהיהודים שחיו בקירבם במשך מאות רבות בשנים ברחו / גורשו ורכושם הוחרם? יהודים שלא איימו על המדינה הערבית / מוסלמית, יהודים שרק תרמו? התשובה האליטיסטית תהיה: "אנחנו לא כמוהם". אבל מה פירוש הדבר? האם זו הודאה בכך שכל הקונצפציה של
    DEI (diversity equity inclusion) היא אשליה? שהתרבות הליברלית המערבית היא עליונה ערכית (מחד), ואינה מקובלת על תרבויות אחרות (מאידך)? ולבסוף שאלת מיליון הדולר (המחליף את שאלת ה-64 אלף דולר של שנות ה-50) –
    האם הדמוקרטיות הליברליות בגישתן זו תורמות לקריסתן ולנצחון הרודנויות?

  2. עד שלא יפגינו לפחות 300 אלף באותה שעה במקום אחד, ההפגנות לא יביאו שינוי

  3. פחות או יותר רק אותם אנשים מפגינים כל הזמן. אם כמות המפגינים לא תוכפל לפחות פי חמש, לא יביא דום שינוי

    1. ההפגנות גורמות נזק אדיר למדינת ישראל. את החתירה להחלפת השלטון יש לבצע בשום שכל על ידי פעילות פוליטית שקטה. ההפגנות לשחרור החטופים מהוות שער עצמי שרק מקשה על השבת החטופים. הפריבילגים של קפלן, בלפור וקיסריה איבדו את הצפון כתוצאה משאיפתם להחזיר לעצמם את היכולת למנות פקידי שלטון ולהתחבר לקופת האוצר. מוצע לכולם לעצור, לחשוב עוד פעם, לקרר את מערכות העצבים, לחשב מסלול מחדש – וכל זאת לטובת החברה ומדינת ישראל.

  4. כל אחד שמפגין, כותב, מדבר, נגד המצב השלטוני הקים תורם להבאת השינוי.

  5. ההיסטוריה מוכיחה כי גם המהפכות הגדולות שהצליחו התחילו עם מיעוט אקטיבי. אבל אם המחאות נמשכות הן עשויות בסופו של דבר לגרוף בנסיבות כאלה או אחרות את רוב העם

  6. כל הכבוד לאנשים כמוך עם ערכים, ואם נכונות להשקיע מאמץ בכיוון בו אתם מאמינים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ניצה

חיזבאללה בע"מ

על הקשרים הפיננסיים של חיזבאללה

דילוג לתוכן