כצפוי, שונה!

על "טעות אנוש – רומן מתח" מאת שולמית לפיד
תמונה של משה
ד"ר משה גרנות

בצעירותי הרביתי לקרוא ספרי מתח, עד שנוכחתי לדעת שרובם בנויים באותה תבנית: שוטר/בלש/ גמלאי של כוחות ביטחון – בעל מחשבה מקורית, נחשב על ידי הממונים עליו לנודניק, לעיתים הוא אפילו מנודה, ונוסף על כך יש לו המון בעיות בביתו: ילדיו מוזנחים ועוינים, אשתו מבקשת להתגרש וכד', ולבסוף מסתבר שרק בזכות ההברקה שלו התגלה הפושע ופוענחה התעלומה שכל כוחות הביטחון האחרים לא הצליחו לפענח וכד'.

בחלוף השנים נגמלתי מהצורך לקרוא רומנים בלשיים, והתרכזתי בספרות הריאליסטית, שלה אינספור חשיפות של פינות עלומות ומרתקות של חיי בני אדם. הבנתי שסדרת ספריה של שולמית לפיד על העיתונאית ליזי בדיחי, שמפענחת תעלומות בלשיות, חייבת להיות שונה מהתבנית הנ"ל, אבל, כאמור הייתה לי רתיעה מספרי מתח ובילוש. לבסוף, לא עמדתי בפיתוי וקראתי בעניין רב את "טעות אנוש" (כתר 2012, 220 עמודים), שכצפוי הוא מאוד שונה מהרבה בחינות מכל ספר בלשי אחר. כצפוי, מי שחיברה קלאסיקות כמו "גיא אוני", "חוות העלמות", ומחזות כמו "רכוש נטוש" ו"רחם פונדקי" אינה מסוגלת לכתוב בתבניות.

הגיבורה של המותחן הזה היא רות פרלמוטר, גמלאית בת 64 מהמוסד. היא רווקה (כלומר, הקשיים הצפויים בחיי המשפחה של הגיבור התבניתי נחסכים ממנה). היו לה כמה פרשיות אהבה לא משמעותיות, ובצעירותה התאהבה בסוכן סקוטי (נשוי) בלי ידיעתו, אהבה שמתממשת רק בהגיעה לגיל השלישי. היא שולטת בכמה שפות (כמו שולמית לפיד עצמה), סולדת מאינטימיות, אינה מוצאת עניין בטבע, ואופרות משעממות אותה עד הרצון להירדם (ראו בעמ' 154 קטע מצחיק במיוחד שבו מתואר יחסה של רות לאופרה לה-טרוויאטה). הרומן מרמז על פעולות עלומות שבהן השתתפה רות עצמה, או חבריה במוסד. וכן, בניגוד לדלות הכרונית של הבלש המנודה בספרי המתח – רות פרלמוטר היא בעלת חברת תיירות בשם "ליטווינסקי".

יש לציין שהספר הזה חייב תחקיר משמעותי בתחומים רבים – מלבד הפעולות העלומות של המוסד, טופוגרפיה בכמה ארצות (העלילה מתרחשת בלונדון, פריז, וינה, פרת', ניו יורק, באקו), בקיאות בתחום אספנות היודאיקה, ההווי במכירות פומביות, עולם התיירות (ראו התודות בסוף הספר).

במרכז העלילה מצויה תעלומת מותו של אחד מפורשי המוסד ששמו ארתור אלון. הרוצח תכנן את מעשהו כך שייראה כאילו ארתור התאבד, אבל יהודית אשתו, רות פרלמוטר, קידר, הבוס מן העבר של רות, והבוס הנוכחי ארנון אלמליח אינם מאמינים שהאיש התאבד, אף שבידיו נמצא האקדח. המשטרה רוצה לחקור את הפרשה, אבל היא מנועה מלחטט בתיקי המוסד (שוב, כצפוי, רומן זה שונה: השוטרים אינם שלומיאלים, ואינם טועים), לכן אלמליח פונה לרות שרשאית לחטט בתיקי המוסד.

החקירה של רות מסתעפת ומתפרסת על פני לונדון, פריז, וינה, גראץ, פרת', ואלו הממצאים: ארתור אלון קיבל כביכול מהסוכן החשאי שלו באוסטריה מעטפה ובה שישה מכתבים שכתב הרצל לאשתו ז'ולי, ולאימו, מעטפה שכביכול נמסרה על ידי טרודה, בתו של הרצל שנספתה בטרזיינשטאט. ארתור ושלושת חבריו, גמלאי המוסד – ג'וש, סשה וחנוך, עמלים על תרגום המכתבים, על קביעת מהימנותם ועל חיפוש קונים אפשריים. לאחר פרישתם מהמוסד רכשו הארבעה חברת בנייה, והם מתפרנסים ממנה בנוסף לפנסיה. ארתור אמור לקבל חמישים אחוזים מהרווחים, ושלושת חבריו אמורים להתחלק בחמישים האחוזים הנותרים.

לא אגרום לספוילר בלתי נסלח אם אגלה את פתרון התעלומה, כי היא איננה העיקר בספר זה, אלא הדרך המפותלת והחכמה שבה צעדה רות פרלמוטר אל הפתרון: מסתבר שנודע לארתור כי התגלה שהמכתבים מזויפים (ארתור מומחה לזיוף דרכונים) – אבי מטלון, שחוקר את חיי הרצל, הגיע למסקנה זאת. חנוך, הסבור שארתור עלול לחזור בו מכל העניין, גונב את האקדח שלו, ורוצח אותו על שפת הים (לשם יצא ארתור לריצת בוקר), ושם בידו את האקדח. הוא גם גורם לתאונה במכונית של אבי מטלון, תאונה שבה מטלון נהרג. כך, סבר חנוך, פתוחה לפניו הדרך להתעשר ממכירת המכתבים למרבה במחיר, כי הזייפן ומגלה התרמית כבר אינם בין החיים. רות פרלמוטר ונייג'ל שומאן, מיליארדר יהודי אספן יודאיקה, רוקמים לחנוך מלכודת רבתי הנפרסת על פני פריז וניו-יורק, מרוששת אותו ומחריבה אותו כלכלית – כל זה לפני שרס"ב נחום כהן מעכב אותו בנתב"ג בחוזרו ארצה רצוץ ואומלל, ומאשים אותו בתאונה שבה נהרג ההיסטוריון אבי מטלון, וברצח ארתור אלון.

"טעות אנוש" הוא רומן מתח בנוי לתלפיות (אגב, שם הרומן מתייחס ל"טעות אנוש" של המוסד, שבעטיה הוכה כמעט למוות אחד הסוכנים החשובים, דיוויד רמזי, מושא אהבתה של רות פרלמוטר בצעירותה), ויש בו מלבד חשיפת אירועים עלומים מרתקים, גם פרשיות אהבה של ארתור אלון הנחשפות אחרי מותו (כולל ילד שנולד לו מאחת המאהבות), וכן קורות חיים מעניינים של הגיבורים השונים, ומונקי ביזנס אסורים שאנשי המוסד ביצעו כדי לשפר את מצבם הפיננסי לנוכח המשכורת הצנועה שקיבלו. קטע נפלא בספר מתאר איך רות מצליחה לחנך את בנה המורד של אחת מעובדיה, שיהיה תלמיד סביר, יוותר על פירסינג ושיער צבוע כחול ויכבד את אימו – קטע חובה! (עמ' 66-61).

וכן, אף ששולמית לפיד היא סופרת מחוננת, שניסיון רב לה בחיבור מותחנים, הנה, גם ברומן זה עין בוחנת תמצא תקלות, והתקלה הגדולה ביותר היא בעובדה שבשלב די מוקדם חנוך היה צריך להבין שגם אם לא יגלו את הזיוף, המכתבים שווים בסך הכול מאות בודדות של דולרים, ולא עשרות אלפים כפי שחלם, ועל כן לא הגיוני שיהרוג את החבר שהיה לו כאח, ארתור אלון, כדי להשתיק אפשרות של חשיפת המכתבים כמזויפים.

תקלה פחות חשובה, אבל כדאי להזכיר גם אותה: מיקה, לבורנטית, פגשה את אבי מטלון (האיש שלימים יגלה שהמכתבים המיוחסים להרצל הם מזויפים) בבית החולים, כשחזר פצוע ממלחמת לבנון השנייה, כלומר בשנת 2006 – איך ייתכן שבשנת 2012 אבי מטלון ומיקה הם הורים לצעיר שעומד להתגייס (ראו עמ' 82).

אני מודה שהייתי מרותק לאורך כל הרומן הסוחף והחכם הזה, אבל אינני מבטיח לחזור לקרוא מותחנים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

4 תגובות

  1. לא קוראת ספרי מתח. אבל הנה, אני יודעת הרבה על הספר מבלי לקרוא אותו. מעניין.

  2. ניתוחי הספרים שלך נכנסים ממש לעומק, לקרביו ולעורקיו של הכותב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ניצה

חיזבאללה בע"מ

על הקשרים הפיננסיים של חיזבאללה

דילוג לתוכן