הרהורים על מורשת קפקא

לרגל מאה שנים לפטירתו של פרנץ קפקא
תמונה של משה
ד"ר משה גרנות

פרנץ קפקא, הסופר שהשפיע יותר מכל סופר אחר על ספרות המאה העשרים, נפטר בגיל ארבעים ב-3 ביוני 1924 ממחלת השחפת. בימים אלה מתקיימים בארץ כנסים הדנים ביצירותיו "הגלגול", "המשפט", "הטירה", "לפני שער החוק", ובהשפעתו על רבים וטובים בספרות העולם – בקט, יונסקו, קאמי, ברונו שולץ ורבים רבים אחרים, וגם בספרות שלנו – בראש ובראשונה – עגנון (בעיקר "ספר המעשים"). עגנון עצמו השפיע גם הוא על הסופרים הבולטים והחשובים במדינה, כמו א"ב יהושע הצעיר.

נראה לי שבכתיבה אבסורדית, שבה מתואר חוסר האונים של האדם אל מול כוחות ענקיים (כמו הממסד ביורוקרטי) קדם לקפקא ניקולאי גוגול – בסיפורו "האדרת" נתקל הגיבור אקאקי אקאקייביץ' באטימות מבהילה מצד הממסד, ולאחר מותו רוח הרפאים שלו מתנקמת בכל אלה שהיו אדישים לאסונו. בסיפורו "החוטם", הפקיד קוראלאייב מאבד בוקר אחד את האף (על כל הקונוטציות של איבר זה), האף שלו נודד לתוך הבצק של אשת הספר (שנהג למשוך באף בזמן הגילוח). האף כמעט שוקע אל נהר הנייבה, ובסופו של דבר מובא אליו בגאווה גדולה על ידי שוטר, אלא שיש בעיה – איך מדביקים אותו בחזרה? בשני הסיפורים האלה האדם הקטן נאבק ללא סיכוי באטימות הביורוקרטיה. פיודור דוסטוייבסקי, שבצעירותו רצה לחקות את גוגול (הרומן "הכפיל"), אמר שכל סופרי רוסיה יצאו מקפלי האדרת של גוגול, ואני סבור שמאותם הקפלים יצאו גם קפקא, בקט, יונסקו, ברונו שולץ ועגנון שלנו.

אם מותר לי, אביע הסתייגות מהזרם הזה בספרות שסחף עימו אינספור יוצרים ומיליוני קוראים, ואביא לשם כך דוגמית מסיפורו החידתי של עגנון "עידו ועינם". זהו סיפור מוזר שחוקרי ספרות שברו את הראש כדי לפענח את מוזרויותיו. בסופו של דבר פתר משולם טוכמן את התעלומה: צריך לשכל את האותיות של שם הסיפור – לא "עידו ועינם", אלא "יעוד ומעין" (בכתיב חסר שנקט עגנון).

כלומר, הסיפור איננו עוסק בסודותיה של עדה מרוחקת (שאיננה קיימת במציאות!) אלא בנו, בעם ישראל, שנדע מאין באנו, ולאן אנחנו הולכים. סוף סוף יגלה לנו הסופר סוד שלא ידענו: מוצאה וגורלה של האומה. בשביל הרעיון השחוק הזה, שנהגה על ידי אינספור תלמידי חכמים, צריך הקורא להתלבט בין שפע של מוזרויות, ולפגוש עשרות גיבורים ועשרות מקומות המתחילים באותיות ע' וג' – שתי האותיות הראשונות של שם המחבר – "עגנון" (ראו הפרק "מחפשים את המטמון" בספרי "עגנון ללא מסווה" ירון גולן 1991, עמ' 55-48).

הדבר אמור גם על שאר הסיפורים החידתיים של עגנון, אשר כל מי שעיניים בראשו, יראה ללא ספק את השפעת קפקא, למרות הכחשתו הנמרצת של עגנון. בעת שהיה עורך העיתון "דבר", הרשה לעצמו ברל כצנלסון, ממרום מעמדו כאישיות מרכזית בהתיישבות העובדת ובעולם התרבות בארץ ישראל, להודות שאינו מבין את הסיפורים של עגנון שדוב סדן מסר לו לפרסם בעיתון (ראו זיוה שמיר "אל מול השער הסגור" בבלוג מב"ע – מחקרים בספרות העברית, 2.6.2024) – סתם קורא משכיל לא יעז להודות שאינו מבין.

הדבר אמור גם לגבי מיטב היצירות מזרם האבסורד בספרות העולם – מי יותר מקולס בזרם הזה מסמואל בקט? ובכן, נצפה ביצירת המופת שלו – "מחכים לגודו", וניאלץ להודות בלב (רק בלב, כדי שלא יתייגו אותנו כבורים במכמני הספרות) שאחרי חמש דקות של צפייה, תופסים את העיקרון, וחשים שכל ההמשך הוא מיותר.

אני מחשיב עצמי לתלמידו של אהרן מגד שדגל בכתיבה ריאליסטית, ואלה דבריו: "הסגנון הריאליסטי איננו מגביל, ויש בו אינסוף אפשרויות, כמו שהמציאות היא עניין רחב ורבגוני, כך גם הספרות. אפשר לכתוב בגישה ריאליסטית באינספור דרכים: אתה לא יכול להשוות את הנרי ג'יימס לג'ין אוסטין או לסול בלו – כולם ריאליסטים, אבל הם שונים זה מזה… ההיפך הוא הנכון – מה שמגביל הוא הניסויים האוונגרדיים קצרי החיים…" (ראו ריאיון שקיימתי עימו ב-8.7.2001 המשובץ בספרי "שיחות עם סופרים" קווים 2007, עמ' 162).

היוצרים חייבים להבין שהספרות נועדה, בין השאר, לגרום הנאה לקוראים, ואילו הניסיונות האוונגרדיים, כפי שמכנה אותם אהרן מגד, מעיקים על הקורא המתוסכל, אבל מהנים את החוקרים והמבקרים, המתחרים ביניהם מי יצלח את זרם החידות שהיוצר הציף בהן את יצירתו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. מאמר מעניין שכמותו צריך כל אדם לקרוא כמה וכמה, בכדי לא להיות מנותקים מעולם הספרות, כפי שקורה ליותר מידי אנשים

  2. אכן אחד מעמודי התווך של הספרות המודרנית. לא מוכר מספיק לרוב האוכלוסיה

  3. מאמר מעניין. יפה עשה גרנות שכתב שהקדימו את קפקא "מבשרי קפקא" החל מגוגול

  4. איזה ספר אחד שלו אתה ממליץ לקרוא כדי שאבין את הדרך שלו והסגנון שלו. בעברית

  5. למתי באום, שלום רב! אני ציינתי לפחות 3 יוצרים חשובים, לכן אינני יודע לאיזה מהם אתה מתכוון. אם כוונתך לקפקא, אני ממליץ על "הטירה". אם כוונתך על גוגול, אני ממליץ על "רביזור". אם כוונתך על עגנון", אני ממליץ על "והיה העקוב למישור". אני מאחל לך קריאה מועילה.

  6. מאמרים שמשלבים הסברים קלילים אך רציניים. בלי חפירות יתר. ככה צריך

  7. קראתי פעם יצירה של קפקא בספר אלקטרוני וזה נראה לי דבר והיפוכו.

  8. אפילו סופרי האבסורד שציינת, לא העלו בדעתם מצבים לא הגיוניים כמו אלה שאנחנו נמצאים בהם כעת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ציור מבט מאחור

צ'אקרות

תרגול תודעה, גוף ונפש

תמונה של צחי

הגדול מכולם

על דינוזאורים, לווייתנים ופטריות ענק

תמונה של איתן

הותר לפרסום…

יש מי שמצטמרר ממילים אלה ויש מי שרותם אותן לצרכיו

מבנה ירוק

בנייה ירוקה

הטרנד שכבש את עולם הבנייה

דילוג לתוכן