טעותם של מנהיגי המתנחלים

המחיר החמור של ההתנערות ממצוות פדיון שבויים
תמונה של יזהר
פרופ' יזהר אופלטקה

מאז שנות השמונים של המאה הקודמת סערה החברה הישראלית היהודית; מצד אחד עמדה "שלום עכשיו", שחבריה האמינו שניתן להגיע לשלום עם הפלסטינים, ומצד שני "גוש אמונים", שחבריה מאמינים בארץ ישראל השלמה ובזכות העם היהודי על ארצו.

אף שהמחלוקות הגיעו לעיתים לאלימות קשה, המשיך הצד המפסיד – קרי אלה המכונים "שמאל" ו"מרכז-שמאל" – לפעול על פי כללי המשחק הפוליטי הדמוקרטי ולקיים את החלטות הממשלות, שרובן תמכו בקו של גוש אמונים. כך בני הקיבוצים המשיכו לעודד את ילדיהם להתגייס לצבא ובני המעמד הבינוני הגבוה מ"השבט החילוני" המשיכו לבצע תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון, או כפי שחלקם כינו את חבל הארץ – "השטחים הכבושים".

אמנם היו בודדים שסירבו מטעמי מצפון לשרת בשטחים והיו כאלה שפשוט הורידו פרופיל, אך גם אלה וגם אלה המשיכו להתגייס לצבא ולתמוך, גם אם באופן לא ישיר, במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, שכלפיו לא חשו רגשות חיוביים כפי שחשים המתנחלים בני הכיפות הסרוגות ותומכיהם ממחנה הימין החילוני.

מדוע הסכימו מי שהתנגדו למפעל ההתיישבות להמשיך לשרת בצבא המחזק את המפעל הזה? מדוע הסכימו בני הקיבוצים בחבל עזה לשלוח את ילדיהם ליהודה ושומרון, אף על פי שבדיעבד התגלה שהם עצמם נשארו חשופים לחיות האדם שהגיעו ממערב?

לצד החינוך לערכים ציוניים, הערך היהודי המופלא – "כל ישראל ערבים זה לזה" – לא אפשר לרבים מהם להישאר אדישים לגורלם של המתנחלים. הם יצאו למילואים ביהודה ושומרון, הגנו בגופם על המתנחלים, שמרו על הצירים וראו עצמם אחראים למדינת ישראל, גם אם בליבם חשו שהמשך השליטה הישראלית בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים היא טעות חמורה.

לאחר השבת השחורה הוכיחו המתנחלים את מחויבותם הרבה ליהודי באשר הוא והתגייסו בהמוניהם לצבא על מנת לחסל את שליטתו של חמאס ברצועת עזה ולמנוע טבח עתידי בתושבי ישראל, יהודים וערבים כאחד. התגייסותם לצד "שמאלנים" הייתה שובת לב ולזמן מה חזרה לה תחושת האחדות שהחזיקה את עם ישראל בגולה ומנעה מאויבנו לכלותינו. "חוזקנו באחדותנו" נשמע מכל עבר והמחויבות לשחרר את שבויינו, ערך מרכזי ביהדות ומאז ומעולם, נשמעה מפי כול.

למרבה הצער, שבעה חודשים לאחר השבת הארורה ההיא מצטייר יותר ויותר כי דווקא נציגיהם של מתנחלים רבים הם המונעים משא ומתן על החזרתם של השבויים – חיילים ואזרחים כאחד. נציגיהם רומזים מעת לעת כי החזרת השבויים עשויה לפגוע בביטחון המדינה, כי אין הכרח להחזירם, כי המלחמה באויב חשובה יותר ועוד ועוד דברי הבל הסותרים כל כך את רוחה של היהדות, בטח ולבטח את רוחה של מדינת ישראל מאז הקמתה.

מה המסר שנקלט בצד השני? אולי, אומרים אחדים, אם השבויים היו חרדים ודתיים היו משחררים אותם מזמן? אולי בעצם טעינו כשחשבנו שכל ישראל ערבים זה לזה? אולי בעצם מנהיגי המתנחלים שבויים בקונספציות משיחיות חסרות תקנה עד שאין הם רואים את סבלן של משפחות החטופים ומתעלמים ממסורת ישראל לפדות את השבויים בכל מחיר?

לבני אדם נדרש זמן לשנות תפיסות עולם ולהפנים את המצב. אבל אין בליבי ספק שברגע שיפנימו רבים מהצד "השמאלי" או "המרכזי" של המפה הפוליטית שהצד השני לא יירתם לשחררם אם יפלו בשבי או לא ינקוט כל פעולה הנדרשת לפדות שבויים – במקרה כזה האם מישהו סבור באמת שהורים ימשיכו לשלוח את בניהם ובנותיהם ליהודה ושומרון כשהם מבינים שאם יפלו חלילה בשבי, אלה שהם שמרו עליהם יתנגדו לשחרורם?

מי שמפר מצוות אבותינו ומונע שחרור שבויים שלא יתפלא יום אחד שאחיו לא מגיעים לסייע לו במלחמה על ביתו שלו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. פרופ יזהר
    הנושא של השבת החטופים הוא עניין חשוב מעבר לדיון פשטני בין "ימין ושמאל". או במנותק מהקונטקסט והשלכותיו. קשה להאמין שיש מישהו שפוי במדינה ש "לא אכפת לו" גורל החטופים, או שאינו מודע לחשיבות פדיון שבויים ( דרבנינו או לא). אלא שבמקרה זה הדיון הוא על סדרי עדיפות והשלכותיהם על עתיד המדינה בטווח הקרוב והרחוק. בתמצית נבחן שני תרחישים אפשריים:
    -בעד שחרור החטופים "עכשיו ובכול מחיר" משמעו הפסקת המלחמה לאלתר, נסיגה מוחלטת באופן שמחייה את שלטון החמאס, שחיקת אלמנט ההרתעה, הפחת תקווה בלב אויבי המדינה למימוש חזון הג'יהאד, ותחושה של קורבן שווא על נפילתם של מאות לוחמים ואלפי פצועים, רק כדי לחזור לחיים תחת "צבע אדום".
    – בעד המשך הלחימה- ברצף עד לחיסול תשתית הטרור, כדי לייצר סדר יום חדש שיסיר אחת ולתמיד את האיום הטרור בחזית זו, ישיב את גורם ההרתעה שאבד ויאותת לכול ארגוני ומדינות הטרור, הצופים באופן בו "המעצמה הצבאית החזקה ביותר" במזרח התיכון נלחמת בארגון טרור, שתם עידן "מדיניות ההכלה", ולמדינות ברית- אברהם כי ישראל יכולה להיות משענת משמעותית למדינות ערב החפצות בנירמול יחסי שלום. ובמקביל- לפעול לשחרור החטופים בכול דרך אפשרית בטוב או ברע, חרף ההבנה שאין לחמאס כל תמריץ להיפרד מהשכפץ האנושי.
    עתה, נוכח שני תרחישים אלו (ויש נוספים), יכול הציבור הנבון להסיק החלטה מושכלת. שתי הערות חשובות:
    – המאבק שמנהלות משפחות החטופים על חיי יקיריהם, הוא נאצל ומוצדק מכול היבט.
    – בהגדרה- חובתם של מקבלי ההחלטות באשר הם, לקיים הערכת מצב מושכלת בכול מקום שחיי אדם כרוכים בה. אין מקום לכנות את בעלי דעה אחרת כ "ימני חסר- לב" או "שמאלן מוגי לב ".

    1. גדעון שלום
      אין ספק שיש כאן דילמה מוסרית לא פשוטה. אבל, הנקודה שאני מדגיש היא התנגדותם המוצהרת של בן גביר וסמוטריץ לכל עסקת חטופים שיש בה עצירת המלחמה והחזרת מחבלים. זה אומר שיש ציבור שלם, יהודי, שכנראה תומך בעמדתם. זה מסוג הדברים שההיסטוריה מלמדת אותנו שהם מעוררים את הציבור השני, בלי מודעות רבה לתהליך עצמו. על זה אני מדבר במאמר. ואגב, תמיד אפשר לעצור מלחמה (היא בעצם נעצרה ברובה), לבצע עסקת חטופים, לאגור עוד כוח, ואז בתנאים הנוחים לנו להכות בציר הרשע. בתחבולות תעשה לך מלחמה…

  2. אתה מאוד צודק. אבל אם נתחיל להעניש האחד את השני נתפורר מהר. רצוי אולי שכל צד יתנהג כהלכה, ורק יראה למי שבוטה מהקו הזה עד כמה הוא טועה. לדעתי זה יעזור בהסתברות גבוהה יותר

  3. זה הולך הפוך ממה שאתה מתאר. גוש אמונים הפך למוביל של הפוליטיקה בישראל והשפעת שלום עכשיו נמצאת בגסיסה. יותר מזה – הכהניזם תופס גובה אפילו בכנסת. כיום נכנסו לכנסת 32 ח"כים של המפלגות הדתיות למיניהן. מרץ נעלמה מהכנסת ומפלגת העבודה גוססת. אז מה היא בדיוק טעותם של מנהיגי המתנחלים? הם הקימו כ- 300 ישובים בגדה המערבית שלפי דניאלה וייס חיים בהם כ- 800.000 יהודים. אז מי בכלל לוקח בחשבון את הקיבוצניקים? ממילא זמנם עבר. עכשיו הגיע זמנם של בני דור הכיפות הסרוגות. שם ישנם ממוצע 5 ילדים במשפחה. במשפחות "השבט החילוני" כפי שאתה כותב, יש ילד אחד אולי שניים ולעתים גם כלב. אכן אתה חושב כמו פעם. כיום ישראל היא אחרת.

  4. יזהר – ברשותך נרחיב מעט בפרספקטיבה שמעבר לשתי הפרסונות הללו. עמדנו על כך כאן באתר כבר בתחילת המלחמה, שמדינת ישראל מסיבות שונות, מתקשה מאד לנהל מלחמות ארוכות, ועיקר המאמץ הצבאי מתבסס על "מבצע" עצים וקצר מועד ככול הניתן, ויחד עם התובנה שהאויב יעשה הכול כדי להחזיק בחטופים עד אין קץ כתעודת הביטוח היחידה להישרדותו, הוצע קונצנסואלית להציב אולטימטום בפני ארגוני הטרור ונוכח כול העולם (שאז תמך בנו), להטיל מצור טוטאלי על הרצועה תמורת חילופי כול השבויים והחטופים משני הצדדים באיבחה אחת! עוד לפני מאמץ לכיבוש פיזי של הרצועה. ישראל נסוגה מההחלטה הראשונית וגררה עצמה למלחמה בשלוש חזיתות, עשרות אלפי עקורים, חללים ופצועים רבים לצד אובדן תמיכה בין לאומית, וספק רב מאד היום אם תמצה את יעדיה ואת גורל החטופים. מכאן התסכול והשסע הפנימי, ועליתם של זרמים ורעיונות חסרי תוחלת מזיקים עוד יותר.

    1. האם דמיינתי שסמוטריץ ובן גביר מתנגדים לכל מו"מ על החזרת השבויים?

  5. כשרואים אותם רוקדים ומקפצים וחיוך גדול על פניהם, מבינים שהם בטוחים בצידקתם, וכי הם מרוצים מהמצב הקיים

  6. השבוע היה ראיון עם אולמרט בטלוויזיה. הוא אמר שהסכנה הגדולה ביותר הנה ביהודה ושומרון. שם המתנחלים עושים כרצונם.שם הם מרשים לעצמם לעשות עבירות קשות כנגד התושבים המקומיים. מה שיקים עלינו את התושבים הפלסטינים, את הישויות המוסלמיות סביבנו, ואת כל העולם

    1. זה בדיוק מה שקרה לצרפת באלג'יר בשנות השישים המוקדמות. המתנחלים הצרפתים שמנו מיליון איש היו ברובם אנשים מן היישוב כמו המתנחלים אצלנו. אבל היה קומץ קולני קיצוני שתקף ערבים ובהמשך גם שוטרים וחיילים צרפתים וזה העיר את דעת הקהל בעולם והוביל לאחר מספר שנים לבריחתם של המתנחלים מאלג'יר ולשחרורה מידי צרפת. זה גם מה שקרוב לוודאי יקרה כאן
      אני מתייחס לאחווה בין יהודים שנעלמה ברגע שמנהיגי המתנחלים הזוכים לקולות רבים מהם מגלים קו קשוח בכל הנוגע לשחרור החטופים. האם טעה החטוף שנפטר בינתיים למרבה הצער באמרו שכיוון שהחטופים מהשמאל הם לא ישוחררו מהר על ידי ממשלת ביבי השישית? זה העצוב בכל הסיפור.

      1. יזהר- בכול זאת השוואה לצרפת קצת מוגזמת. בערי אלגיר אוראן וקונסטנטין לא היו צרפתים לפני 2500 שנה כמו יהודים בחברון בית אל ושומרון, בין צרפת ואליגיר מפריד ים בין שתי היבשות , ואצלינו בין טול- כרם וכפר- סבא- מפרידה גדר לולים חדירה.. . גם הרמז כאילו שיבת היהודים לארץ מכורתם ההיסטורית- דומה לכיבוש הקולוניאלי הצרפתי מעבר לים- לא כול מסתדר עם היסטוריה.
        למנוע ספק- אני תומך בהפרדות מהגדה ובהקדם אך מסיבות אחרות.

  7. הויכוח כאן איננו בכלל על בסיס אידאולוגי או ערכי. הויכוח גם בנושא זה הוא על בסיס רק לא ביבי, או: רק ביבי

  8. הם לא טועים. הם לא רוצים אותנו כאן. הם רוצים להיות השליטים והכלל.

  9. כאשר מישהו נשען באמונתו לא על ידע, מדע, וכדומה, אלא על: הכל ברצון האל, לא יכולה להיות לו לפי אמונתו שום טעות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ציור מבט מאחור

צ'אקרות

תרגול תודעה, גוף ונפש

תמונה של צחי

הגדול מכולם

על דינוזאורים, לווייתנים ופטריות ענק

תמונה של איתן

הותר לפרסום…

יש מי שמצטמרר ממילים אלה ויש מי שרותם אותן לצרכיו

מבנה ירוק

בנייה ירוקה

הטרנד שכבש את עולם הבנייה

דילוג לתוכן