לעולם נחיה על חרבנו

חוסן לאומי אל מול הכרה במציאות
תמונה של אבי
ד"ר אבי ביצור

מלחמת "חרבות ברזל" העלתה אל פני השטח את שאלת העתיד של מדינת ישראל לנוכח הסובב אותה – שאלת "היום שאחרי". גיבובי המילים סביב השאלה מסתירים שתי שאלות בסיסיות: האם ישראל תחיה עם קיום מדינה פלסטינית בעזה וביהודה ושומרון והאם ישראל תחיה עם השאלה של האיום האיראני, הניצב מולנו אם במישרין או באמצעות שליחי איראן, כמו החותים, חזבאללה והמיליציות בדרום רמת הגולן.

השאלה דרמטית ומרכזית כי נגזרות ממנה שאלות העוסקות בחברה הישראלית, בגיוס לצבא, בהסכמים ובריתות אזוריות (סעודיה למשל), תרבות, חינוך, כלכלה ומשק, שאלות הרות גורל לחברה הישראלית שכולן סובבות את הבסיס המרכזי למאבקים שמנהלת ישראל – הבסיס שהוא איכות, טיב, עומק ועוצמת החוסן הלאומי של ישראל. ללא חוסן ויכולת עמידה או בהסתמכות רק על כוחות זרים ובריתות שונות ומשונות, כותב מאמר זה מניח כי לא נגיע רחוק. וכן, זו נבואת זעם.

מתקפת ה-7 באוקטובר, ההתמודדות עם חזבאללה, מתקפת הטילים האיראנית, ירי החותים המלווה בסגירת נתיבי השייט לאילת ומשבר האמון בין החברה לממשלה ולצבא – כל אלו הובילו לנקודת האל-חזור, כלומר לשאלה: האם ישראל בוחרת בדרך הצ'רצ'יליאנית של מאבק בכל החזיתות, בהבנה שלעולם נילחם ולכן כך נחנך, נלמד, נגייס ונוביל את הדורות הבאים? או האם ישראל התמימה והנאיבית (כן, יש עוד רבים מאיתנו החושבים כך) עדיין מאמינה ביונה עם עלה של זית, כשזעקת 2,000 ויותר נופלי המלחמה הארורה ואלפי הפצועים ומאות החטופים עולה באוזנינו?

החוסן הלאומי שלנו חייב להיבנות עלינו כמקור כלכלי עצמאי, עלינו כחברת מופת, עלינו כאומה שאינה שואפת למלחמה אבל תמנע בעתיד כל איום, ולכן עליה לחנך את מרכיבי החברה להיערך לשנים של דם, אש, יזע ומאמץ סיזיפי, ולצערי להתחיל להבין שאויבינו לא יתנו לנו יום של חסד. עלינו להבין שהביטוי "הקם להורגך השכם להורגו" הוא מציאות ולא דמיון, ולאסוף כוחות ותעצומות נפש למאבק ארוך מאוד, עקוב מדם, אבל איני מכיר מאבק צודק יותר בהיסטוריה האנושית. ככל שנקדים להיערך לעתיד לא קל, כך ייטב לנו.

חובה עלינו להתעורר מתוך האפר והאש וההרס ולבנות מחדש את החלום הציוני. מעין התנעה מחדש למערכת כולה תוך אמונה ברורה שבאופק מחכה לעם הנצח אי קטן, פיסת יבשה שאליהם עלינו לחתור. כדברי וסרמן, העוסקת בחוסן, "כשאני טובעת אל תגידו לי מה עומק המים, מה צבעם, איך נראות אדוות הגלים והאם קר או חם, רק תגידו לי שבאופק יש יבשה ושאני בדרך לשם…". כמה נכון וכמה מתאים לישראל מולדתי הראויה, שחייבת לממש את הציווי "והייתם לעם קשה עורף" במובן החיובי של המילים!

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

43 תגובות

  1. יש להסכים עם כל מילה שכתבת. אם קיימים בינינו כאלה שלא קלטו את המסר שנשלח אלינו בשמחת תורה יש לנוד להם על תמימותם. יישר כוחך.

  2. מאמר פנטסטי שמשקף בדיוק את מציאות חיינו-כך עלינו לחיות

  3. לעולם נילחם והגיע הזמן להפסיק לדמיין על שלום לא קיים ולחנך לרעיונות דמיוניים אלא לבנות בדם ואש אומה חזקה ונחושה

  4. אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח
      וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף- כל מילה בסלע!

  5. יישר כח. מעניין

    מעניין יותר יהיה איך עושים את זה?
    בא נקיים יום עיון /סדנא על סוגיית איך עושים את זה – מהם מרכיבי החוסן הלאומי הנדרש ונתחיל מההיבט של האוכלוסיה המתקיימת כאן( מה זה כאן ?)

  6. היי דר אבי מסכים צריך להתעורר ולכל האיום שמסביבנו ולבנות חוסן לאומי וכלכלי שלא יהיה תלוי האף לא גורם בשביל להגן על המדינה מסכים לכל מלה דר ומקווה שאכן המנהיגים יבינו המשמעות האחדות ולהיות מלוכדים שיטיב לעתיד יותר טוב בעזרת השם

  7. החלום הציוני עדיין לא אבד ומוקדם להספידו. הוא חי וקיים, סביר שיתאושש במהרה כשהשלטון יתחלף.

  8. במקרה של מדינת ישראל החוסן מנצח/ינצח. האויבים יהיו באיזור לעולם ועד

  9. צריך להילחם בעצמה ככל שנדרש ולא לוותר
    אבל צריך במקביל לנסות פתרונות של שלום
    גם על זה אסור לוותר

  10. חייבים תקווה וניתן לכתת חרבותינו לאתים אי שם בעתיד

  11. מילים חכמות , מראות על תבונה והבנת תהליכים והעולמות מסביב…
    ההשלכה של ראיית החזון והאופטימיות מחייבים את פרנסי המדינה לראייה גלובאלית מערכתית רחבה…
    להפסיק להתעסק בהישרדות יום יומית ולהסתכל על המדינה איך ולמה ולתת אור של תקווה לעם… המתוסכל…

  12. ד"ר ביצור היקר. אתה כותב כהאי לישנא "החוסן הלאומי שלנו חייב להיבנות עלינו כמקור כלכלי עצמאי, עלינו כחברת מופת, עלינו כאומה שאינה שואפת למלחמה אבל תמנע בעתיד כל איום, ולכן עליה לחנך את מרכיבי החברה להיערך לשנים של דם, אש, יזע ומאמץ סיזיפי," ואני שואל כמי שבאת אליו את עיניו לפקוח, להראות לו בחושך, את כל הדברים, על איזה עם אתה מדבר? על עם נצח שלא הצליח להתקיים בארצו אף פעם יותר משלוש תקופות היסטוריות קצרות? מעולם לא חדל להלחם בינו לבין עצמו, עוד מימי מדינת ישראל ומדינת יהודה.
    על מי אתה בונה את החוסן הלאומי שלנו? על החרדים שהביטוי הנאמן ביותר של תרומתם לחוסן הלאומי היתה שאלתו של גולדקנופף, "מה לממשלה ולמלחמה?", לסמוטריץ שגוזל כספים מהחינוך והרווחה של כוווולם, כדי לממש תוכניות משיחיות ולהעשיר את המטורפים הנוהים אחריו? על הוואפן בן גביר, שרוצה לעשות מעשה בר כוזיבא ולגרום למותם של מליוני ישראלים, כדי שיהיה רע והמשיח יגיע?
    האם אנשים כדיכטר ודומיו בליכוד, שאין להם עצם אחת בגוף, שהם רכיכות גמורות, הם המודל לחוסן לאומי?
    האם מכונת הרעל הביביסטית היא המקור לערבות הדדית ולתמיכה איש בשני (איני אומר רעהו ואינו אומר אחיו, שכן זה לא המצב).
    אז אנא שרטט את דמותו של האזרח שיעלה מתוך האפר והאש ויציל את המדינה. מישהו כמו שקמה ברסלר שמנסה לשקם את מה שהוא הרס, או החברה הנפלאים של האחים לנשק. כמה לגיונות יש לו והאם הוא בדרך לקנוסה?
    אכן אנו קשי עורף, אבל כל חלקיק בעם המפולג והשונא הזה, יש לו קשי עורף אחר. איפה צ'רצ'יל כשצריך אותו?

  13. לא מקבל את עמדתו של הכותב
    כדאי רצוי ומוכרחים לשוחח ולחלום ולחתור לדו קיום

  14. כולנו באותה הסירה ותחת אותה המטרייה! ככל שנבין זאת קודם טוב יותר!

  15. כרגיל צודק בדברייך! תיארת את האירועים עד 07/10 וכעת מנבא נכונה !

  16. מתווה מדויק שאתה מתאר לנו אבי! הורד את הכפפות ונשוא איתנו אל על!

  17. מאמר שמשקף את התרבות הישראלית ותרבות הסמוך, לצערי עם הנצח מתבוסס בדמו שלו, כוחנו באחדותנו

  18. הגיע הזמן להתעורר תודה לך ד״ר אבי ביצור על קריאת ההשכמה

  19. משמעות הדברים שיש חובה לחנך אחרת לשנות ערכי מוסר לקבל החלטות קשות ולהסתער

  20. שתי הסתייגויות מהחזון המרנין שאתה פורש כאן –
    אחת מההיבט הפרקטי. איך תיראה המדינת-חוסן הזאת שאני שומעת עליה כל הזמן? על איזה "מקור כוח כלכלי עצמאי" היא תתבסס? אתה חושב שסטארטאפ-ניישן תתקיים בתוך ספרטה-ניישן? איך בדיוק?
    כרגע מה שאתה מציע לי זה להפוך להיות כמו השכנים שלנו – מדינה בורה, ענייה ואלימה. וכבונוס – מבודדת. איך בדיוק נצליח להחזיק מעמד ככה?
    ההסתייגות השנייה היא מההיבט הערכי. אתה מציע לי לשלם מחיר יקר מאוד, והתמורה לא נראית לי בכלל. או מלחמה אינסופית, שבמהלכה נאבד לאט לאט צלם אנוש ו/או ניכחד, או מלחמה מכריעה, כמו שסמוטריץ' רוצה, שבה נאבד צלם אנוש מהר מהר. שתי האפשרויות נראות לי כמו ניצחון של הטרור, ואני לא נשארת פה כדי שהטרור ינצח. כדי להימנע מזה, לדעתי, אנחנו צריכים לשמר תקווה.
    תראה, אני דווקא מסכימה איתך שאנחנו נצטרך לחיות על חרבנו לעוד הרבה זמן. זה מה שנדרש כדי לשמר את המדינה הזאת כרגע, ואני מוכנה להשקיע, וגם להקריב, בשביל המדינה הזאת. אני לא מדברת באוויר – הבן הבכור שלי בן 16, השני בן 13, להשאיר אותם פה ולשלוח אותם לצבא פירושו לקחת סיכון על המחיר הכי גבוה שיש. אבל אני לא מוכנה לצייד את הילדים שלי בחרב בלבד. חייבים להיות כלים נוספים. ואני לא מדברת על "טכנולוגיה", טכנולוגיה זה רק חרב בצורה אחרת. אני מדברת על כלים שיקדמו אותנו לתקווה. אנחנו חייבים לסמן לעצמנו איזושהי תקווה, ואז – חובה עלינו לבדוק מה נדרש, *נוסף לחרב*, כדי להגיע לשם. זה קיים בתכנית שלך?

    1. סרטון התצפיתניות וכל מה שסובב אותנו הביא אותי לחזון העצוב הזה-אי אפשר לחנך לשלום עכשיו או לשיר שיר לשלום ולצפות ליונה עם עלה של זית כשמולנו חבורות פראי אדם שאין ברירה אלא להפוך לחברה ספרטנית חזקה או כדברי ז׳בוטינסקי בהמנון ביתר(ואני ממפלגת העבודה): שיקום לנו דור חזק אכזר חכם חסין ועמיד
      זה עצוב אך כדאי להערך לבאות

      1. זאת לא תשובה לשאלה שלי ואני לא מוותרת לך.
        לא דיברתי על שלום עכשיו. להפך, אמרתי בפירוש שאני מסכימה איתך שאנחנו צריכים את החרב עכשיו. שאלתי – מה עוד?

    1. להפך. מי שאין לו חרב או שאינו חי על חרבו – ימיו ספורים.

  21. מדינה שאינה זוכרת את עברה ההווה שלה בעייתי ועתידה לוט בערפל
    כך אמר יגאל אלון ועל זה עלינו להילחם-צ י ו נ ו ת

  22. לא בטוח שאני מסכימה איתך אבל חשוב מאוד שהדיעה שלך מושמעת. מי יודע, אולי היא הצודקת

  23. נחיה ותמיד חרב משמעותית בהישג יד. אף אחד לא יצילנו חוץ מאיתנו. אבל לצד זה רצוי שיהיו לנו גם כלים קונסטרוקטיביים. אסור לאבד תקווה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ציור מבט מאחור

צ'אקרות

תרגול תודעה, גוף ונפש

תמונה של צחי

הגדול מכולם

על דינוזאורים, לווייתנים ופטריות ענק

תמונה של איתן

הותר לפרסום…

יש מי שמצטמרר ממילים אלה ויש מי שרותם אותן לצרכיו

מבנה ירוק

בנייה ירוקה

הטרנד שכבש את עולם הבנייה

דילוג לתוכן