אוסלו? טעות קולוסאלית?

האקסיומה הישראלית השגויה על הבעיה הפלסטינית
תמונה של עוזי ברעם
עוזי ברעם

הייתי בישיבת ממשלה רגילה, אי שם בתחילת 1993. לא ידעתי דבר וחצי דבר על המגעים באוסלו. ואז ביקש ממני שר החוץ דאז שמעון פרס לצאת מהישיבה לפינת הקפה שניצבה בחוץ.

פרס לא התחיל בשיחה בטלה אלא ניגש מיד לעניין המסעיר, "יש סיכוי למשא ומתן מוצלח עם אש"ף. אתה יודע שאני רציתי את האופציה הירדנית, אבל ירדן מסרבת לקבל על עצמה את השלטון בגדה ואילו באש"ף יש רצון להתקדם איתנו. יש מגעים באירופה. ראש הממשלה יצחק רבין מהסס האם לקדמם. אני מאוד מבקש שתלך לחזק אותו בעניין." עניתי בפליאה מוחלטת, "אם אתה רוצה שאלך אליו, תן לי חומרים שעשויים לשכנע אותו". פרס צייד אותי בכמה נתונים שעמדו לפניו.

הלכתי אל יצחק רבין, שכמובן ידע על המגעים אבל לא רצה לתת להם חותמת ממשלתית. הוא הקשיב לי אבל היה ספקן. הוא לא שלל שינוי גישה של ישראל, והוא הרי הבטיח לעם תהליך שלום לפני בחירות 1992.

כאשר התקדמו המגעים והגיעו דיווחים עליהם, החל תהליך של התנגדות מזה ותמיכה מזה. רבין אפשר לחלק מראשי אש"ף, ובראשם ערפאת, לחזור לעזה על רקע כיוון של הסדר עם ישראל. במאמרי זה אינני רוצה להתעכב על ההיסטוריה הידועה, אבל כן רוצה להוסיף הארה למצב הדברים.

יש שתי אקסיומות שלא ניתן ליישבן זו עם זו. בחלקים נרחבים של הציבור שוררת האקסיומה הראשונה: ה-7 באוקטובר חידד והוכיח שאין ולא יהיה לנו פרטנר פלסטיני. השנייה היא שאירועי ה-7 באוקטובר העלו מחדש את הבעיה הפלסטינית לתודעת העולם. הלחץ להקמת מדינה פלסטינית מפורזת עם גבולות מוכרים הוא כוללני, יש נטייה להכניס את הפלסטינים לאו"ם, אף על פי שאינם מדינה לפי שום הגדרה מקובלת. זה לא מונע ממדינות ליברליות בעולם להכיר במדינה פלסטינית שאין בה ממש.

במרוצת אוסלו היו לי שיחות רבות עם מנהיגים פלסטינים, כולל יאסר ערפאת. ברור היה שהם לא שינו את עמדתם העקרונית לנסיבות הקמת מדינת ישראל ואירועי הנכבה, אבל הם הגיעו למסקנה שקיום ישראל הוא עובדה קיימת שלא ניתנת לערעור. הסדר איתה יאפשר לפלסטינים בשטחים אורח חיים אחר לצד מדינת ישראל.

שוחחתי רבות עם מתנגדי ההסדר, חנן פורת ז"ל בראשם. הם שללו כל הסדר, אפילו יצטרף אש"ף לתנועה הציונית, כי החזון המשיחי פעם בקרבם. אחרים, כמו בני בגין ועוזי לנדאו, דיברו במונחים ביטחוניים שלפיהם אסור לוותר על שליטתנו במרבית הגדה.

אין מקום לנביאים חורשי טוב או רע בימינו, אך אעז להפר את הקונצנזוס המדומה. מדינה פלסטינית קום תקום, תהא אשר תהא הקונסטלציה הבין-לאומית שתתהווה. אינני יודע מתי תקום, אבל הקיום של מיליוני פלסטינים בשטח כבוש לא יעבור, בוודאי לא כשישראל מעורערת מתמיד, עם או בלי טראמפ.

המצב הנוכחי מאפשר לי מחשבה שנייה על הניווט של תהליך אוסלו בידי רבין. הוא עבר מטמורפוזה עד שהכיר בקיומה של הנהגה פלסטינית. רבין היה ראש ממשלה פסימי במהותו, שתמיד חשש מהיחלשותנו הצבאית מול אויבינו, שעם השנים הפכו מאומנים, ממומנים ונחרצים יותר.

מכאן שהדעה הנחרצת נגד האידיאולוגיה שעמדה מאחורי תהליך אוסלו מפוקפקת ביותר, והיא עוד תופיע בעולמנו בשמות אחרים. חשדנותנו מוצדקת, אבל גישה שמאופיינת ב"עליונות יהודית" לא תחזיק מים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

21 תגובות

  1. אמירה נוקבת ואמיצה. רבים חושבים כך אך לא מוכנים להגיד אותה בקול רם. כל הכבוד

  2. המאמר של עוזי ברעם מעלה באופן חד וברור את הדילמה של הקמת מדינה פלסטינית. עוזי קובע כי נוצר מצב של שתי אקסיומות, האחת שאירועי 7/10 מוכיחים שאין ולא יהיה פרטנר פלסטיני, האחרת שאירועים אלה העלו את הבעיה הפלסטינית לתודעת העולם. אין ספק שמדינה פלסטינית בשטחי "איי" יכולה לפתור הרבה בעיות, רק שהתיאבון של הפלסטינים הפך את הנושא לבלתי אפשרי. העמידה הנחושה שיש רק פתרון אחד והוא מדינה פלסטינית בין הירדן לים התיכון יש לה משמעות אחת ברורה – סילוק העם היהודי מארץ ישראל. ואכן, כל עוד הרש"פ עומד על כך, בפועל נותרה רק אופציה אחת והיא ההחמרת היחסים עם ישראל.

  3. הומניסטים במלחמת העולם השניה ניסו לעודד באמרה שהעט חזקה מהחרב, כל' העט הכותבת על ערכים ואידיאלים אנושיים ומחנכת לשלום והתחשבות בזולת וכ', בסופו של דבר תנצח. אבל במציאות, הכוח הפיסי / כלכלי / מדעי של בעלות הברית גבר על הנאצים. לכן הגישה שלנו צריכה להיות מציאותית ולא אידיאולוגית, מה גם שה"עט" היום מתעתע ומאפשר לשקר לשלוט, ואין בינינו לבין האוייב הדדיות של כוונות וערכים. המוסר היהודי / מערבי אינו המוסר של הג'יהאד. הכוונה של רוב היהודים להתחלק, לחתור לדו-קיום וכ' אינה הכוונה של "ההתנגדות" הערבית. לכן השיקול שלנו צריך להיות מבוסס על חכמה – איך לשרוד ולהסתדר במציאות הזו – ולא על ויכוחים רעיוניים מי צודק ומה נכון ערכית וכ'. למרבית האסון מדינת ישראל היום שבויה בידי ממשלה שכל מטרתה שרידותה בשלטון ולא שרידות המדינה הציונית, כך שאי אפשר לסמוך אפילו על חכמה.

  4. מסכימה. לטווח הארוך לא נצליח לשלוט במיליוני פלסטינים. ואצלנו עוד יושבים בממשלה שרים שדוחפים לכיבוש של עוד שטחים ולהתנחל בהם. פיזית זה בלתי מעשי. המחיר של טעות כזאת יהיה יקר.

  5. אין פתרון אחר למצב באזורנו וחבל שהממשלה כולה וכול אנשי הציבור לא דנים ולא מעלים את השאלה של היום שאחרי.. אין מצב שיהיה שלטון צבאי בעזה ואין מצב שלא יימצא פתרון קבי ליהודה ושומרון ולעזה. כן ,מדינת ישראל צריכה להיות חזקה צבאית עם יכולות מהותיות להגנה על אזרחי המדינה (ולא כמו שעברנו לצערי ב 7.10) ועל בסיס של מדינה חזקה צריך למצוא נוסח לפתרון אזורי הגיוני.. יש מספיק רעיונות ויוזמות צריך רק לעבור לביצוע. אני משוכנע שאם לא היה הרצח המתועב של רבין ז"ל הוא היה מסוגל להגשים.. רק מנהיג כמוהו יכול להגשים ונקווה שיבוא
    חשוב מאוד עוזי שאתה מציף את הנושא.. אל תרפה

  6. המאמר של עוזי מעניין וחשוב מאוד. כדאי לתת לו תפוצה נרחבת ביותר דווקא בשעה זו של משבר, סימני שאלה ואי ודאות.

  7. ואולי אם היינו מכים אותם לגמרי במקום אוסלו, לא היינו מגיעים היום לאסון שקרה?

    1. לא נוכל להכות אותם לגמרי למנהיגים אין ראייה היסטורית מדיניות כל סיפוח יביא לחרם מתמשך על מדינת ישראל.כבר היום יש חרם אקדמאי עלינו נפסקו שיתופי פעולה. לא מקבלים מאמרים ישראלים לעתונות המדעית.אסור לנו להיות דרום אפריקה.היום צריך לנהל מדיניות בשום שכל.אוסלו היה ניסיון נכון שנכשל.אל תקראו לתכנית הבאה "אוסלו" תקראו לה "נצרים" מה זה משנה את ארץ ישראל יש לחלק עם מחשבה מדינית ובטחונית

  8. אם הימין לא היה לוחץ על ברק לסגת מחתירה לשתי מדינות ההווה היה אחר

  9. אנשי הימין ממשיכים לדבר בשלילה על אוסלו בשעה שהם עושים כל יום טעויות גדולות וגורליות. נוח להם להסיט את דעת האזרחים מהמעשים הגרועים שלהם עצמם המתרחשים מידי יום

  10. אתה צודק כמובן. אבל אין לנו עם מי לדבר, כאן בתוך המדינה שלנו.

  11. אכן כנראה שהצדק אתך. מדינה פלסטינית קום תקום. התהליך כבר החל. כמו שכתבת זה ייקח הרבה זמן. את סיני ורצועת עזה כבר מסרנו. עכשיו אנו כבר נאבקים על מערב הנגב. מדרום לבנון כבר נסוגנו. עכשיו אנו מתמודדים על אצבע הגליל והגליל העליון. הלחץ מטול כרם כבר התחיל. בקיצור אנו בדרך הנכונה בסיוע ישיר של מחלקת המדינה האמריקאית.

    1. הכשרון של ממשלת נתניהו עולה על כל החזוי.תיארת נכון אבל אוסיף ביבי מדבר על ניצחון מוחלט עבורו ניצחון מוחלט זה שהוא יתגבר על גנץ בהתאמה לראשות ממשלה…הוא מעיז לדבר בזמן שיש חטופים שחובתו להחזירם וגולים מהדרום ובעיקר מהצפון שהופקר לחלוטין.הוא כרמוך חושש ננדינה פלסטינאית שתקום מול עינינו הלא משתאות.

  12. את צומת הדרכים של אוסלו החמצנו והמשכנו קדימה בדרכנו השחצנית
    אני מקווה שלא נחמיץ גם את הצומת הזה
    אם נדהר קדימה עוד ועוד נגיע לתיאום וניפול לתוכו

  13. כל העולם כבר הבין, שטוב ולרע, תהיינה שתי מדינות. רק לא ביבי ולהקתו

  14. … לדברי הכותב עראפת הבין שמדינת ישראל היא עובדה קיימת שאינה ניתנת לעירעור … יה בה יה
    החמאס הוכיח כי העובדה הקיימת הזו ניתנת גם ניתנת לעירעור . לא רבין ואפילו לא עוזי ברעם הבינו את המציאות
    אבל הם הבינו מה עראפת הבין . רבין כשר ביטחון סגר את אוגדה 252 ב1984 הראשונה מתוך שש שנסגרו במהלך הזמן . במקומן קנו מטוסים יקרים לשמחת סוחרי הנשק והטייסים

  15. א. במאמר מוסבר מדוע לדעת הכותב האקסוימה השניה היא נכונה אך הוא לא עונה תשובה לשאלה שמציבה האקסוימה הראשונה.
    ב. להסכמי השלום כמו שהם בתפיסה של ההמון היתה מטרה להביא למצב יותר טוב לכלל האוכלוסיה משני צידי הקו הירוק. בפועל מתחילת התהליך ועד היום המצב רק הורע גם מבחינה ביטחונית, גם מבחינה כלכלית, גם לתושבי ישראל וגם לתושבי הרש"פ. ולגבי מדינת ישראל גם מבחינה מדינית. איך אפשר להסביר להמון שזה לא טעות ואיך אפשר להסביר מדוע להמשיך תהליך כזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן