מבט רך אל ההלכה היהודית

על הספר "חוה לא אכלה תפוח" מאת חיים נבון
צילום של משה
ד"ר משה גרנות

בכותרת המשנה של הספר "חוה לא אכלה תפוח" (ידיעות ספרים 2012, 144 עמ') כתוב: "101 טעויות נפוצות בענייני יהדות", נדמה לי שרוב "הטעויות" שהספר מצביע עליהן, אינן ממש נפוצות. צריך להודות שהדברים מובאים כאן בחן רב, וגם התוספות בתחתית של כל "טעות", המעוצבות כפתקים מודבקים על הדף, חושפות לקורא מידע מעניין וגם אנקדוטות מרתקות. ובאשר לשם הספר – בפרשת בראשית מוזכר פרי עץ הדעת, אבל לא מצוין באיזה פרי מדובר. הנוצרים מזכירים תפוח, והספר מתייחס לכך כאל טעות, אבל גם תפוח הוא אופציה כמו שאר הפירות שהפרשנים למיניהם הציעו. שם הספר מציין קטגורית: "חוה לא אכלה תפוח", באמת?

הספר מזכיר "טעויות" שרובנו איננו נכשלים בהן, כגון שגן עדן איננו בשמיים; שאחנאתון קדם לאברהם באמונה באל אחד; שאת חומות ירושלים בנה סולימאן המפואר, ולא דויד; שאליהו היה נביא קנאי, ולא סבא נחמד; שירושלים אינה נזכרת אף פעם בקוראן; שירושלים היא עיר קדושה ליהודים, וגם הנוצרים והמוסלמים אימצו אותה כעיר קדושה, אבל הנוצרים מקדשים בעיקר את רומא, ואילו המוסלמים מקדשים בעיקר את מכה; שעצת אחיתופל היא עצה טובה, שלא התקבלה ועוד.

הספר מציע מספר דיוקים מעניינים: גבר אינו חייב לגדל זקן, הוא רשאי להתגלח (כמו מחבר הספר שהוא רב קהילה במודיעין), העיקר לא להשחית אותו בתער; אימו של משה לא הניחה את התיבה במימי היאור, אלא בסוּף שליד החוף, אחרת התיבה הייתה נסחפת בזרם מימי הנילוס האדיר; דויד לא היה בהכרח ג'ינג'י, כי "אדמוני עם יפה עיניים" אין משמעו ששיערו היה אדום, אלא דווקא לחייו, כמו שניתן ללמוד משיר השירים ה' 11-10 – שם הדוד הוא צח ואדום, ואילו קווצות שיערו שחורות; גלות היהודים מארץ ישראל לא נגרמה על ידי הרומאים – המשנה ותלמוד ירושלמי התחברו בארץ זמן רב אחרי גזירות אדריאנוס – מסתבר שהיהודים נטשו את הארץ אט אט עד שהאוכלוסייה היהודית נעלמה לחלוטין; רש"י לא הכיר את "כתב רש"י", הכתב יוחס לו רק כאשר בתנ"ך המודפס השתמשו בכתב ספרדי זה כדי להבדיל בין הטקסט המקראי לפירוש רש"י; מסתבר שעל פי שמות י"ב 6 מותר לבשל בחג (לא בשבת); אין מצווה לתקוע בשופר ביום הכיפורים, מדובר במנהג; אין מצווה להדליק מדורת בל"ג בעומר; וגם לא מתתיהו היה זה שקרא "מי לה' אליי", אלא משה (שמות ל"ב 26).

מה שמאפיין במיוחד את הספר שלפנינו הוא החתירה של המחבר להראות את הצד "הרך" של ההלכה היהודית: היהדות איננה גזענית, כי גר מכל גזע נחשב ליהודי לכל דבר (בהסתייגות קלה שנמצא ב"הכוזרי" של ר' יהודה הלוי); הכלה איננה רכוש הבעל, הבעל איננו קונה אותה, ומסתבר שאישה וגר למדנים יכולים ללמד דברי תורה, כמשתמע מפסיקתו של הרב בקשי דורון.

את הטענות האלה של המחבר ניתן להפריך באינספור ראיות: בתנ"ך האיש מושל באישה, והיא נחשבת לחלק מהאינוונטר שלו (בדיבור "לא תחמוד" ובחוקת המלך בדברים י"ז), את האישה כן קונים: "וגם את רות המואבייה, אשת מחלון, קניתי לי לאישה…" (רות ד' 10); ומה הוא יחסם של חז"ל לנשים? – "כל המלמד את בתו תורה, כאילו לימדה תפלות" (בבלי סוטה ג' ד'); "יישרפו ספרי תורה, ולא יינתנו בידי נשים" (ירושלמי סוטה ג', ד'). לא מתקבל על הדעת שהרב חיים נבון, מחבר הספר, לא היה מודע לפסוקים אלה. הרמב"ם מועיד לאישה תפקיד של שפחה, ואם אינה ממלאת תפקיד זה, יש לייסר אותה בשוט (רמב"ם, משנה תורה, ספר נשים, הלכות אישות פרק כ"א, הלכות ג', י').

מדהימה ביותר היא טענתו של המחבר כי התורה היא מוסרית, אבל לעיתים קשה לנו להבין זאת (עמ' 133). הכיצד "מוסרית"?! התורה מרשה לאב למכור את בתו לעבדות עולם (שמות כ"א 7), מרשה לבעל עבד להרוג אותו במכות מבלי שייענש, "כי כספו הוא" (שם, פ' 21-20), דורשת מהמאמין להלשין על קרוביו עובדי אלילים כדי שיסקלו אותם באבנים, מטילה גזר דין מוות על הומוסקסואלים וכו' וכו'.

צריך לציין לזכותו של המחבר כי הספר כתוב בחן וברוח טובה, ואפילו בהומור.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. נחמד כרגיל, אבל משפט אחד משך את תשומת ליבי "מסתבר שהיהודים נטשו את הארץ אט אט עד שהאוכלוסייה היהודית נעלמה לחלוטין"
    למיטב ידיעתי וגם חזרתי לבדוק בספרי ההיסטוריה אמנם היו גלי כיבושים והגליה אך אף פעם לא היה מצב בו נעלמו היהודים לחלוטין מארץ ישראל, תמיד נשארו ישובים בעיקר בגליל גרעינים בעלי זהות יהודית ברורה שתוגברו עם העליות הגדולות. תקן אותי אם טועה

  2. צריך להכיר את היהדות כמות שהיא ללא מגמה לשום צד.
    ככלל צריך להבין את חוקי התורה בהקשר לזמן ולמקום.
    להבין את התנ"ך לפי מושגים וחוקים של אדם בן זמננו, היא טעות מוחלטת.

    צריך להבין היטיב את העולם בו העבדות היתה נחלת הכלל וכל חברה לא ראתה בעבדות פגם מוסרי.
    כך הטענה
    "בתנ"ך האיש מושל באישה"
    היא נכונה בהקשר של זמן התנ"ך בו בכל העולם אשה היתה רכושו של הגבר בצורה הרבה יותר קיצונית מהמובא בתנ"ך.
    אמנם כשהמציאות בעולם השתנתה גם היהדות שינתה את חוקיה ולכן רבינו גרשון אסר לשאת שתי נשים ואסר לגרש אישה בעל כרחה.

  3. לגדעון שניר: מי שמאמין כי התורה ניתנה לישראל מפי האל למשה, חייב להאמין בכל הצווים הפולחניים, מכאן יוצא שאין כל אפשרות לקיים מדינה כשעול אדיר של קורבנות, מעשרים, מתנות לכוהנים וללוויים, לכן הגולים מצאו פתרון: בחוץ לארץ אין חובה לקיים את כל המצוות שתלויות בארץ, ולכן אפשר לשרוד עם שאר המצוות, ובאשר לחזרה ארצה – רק כשיבוא המשיח – לא צריך למרוד בגויים ו"לעלות בחומה". לכן הציונות בעיני החרדים הוא מרד באלוהים.

  4. ליוסי: אתה מציע לא להתייחס לתנ"ך במושגים מודרניים, אבל מה לעשות שהתורה מחייבת אותנו בחוקיה העתיקים והאפלים גם היום. חז"ל ופרשנים ניסו לרכך קצת את הדינים הנוראים, אבל בסך הכול הם אינם רשאים לטעון מה שאפיקורוס מודרני יטען, כי מדובר בחוקים שהגו בני אדם מטעמים אינטרסנטיים, תלו אותם באילן גבוה – משה ששמע אותם, כביכול, ישירות מפי הגבורה.
    באשר למצב העגום של האישה בתנ"ך ואצל חז"ל, אתה טוען שכך היה המצב בכל העולם העתיק – זה נכון, אבל ביוון העתיקה מחזאים התקוממו נגד זה – כך עשה סופוקלס ב"אנטיגונה", כך עשה אוריפידס ב"מדיאה", וכך עשה אריסטופנס ב"ליזיסטרטה" וב"שלטון הנשים", ואילו אצלנו חז"ל קבעו שיישרפו ספרי תורה ולא יינתנו בידי נשים, ובעולם החרדי היום אסור לשמוע קול אישה, שיער אישה, אסור שתמונתה תופיע בעיתון חרדי – היא רק צריכה ללדת, לגדל ילדים להיות עקרת בית ולפרנס את הבעל הפרזיט הלומד בכולל.

  5. תמיד מפתיע אותי מחדש כמה חילונים מוכנים לקבל בהבנה את ההסברים הרכים והחמקמקים של מקורבי דת שקולטים שהמציאות לא יכולה למצוא חן בעיני אנשים נאורים

  6. גם רב שמשתדל להיות עם ראש פתוח, לא ירשה לעצמו לפתוח ראשו מעבר לסדקים צרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן