פסוקו של יום

שימוש באמירות מחץ כדי להסביר את המצב שנקלענו אליו
תמונה של אריה
ד"ר אריה איתמר

בימים קשים אלה (כולל "מופע הזיקוקים"), הולך וגובר השימוש בפסוקי מחץ המתייחסים למצב הביש שאנו מצויים בו; אחדים ימצאו בהם נחמה, ואחרים – תסכול ועצב. קיבצתי כמה פסוקי מחץ כאלה ואציע הסברים ופרשנות:

"צבא ההגנה לעם ישראל" (הגדרת רבנים חרדים לתלמידי הישיבות)

כלומר לא צה"ל, אלא "צבא" אחר. משמעותה של הגדרה זו היא שהמגינים "האמיתיים" על עם ישראל אינם החיילים הלוחמים אלא תלמידי הישיבות. את הפסוק הזה שמעתי במו אוזניי מפי רב של חב"ד באירוע בר-מצווה. כמה שחצנות יש כאן, כמה "אני ואפסי עוד"!

נניח לרגע שהתפיסה הזו נובעת מאמונה עמוקה ואלה שאוחזים בה באמת מאמינים שתפילה ולימוד תורה מגינים עלינו, אך צריכה להיות – במיוחד לדתיים – ענווה מינימלית, שהרי גם דתיים שבדתיים מכירים בכך שאין הם יכולים לדעת בוודאות אם תפילתם ותלמודם מתקבלים בשמיים ובאמת משפיעים. וכי יש להם שיח ושיג עם הקב"ה?

האם בתקופת המרד הגדול לא היה לימוד תורה? לא היו תפילות? אם כן מדוע חרב בית המקדש? לעניין זה יש להם פסוק מחץ: "בגלל שנאת חינם". מי בדיוק שנא את מי? האם לא הקיצונים את המתונים, כאז, כן היום? ואיזה פסוק יש להם באשר לשואה של מרד בר-כוכבא, שבגללה התפזרנו בעולם, שבעקבותיה התחילו האנטישמיות האירופית, הפרעות, השנאה, האינקוויזיציה ולבסוף גם התחוללה השואה במאה ה-20? הכול התחיל במרד האומלל הזה. ורבי עקיבא הגדול כל כך בתורה (וגם יועצו האסטרטגי של בר-כוכבא), האם הוא ותלמידיו לא התפללו? לא למדו תורה? נו… ואז…? ראוי לגלות קצת ענווה, ולנהוג בכבוד כלפי מי שנלחם באמת ומסכן את חייו.

"פלסטין תשוחרר – מהים עד הנהר" (סיסמה פופולרית בקרב מפגינים פרו-פלסטינים)

אומר ללא היסוס: אידיוטים! (מועילים וגם לא), יריתם לעצמכם ברגל! מטרתם של כל ארגוני ההסוואה הפלסטיניים, החל מ-BDS וכלה באגודות צדקה במסגדים וכמובן ארגוני הטרור, היא "לשחרר את פלסטין" ולסלק אותנו מכאן ולגרום להגירתנו לאירופה, לארה"ב. הארגונים הללו ביקשו להקשות עלינו את החיים פה בעזרת חרמות למיניהם, התקפות טרור, מעשי רצח, טילים על שדרות ואופקים, ושיאם של מעשים אלה היה הטבח האכזרי בשבעה באוקטובר.

אולם, למרות טבח שבעה באוקטובר, ולנוכח ההפגנות ההמוניות המוצלחות כל כך של הארגונים הללו ברחבי העולם המערבי, וכן, העלייה העצומה באנטישמיות – הלך והתגבר הפחד בקרב הקהילות היהודיות בעולם ובעקבותיו חלה עלייה חדה בבקשות עלייה לארץ, אף שרבים מהעולים מסתייגים מהממשלה הנוכחית כאן. גם מכחישי הטבח תורמים לעלייה, הרי מטרת מעשי הזוועה הייתה "לדחוף" אותנו לעזוב את הארץ, אבל אם הטבח למעשה "לא התרחש", לטענת המכחישים, אז אין לנו ממה לחשוש. אגב, את הנקודה הזו הבינו גם הנבזים במיוחד מבין המכחישים, כמו מלכת ירדן למשל, ועל כן הם נסוגים מהכחשה מוחלטת למין עמימות לגבי מה שהתחולל בשבעה באוקטובר. וכך, במקום שהארץ תתרוקן מיהודיה, הם פתאום הולכים ומתרבים. ופלסטין? אם כבר "תשוחרר מהנהר" אז לכל היותר עד חצי הדרך לים.

"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, כי בן מינו הוא" (תלמוד בבלי, מסכת חולין ס"ה, ע"א)

כשבוחנים את התנהלותה של הממשלה כלפי העולם וכלפי יהדות העולם, החל מראש הממשלה וכלה באחרון השרים עם התיקים ללא כלום, מתקשים להבין מה מניע אותם: האם שיקול פוליטי קר או האם אידיאולוגיה משותפת? הרי גם ממשלות העבודה קיימו יחסים הדוקים עם מדינות מוקצות כמו דרום אפריקה או צ'ילה של פינושה. אולם עד מהרה התברר שהממשלה הנוכחית מקיימת יחסי ידידות עם מדינות כמו הונגריה, פולין (עד לאחרונה – היום כבר לא); עם ארגונים כמו הימין הקיצוני ברומניה ובאוסטריה ועם טיפוסים כמו הנשיא הברזילאי לשעבר – בולסנארו, המואשם בשחיתות וכמובן – טראמפ, לא כריאל-פוליטיק אלא מתוך קירבה אידיאולוגית.

האידיאולוגיה של הארגונים והמדינות הללו – ואפשר לומר זאת בגלוי – קרובה לפשיזם, חלקם גם בעלי מנטליות אנטישמית. אחד הדברים המגוחכים היה כאשר השרה "ללא כלום" – גילה גמליאל – שלחה ברכה לגב' מלוני, ממשיכתו של מוסוליני (לפי הגדרתה), שזכתה בבחירות באיטליה. המגוחך הוא שאותה איטליה של גב' מלוני, שוקלת היום להטיל אמברגו נשק על ישראל.

הנזק שבקירבה הזו לימין הקיצוני, שהובילה גם לניסיון ההפיכה המשטרית, הוא נזק מצטבר שתוצאותיו התגלו עכשיו: התרחקות הציבור הדמוקרטי במערב מאיתנו, במיוחד הצעירים (ולא רק בגלל אנטישמיות), ואף חמור יותר – התרחקות הדור היהודי הצעיר מאיתנו, בכל העולם המערבי ובעיקר בארה"ב. מה לצעירים היהודים האמריקאים ולבן גביר, לסמוטריץ' ואפילו לנתניהו? והנזק הזה עוד יגדל וילך ויהפוך לסכנה קיומית עבור המדינה.

"אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" (כמשתמע בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא צ"ב, ע"ב)

המונח הכל כך נפוץ היום – "רשתות חברתיות" – הוא בעצם ביטוי מכובס לאמצעי תקשורת המשתמשים בעיקרון של אורוול "שיחדש" ומפיצים שקרים ומניפולציות בלבוש "אמת". הפלסטינים – משני צדי הקו הירוק – ורבים מהערבים והמוסלמים (הזועקים: "אסלמופוביה"! "גזענות"!), הפכו למומחים כלל-עולמיים בשימוש באמצעים הללו והם עושים זאת במיומנות, בתחכום ובכישרון רב, שגורמים לי לחוש קנאה, במיוחד כשאני משווה אותם למנהיגים המגושמים שלנו המשתמשים בביטויים כמו: "נכה, נחסל, נמוטט, ננצח, נגדע…" ועוד, ביטויים המתאימים לזירת אגרוף.

ראו לדוגמה את אזרח מדינתנו, ממנהיגי הציבור הערבי – ד"ר אחמד טיבי, ואת התייחסותו לאירוע הטרור של דעאש שהתרחש לאחרונה ברוסיה. מרגע האירוע לא עבר זמן רב (כצפוי) עד שהופצו ב"רשתות החברתית" תיאוריות המאשימות את ישראל וטוענות שהיא עמדה מאחורי ההתקפה. אבל ד"ר טיבי הוא איש חכם ומתוחכם, הוא לא יתלכלך בהאשמות פרימיטיביות, הוא שאל שאלה פשוטה: "מדוע שערבים ומוסלמים ירצו לפגוע ברוסיה – בעלת הברית של הפלסטינים"? אולם לכל אחד יש נקודת תורפה, ייתכן שד"ר טיבי לא מכיר את המקורות שלנו, או שהוא בחר להתעלם מהפסוק המפורסם: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" ואכן, רוסיה היא ידידת הפלסטינים – כולל ארגוני הטרור, כך גם סין (שהשתלטה על טיבט ומדכאת מוסלמים בשטחה), איראן, צפון קוריאה, טורקיה, ונצואלה – חבורה שכזאת. זה מזכיר את דבריו של פלסטיני מהצד השני של הקו הירוק – אחמד ג'יבריל. כשבאו אליו בטענות על כך שברמאללה קראו רחוב על שמו של יחיא עייש, מי שהיה אחראי לפיגועי תופת באוטובוסים ובפאבים, ענה ג'יבריל: "לכם יש את הגיבורים הלאומיים שלכם ולנו יש את הגיבורים הלאומיים שלנו". כלומר, בקרוב יהיו רחובות על שמם של "גיבורי" טבח שבעה באוקטובר?! בקיצור: "אמור לי מי הם גיבוריך ואומר לך איזה מן עם אתה".

כרגיל, יהיו מבין הקוראים מי שישאלו אותי: אז מה אתה מציע? ואענה: כלום, אולי קצת צחוק וציניות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

4 תגובות

  1. שכחת מושג חשוב. דיא השיאים: ניצחון מוחלט
    הזכויות שמורות לביבי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן